ביום ראשון יוענקו בלוס אנג'לס פרסי האוסקר, וזו הזדמנות מושלמת לחגוג את אחד הז'אנרים ההוליוודיים הפוריים והמוצלחים ביותר: סרטי ספורט. לפניכם 20 הגדולים, בהם זוכי אוסקר, קלאסיקות נצחיות, פסקולים בלתי נשכחים והרבה דמעות בלי התנצלויות.
20. גברים לבנים אינם יכולים (White Men Can’t Jumpe, 1992)
הופעה ראשונה ולא אחרונה ברשימה לבמאי רון שלטון, שסיפר פעם כי קודם היה לו בראש את שם הסרט ורק אחר כך את הסיפור. ווסלי סנייפס ו-וודי הרלסון הם שני גברים-ילדים שמפתחים שותפות במשחקי הפיק-אפ בלוס אנג'לס. מתחת לסרט המשעשע, שגם נוגע באמפתיה בהבדלי תרבות גזעיים טבעיים, יש סיפור על שני גברים שבורחים למגרש הכדורסל כדי לא להתמודד עם החיים. ולמרות שהתגובה האחראית היא להסכים שהם באמת צריכים להתבגר, בסוף כולנו רוצים להיות איתם במגרש.
19. משפחה מנצחת (King Richard, 2021)
כל מה שייזכר, כנראה לתמיד, מהסרט הזה היא הסטירה שהנחית וויל סמית׳ על לחיו של כריס רוק בטקס האוסקר, כמה דקות לפני שזכה בעצמו בפרס לו חיכה כל הקריירה. זה חבל מכל בחינה, כי סמית׳ באמת מצוין בתפקיד ריצ׳רד וויליאמס, האבא השנוי במחלוקת, הרדוף, המבריק, האגרסיבי-ועדיין-מגונן של ונוס וסרינה וויליאמס. הביקורת העיקרית על הסרט היתה שהוא מתמקד יותר מדי באבא ופחות מדי בילדות משנות-העולם שלו, אבל הוא הופק בידי ונוס וסרינה, שראו בו מכתב אהבה לאבא, ולפחות עוזר להבין את אחד ההורים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של כל ענף ספורט.
18. שחקי אותה כמו בקהאם (Bend It Like Beckham, 2003)
אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה גורלו של סרט אצל הקהל. סרטים איומים הופכים לשוברי קופות, סרטים אדירים נעלמים אחרי שבוע, ולעתים נדירות מגיע סרט קטן וחמוד שצומח למימדים אייקוניים. סיפורן של שתי נערות באנגליה, מרקע שונה לגמרי, שהאהבה לכדורגל ולדייויד בקהאם מחברת אותן להיאבק בעולם שמנסה למנוע מהן לשחק כדורגל. סרט הפריצה של קירה נייטלי הוא גם הסרט הכי אהוב שלה, והפך עם השנים למיוזיקל מצליח והשראה לדור של ילדות חובבות כדורגל. עוד כדור לחיבורים של בקהאם, והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.
17. קריד (Creed, 2015)
הפרנצ׳ייז של ׳רוקי׳ אף פעם לא הצליח להתרומם לגבהים של הסרט הראשון, עד שבא הבמאי ריאן קוגלר והמציא אותו מחדש. מייקל בי. ג‘ורדן המסוקס הוא בנו המנוכר של אדוניס קריד, שבזכות הכסף שאביו הרוויח גדל עם כפית של כסף בפה. אבל הנשמה שלו רדופה, הוא רוצה להיות מתאגרף ויש לו חשבון פתוח עם האיש שאותו הוא מאשים במות אביו בזירה. וזה מחזיר לתמונה את רוקי. סילבסטר סטאלון, רוקי קשיש וחולה, מוצא בקריד הצעיר סיבה חדשה לחיות. קוגלר מביים עם אנרגיה מתפרצת, ג'ורדן התבסס ככוכב הוליוודי, ובפעם השנייה בקריירה היה סטאלון מועמד לאוסקר על אותה דמות. סרט לתפארת הרימייקים.
16. אני, טוניה (I, Tonya, 2017)
טוניה הרדינג חיכתה הרבה שנים שמישהו יציג את הצד שלה באחת היריבויות האייקוניות בהיסטוריה של הספורט האמריקאי. זו הגיעה לשיאה כאשר בעלה של הרדינג וכמה מחבריו תקפו ב-1994 את ננסי קריגן, בניסיון למנוע ממנה להשתתף באליפות ארה״ב בהחלקה על הקרח, ובהמשך באולימפיאדה. הסרט המצוין שביים קרייג גילספי מוצא את מרגו רובי בשיאה, בדמות שהיא הכל חוץ מבארבי. רובי הייתה מועמדת לאוסקר; אליסון ג'אני, שגילמה את אמה הקשוחה והמצולקת, זכתה בו, והסרט הוא סיפור אנושי שנוגע ללב למרות שהלב מתנגד.
15. קרטה קיד (The Karate Kid, 1984)
הבמאי ג'ון אווילדסן יופיע שוב ברשימה הזו, אבל גם הסרט הקצת פחות מונומנטלי שלו היה נהדר. ילד מניו ג'רזי עובר לקליפורניה ומחליט ללמוד קראטה אחרי שבריונים היכו אותו. סרט התבגרות עם כל כך הרבה לב ונשמה, שאי אפשר לעמוד בפניו. הוא דיבר לכל ילד באמריקה, העניק לשחקן פט מוריטה מועמדות לאוסקר, ואפילו הפגין סוג של אומץ בתקופה בה נעשו בהוליווד מעט סרטי מהגרים, וגם אלה טבעו בסטריאוטיפים.
14. פייטר (The Fighter, 2010)
איגרוף הוא בלי ספק תת הז׳אנר האהוב על הוליווד הספורטיבית. במיטבו, זה ענף שמצטלם נפלא והעוסקים בו תמיד מביאים סיפורים אישיים שעבור הקולנוע הם כמו קופסת טונה לחתולים. זה לא תמיד מצליח, אבל כשכן, יוצא סרט כמו ׳פייטר׳. דיוויד או. ראסל ביים סיפור אמיתי על מתאגרף אנדרדוג (מארק וולברג) ומשפחתו הלא מתפקדת, כולל אח מכור לסמים (כריסטיאן בייל, שזכה באוסקר). זה נשמע כמו סיפור די שגרתי, אבל ראסל מביים עם חצץ בין השיניים ויחד עם קאסט אדיר (מליסה ליאו, מהשחקניות האותנטיות בהוליווד ב-30 השנים האחרונות, זכתה אף היא באוסקר) הם מייצרים סרט קשה, אפקטיבי וכזה שנשאר עם הצופה.
13. יש לו את זה (He Got Game, 1998)
לא ברור מה ספייק לי אוהב יותר, קולנוע או כדורסל, אבל למה לבחור אם אפשר לחבר. כמו שהוא יודע, לקח לי סיפור על שחקן כדורסל צעיר והשתמש בו כדי להביע דיעה בוטה והכרחית על גזענות ממסדית ועל מערכת החינוך האמריקאית שמנצלת ספורטאים צעירים מוכשרים. דנזל וושינגטון, עם אפרו מלא, הוא אב המשתחרר מהכלא ומנסה להתחבר לבנו הכוכב (ריי אלן, ממש בתחילת דרכו ב-NBA, מראה שהוא יכול גם לשחק וגם לשחק), והתוצאה היא סרט ספורט שאין לו שום עניין בלגרום לאמריקה להרגיש טוב.
12. ליגה משלהן (A League of Their Own, 1992)
אם אצטרך לבחור סרט אחד ברשימה הזו לקחת איתי לאי בודד, זו תהיה המעשייה הנהדרת שביימה פני מרשל על הרגע הקצר במהלך מלחמת העולם השנייה, בו נשים קיבלו הזדמנות לשחק בייסבול. האמריקאים הלכו לראות את הסרט בעיקר בגלל מדונה, אבל כשיצאו מהקולנוע כבר לא חשבו עליה. זה סרט על מערכת יחסים מסובכת בין אחיות, על הפחד הנורא של נשים מהרגע בו יגיע המברק שמודיע על מות הבעל במלחמה, ועל תקופה בה אישה לא יכלה לרצות 'שיהיה לה הכל'. טום הנקס באחד מתפקידיו הטובים ביותר, רגע לפני שהפך למגה סטאר, ומדונה עם שיר נושא שאי אפשר לא לבכות איתו.
11. ימים של תהילה (Hoosiers, 1986)
אם צריך לשים תמונה ליד המונח 'סרט ספורט קלאסי', אז זה הסיפור על קבוצת תלמידי תיכון מעיר קטנטנה בלב אמריקה שהולכת עד האליפות. צילומי כדורסל נהדרים, ג'ין הקמן במיטבו ודניס הופר היה מועמד לאוסקר על תפקידו כאביו האלכוהוליסט של אחד השחקנים. על פניו, זה סרט שלא אמור לעמוד במבחן הזמן. כשרואים אותו היום, קשה שלא להסכים עם ספייק לי שאמר כי זה סיפור על "ילדים לבנים מחונכים שמנצחים ילדים שחורים חסרי משמעת" - אבל למרות מגרעותיו ממרחק הזמן, הסרט עדיין עובד גם היום. ככה זה עם סרטי ספורט גדולים.
10. עלי (Ali, 2001)
הופעה שניה לוויל סמית׳ ברשימה הזו, והניסיון הגדול ביותר שלו לזכות באוסקר. ביטחון עצמי אף פעם לא חסר לסמית׳, שלקח על עצמו כאן משימה בלתי אפשרית. אי אפשר לעשות צדק עם הדמות של מוחמד עלי, אבל סמית׳ כל כך מוכשר שהוא הגיע די קרוב. מייקל מאן - במאי שכאשר הוא בכושר יוצאות לו יצירות מופת ('היט', 'המקור') - הלך עמוק עם סרט שמקיף את כל המיתוס של עלי, כולל הגזעי והפוליטי, וגם ביים כמה סצנות איגרוף מרהיבות.
9. מרכבות האש (Chariots of Fire, 1981)
ֿאחד משלושה סרטים ברשימה הזו שזכו בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר, ובוודאי הפחות פופולארי מהם, מה שלא משנה את היותו סרט נפלא שעומד במבחן הזמן. שני רצים צעירים מתאמנים לקראת אולימפיאדת פריז 1924 בבריטניה של קרע מעמדי ודתי - האחד נוצרי אדוק שרץ בשביל אלוהים, השני יהודי שנאבק באנטישמיות. יו הדסון ביים במעודנות בריטית סיפור על יריבות וחברות. סרט שזכה בשבעה פרסי אוסקר ואז נעלם כמעט לגמרי, אבל הותיר אחריו את אחד הפסקולים המפורסמים בהיסטוריה של הקולנוע.
8. שדה החלומות (Field of Dreams, 1989)
לפעמים לא נותר לנו אלא לחבק את השמאלץ. סרטו הכה פופולארי של פיל אלדן רובינסון מתחיל הכי רגשי שהוא יכול סביב מיתוס הבייסבול באמריקה, ומשם רק מגביר. קווין קוסטנר הוא איש משפחה באזור כפרי באייווה ששומע קולות בראשו ויוצא למסע פנטסטי לברר מה לעזאזל אומר המשפט "if you build it, he will come". מי שלא מייבב בסצנת הסיום צריך לתהות האם יש לו לב, אבל מעבר למסחטת הדמעות, מצליח שדה החלומות להגיד משהו על כוחו של הספורט לייצר מכנה משותף. בסוף כולנו רוצים לשחק עם אבא בערב קיץ מושלם בחוץ.
7. מעריצה צמודה (Bull Durham, 1988)
אחד מסרטי הספורט הטובים ביותר עומד על יסודות די שבלוניים: שחקן מזדקן ומריר (קווין קוסטנר) מקבל על עצמו לנסות לחנך שחקן צעיר עם כישרון אדיר וחציר במקום תאי מוח (טים רובינס). הכל מסתבך כשלתמונה נכנסת אוהדת סקסית (סוזן סרנדון, תמיד שחקנית נהדרת, לא משנה מה חושבים עליה באופן כללי). איכשהו, בעזרת תסריט חכם (ומועמד לאוסקר) של הבמאי רון שלטון, יצא סרט הבייסבול האולטימטיבי.
6. ג'רי מגווייר (Jerry Maguire, 1996)
בפרופיל חשבון הטוויטר של טום קרוז כתוב "רץ בסרטים מאז 1981". קרוז הוא באמת כוכב הקולנוע האחרון, והוא עשה קריירה מלרוץ כל הזמן, אבל דווקא בסרט ספורט שהעניק לו מועמדות לאוסקר, הוא לא רץ בכלל. סיפורו של סוכן שחקנים שחצן שמגלה את האושר הגדול בעזרת הלקוח היחיד שנשאר לו ואם חד הורית שמשום מה מחליטה ללכת אחריו, הוא אחד הסרטים המהנים שייצרה הוליווד ב-30 השנים האחרונות. קמרון קרואו ביים ממתק שגילה את רנה זלוויגר, הביא לקובה גודינג ג׳וניור את האוסקר, והראה שקרוז לא חייב לנסות להתאבד במשימות בלתי אפשריות כדי להיות שחקן נהדר.
5. מיליון דולר בייבי (Million Dollar Baby, 2004)
המנצח הגדול של אוסקר 2005 ואחד הסרטים האנושיים ביותר של קלינט איסטווד, הוא סרט איגרוף שלא תמיד מרגיש כמו סרט איגרוף, וזה רק עושה אותו עוד יותר גדול. הוא מתחיל עם מאמן קשיש וקשוח בתבנית האיסטוודית הרגילה, והופך בטוויסט טראגי ולא צפוי לסיפור על חיים ומוות, אמונה דתית ושברה, ויחסי אב ובת בין שני זרים שנזקקו זה לזו. זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר (הילארי סוואנק בהופעה לפנתיאון), וגם הסרט היחיד אי פעם בו קלינט איסטווד הזיל דמעות על המסך.
4. הופ דרימז (Hoop Dreams, 1994)
אפשר להתווכח על מיקומים בכל רשימה כזו, אבל אין ויכוח כי הופ דרימז הוא סרט הספורט התיעודי הטוב בכל הזמנים. הוא עוקב אחרי שני תיכוניסטים משיקגו, וויליאם גייטס וארתור אייג'י, שרודפים אחרי חלום ה-NBA, ובמשך שלוש שעות חופר בקרביים שאמריקה לא רוצה לראות - עוני, משפחות מרוסקות, מערכת חינוך כושלת וגזענות מושרשת. הופ דרימז לא היה מועמד לאוסקר, מה שמלמד, שוב, שהטקס הזה עושה יותר טעויות מאשר החלטות נכונות.
3. מאניבול (Moneyball, 2011)
סרט הספורט החכם ביותר, משתמש בבייסבול כדי לעסוק בנושאים אוניברסליים כמו הורות, הזדקנות, חרטות ותחושת כישלון קבועה. בראד פיט מגלם את בילי בין, מנג׳ר בייסבול רדוף, שמהמר על שיטת בחירת שחקנים שמציג לו מתמחה צעיר (ג'ונה היל המעולה, לפני שהפך בלתי נסבל), וכמעט משנה לגמרי את משחק הבייסבול. כתוב נהדר, מבוים נהדר, עם פיט בתפקיד הטוב ביותר בקריירה. סרט שבמרכזו סטטיסטיקות בייסבול קצת משמימות מצליח להיות סוחף ומרגש, וכזה שאפשר לראות שוב ושוב.
2. השור הזועם (Raging Bull, 1980)
מרטין סקורסזה שונא ספורט. חבל, אבל אף אחד לא מושלם. זה לא אומר שהוא לא יכול לביים סרט ספורט, הוא הרי יכול לביים כל דבר. רוברט דה נירו שיכנע את סקורסזה כי הסיפור האמיתי של המתאגרף ג'ייק לה-מוטה הוא לא באמת על איגרוף, אלא על גבריות רעילה ועל אדם שהחיים הפכו אותו אלים במיוחד. לכן גם שם הסרט. יש הרבה כעס באפוס הזה שסקורסזה בחר לביים בשחור לבן כדי לטשטש את ההבדלים בין דם, זיעה ומים במהלך הקרבות. דה נירו העלה 30 קילוגרם וזכה באוסקר על תפקיד מרהיב בסרט שיוצאים ממנו בתחושה שצריך לבטל את ענף האיגרוף. סקורסזה, אמרנו, שונא ספורט.
1. רוקי (Rocky, 1976)
לפעמים כל הכוכבים מסתדרים בשורה ואז יוצא סרט מושלם, שאין בו שום סצינה מיותרת, שכתוב ומבוים ומשוחק בלי נפילות, ויש לו פסקול מרומם נשמה. סרט שהצופים בו מרוויחים ביושר את הזכות להתרגש באמת עם האנדרדוג הפשוט שהוא אמנם בריון, אבל יש לו לב זהב והוא רק רוצה להגשים את החלום האמריקאי וגם לזכות בנערה. ג׳ון אווילדסן ביים את התסריט שכתב סילבסטר סטאלון בריאליזם שהתאים לשנות ה-70, והוציא תחת ידיו את סרט הספורט הטוב והמספק אי פעם. מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, 'רוקי' הוא סיפור על-זמני. יו אדריאן לנצח.
פורסם לראשונה: 16:01, 08.03.24
