באוגוסט 2017 ניימאר, אז כוכב־על בן 25 בברצלונה, היה מעורב בשיא ההעברות של כל הזמנים כשפריז סן־ז'רמן שילמה עבור שירותיו 222 מיליון אירו למועדון הקטלאני. שמונה שנים וחצי לאחר מכן, הסכום הזה עדיין שורד במקום הראשון בטבלת סכומי ההעברות לשחקן, עובדה מדהימה בהתחשב בכספים שמסתובבים בעולם הכדורגל, ברפלקס הטבעי לשבור שיאים, ובעובדה שכוכבים כמו קיליאן אמבאפה החליפו מאז מועדונים.
השיא שרד, אבל השחקן שהסכום שולם עבורו שרד בקושי. בינואר 2025 שיחרר אותו המועדון הסעודי אל־הילאל לסנטוס, מועדון הבית שלו, בלי לדרוש אגורה עבור המעבר. ואילו ביום שלישי נעדר שמו מהסגל שפרסם קרלו אנצ'לוטי, המאמן האיטלקי של נבחרת ברזיל, לקראת משחקי ההכנה בארה"ב נגד צרפת וקרואטיה, שיהוו את החימום האחרון לפני פתיחת המונדיאל בקיץ.
"אני לא יכול שלא להתייחס לזה", הגיב ניימאר (34) לאי־הכללתו בסגל, "זה מרגיז ומעציב אותי. אבל הפוקוס נשאר, משחק אחרי משחק, אימון אחרי אימון, להגשים את החלום, לקבל את הקריאה האחרונה לסגל, ולהמשיך להשאיר את החלום בחיים". המשחק האחרון של ניימאר במדי הנבחרת הלאומית היה באוקטובר 2023, אז נפצע עוד במהלך המחצית הראשונה ברצועה הצולבת בברכו בהפסד לאורוגוואי.
"ניימאר יכול להגיע לאליפות העולם, אבל רק אם הוא כשיר במאה אחוז", הסביר אנצ'לוטי את ההחלטה שלו להשאיר את הסמל הברזילאי בבית. "הוא לא נכלל בסגל בגלל שהוא עדיין לא בריא לחלוטין, ואנחנו צריכים בסגל רק שחקנים שנמצאים בשיא הכושר. ניימאר חייב להמשיך לשחק, לעבוד, להראות את האיכויות שלו ואת העובדה שהוא נמצא במצב פיזי טוב".
ככה מתעופפת תהילת עולם: לפני שמונה שנים הוא היה השחקן הכי יקר בעולם, ועכשיו, תוך שנה, מועדון סעודי מוותר עליו בלי לבקש תמורה, ואילו המאמן הלאומי מבקש מניימאר, שחקן של 128 הופעות בינלאומיות, שיוכיח את עצמו.
שנים מבוזבזות בפריז
קשה לחשוב על מניות שערכן קרס כמו הנפילה של ניימאר לאחר שעזב את ברצלונה לפריז. זה היה מעבר מוצדק: ניימאר הגיע לשיאים בספרד, אבל זה היה ליד לאו מסי ולואיס סוארס, במועדון עם מסורת של אליפויות. בפ.ס.ז' חיכו למנהיג שיתחיל לרשום את קורות חייה של הקבוצה, נתנו לו את החולצה מספר עשר, ומגדל אייפל זרח בנורות שקיבלו את בואו. הוא הרוויח 30 מיליון דולר לעונה, סכום שהכפיל את השכר שלו מברצלונה.
ישנם מקרים לא מעטים של ספורטאים שמפסיקים לתת תוצרת לאחר שקיבלו את החוזה הגדול שלהם. אי־אפשר לדעת אם וכמה זה היה הפקטור של הדריכה במקום של ניימאר בפריז. הוא זכה בתארים קבוצתיים ואישיים, כבש ובישל המון, ואפילו עזר לקבוצה להגיע לגמר האלופות, אבל הוא לא הצליח לקחת את הקבוצה על הכתפיים שלו. אפשרויות הבילוי בפריז התחילו לפתות אותו יותר ויותר, הוא שמר פחות על אורח חיים ספורטיבי, נקלע לעימותים עם אוהדים ונפצע פעם אחרי פעם. לאורך כל הזמן הזה, אמבאפה, שזכה באליפות העולם עם צרפת ב־2018, התחיל ללבלב כאופציה ראשונה על פני הברזילאי. השנים של ניימאר בפריז, שבהן הוא היה אמור למצב את עצמו כשחקן הכי טוב בעולם בשיא הקריירה שלו, נחשבות כעת כשנים מבוזבזות.
ב־2023, כשהוא רק בן 31, השחקן שפלה אמר עליו בזמנו כי הוא "השחקן הכי טוב על הפלנטה" ("זה רק אם מסי מגיע מפלנטה אחרת", ענה לו דייגו מראדונה), החליט שוב ללכת אחרי הכסף והגיע לליגה הסעודית, בית האבות היוקרתי של העולם הספורטיבי, תמורת 150 מיליון דולר לעונה.
הילד שנמשח למלוכה כבר בגיל 18, ויתר על שרביט המלכות. הוא שותף בסעודיה בשבעה משחקים בלבד, כבש שער אחד ובישל שלושה. אם מעמידים את השכר שלו מול התפוקה, מדובר כנראה בהעברה הכי גרועה בהיסטוריה.
גלגל רזרבי בנבחרת
בינואר 2025 ניימאר חזר לסנטוס. הוא הגדיר את האפשרות לחזור לנבחרת הלאומית ולעזור לה במאמצים להשיג אליפות עולם שישית כסיבה העיקרית בגללה שב הביתה. כעת השחקן, שבמשך יותר מעשור עקומת ההצלחה של הנבחרת הייתה קשורה ישירות אליו, ליכולת שלו ולבריאותו, כבר לא ממש רצוי. אולי בתור גלגל רזרבי.
ניימאר הרוויח מאות מיליוני אירו מהמקצוע שלו, האיכות קנתה לו תהילת עולם ועוד מאות מיליוני אירו מחוזי פרסום. הוא זכה כמעט בכל תואר אפשרי, והוא מגיע לשלהי הקריירה שלו לא ככישרון מבוזבז, אבל לבטח לא כשחקן שהצליח למלא את הציפיות ממנו ואת הפוטנציאל שהיה לו. בראייה לאחור, הוא אחת ההוכחות הספורטיביות היותר ברורות לכך שעדיף להיות הזנב של האריות מאשר נער הפוסטר של השועלים.
