הפועל ת"א ניצחה את ריאל: הפודקאסט של פיני ואהרל'ה
ברבע השני של המשחק, כשהפועל ת"א הייתה בפיגור 10, אמרתי לעצמי: טוב, הכל נגמר, אבל לפחות דימיטריס איטודיס לא הפסיד בלי לתת מלחמה, וזה מה שחשוב. ואכן, הפועל הפיקה את הלקחים מהמשחקים הקודמים, הבינה שהיא חייבת לשנות ולשלוף שפנים מהכובע, לקחה שורה של הימורים – והם השתלמו לה בגדול.
זה התחיל כבר בחמישייה, שבה עלה ליוואי רנדולף, שבקושי ראה מגרש עד כה. במשחק הקודם מי שהתחיל במקומו של קולין מלקולם היה אנטוניו בלייקני, אבל הפועל הגיעה למחצית השנייה כשכל הכוכבים ההתקפיים שלה מותשים. הפעם, עם רנדולף, היא הצליחה לשמור על רמה די מאוזנת לאורך 40 דקות.
היו גם כמה שינויים טקטיים. בין היתר, איש וויינרייט התחיל בהגנה על פקונדו קמפאסו. לכאורה, לא המאצ'-אפ המושלם כי ווינרייט לא הכי מהיר. בפועל, קמפאסו, שהפגיז שלשות בפתיחת שני המשחקים הקודמים מול ואסיליה מיציץ', בלייקני ומלקולם, היה הפעם יותר מאופק.
אולם בעוד שההגנה הייתה סבירה, ההתקפה לא הצליחה לתפקד באותן דקות. הפועל קלעה שתי נקודות בארבע וחצי דקות, איטודיס הלך לספסל, ושלף משם, במפתיע, את ג'ונתן מוטלי. אחרי המשחק שעבר דיברתי על הצורך של הפועל ברוטציה עמוקה, ובעיקר בחשיבות של לתת לכולם תחושה שהם משמעותיים. שילובו של מוטלי בשלב כה מוקדם, לפני טאי אודיאסי שהועדף על פניו בחודשים האחרונים, היה מסר מהסוג הזה, כמו גם הקידום של רנדולף.
ואכן, אם משהו בלט אתמול בהפועל, זו העובדה שהיא נראתה כמו קבוצה. כולם נגעו בכדור, הרבה פחות כדררת מיותרת מצד החשודים המיידיים ויותר מסירות, ובעיקר הגנה שבה כולם השקיעו.
ואז, באותו רבע שני, הגיע הקאמבק. זה קרה כשבחמישייה נמצאים מיציץ', כריס ג'ונס, אלייז'ה בראיינט, שנראה סוף סוף כשיר לגמרי, דן אוטורו, ועוד שחקן שעד היום לא קיבל מספיק קרדיט: קסלר אדוארדס.
אדוארדס היה איש המשחק. עם האהבה הגדולה לוויינרייט ולמשימות ההגנתיות המגוונות והכמעט לא הגיוניות שהוא עמד בהן השנה, האיש מתאים יותר לשמירה על פורוורדים מסיביים מאשר על הזריזים והניידים של ריאל. אדוארדס חלש יותר, אבל גבוה ואתלטי ממנו, וזה מאצ'-אפ נהדר מול מריו הזוניה וטריי ליילס. הוא הצליח להוריד אותם הרבה מתחת לרמתם הרגילה, וזה היה מפתח מרכזי בניצחון. ככלל, הפועל הורידה את ריאל ל-69 נקודות בלבד, הישג הגנתי ראוי לציון.
אז נשאלת השאלה: למה לא השתמשו באנשים האלה קודם לכן? לאחר המשחק הקודם גם האשמתי את איטודיס שזו הסיבה להפסד: רוטציה קצרה מדי וחוסר אמון בשורה של שחקנים שיכולים לתרום. שמתי ליד הטענה כוכבית וציינתי שבסוף, בשנתיים האחרונות המאמן היווני עמד בכל המטרות שהציבה לו הקבוצה: זכייה ביורוקאפ והשתלבות בין שש הגדולות של היורוליג בסוף העונה הרגילה.
זה לא שאין לי ביקורת ברמת המיקרו על חלק נכבד מהדברים שהוא עשה, אבל ברמת המקרו נדמה לי שצריך להוסיף עוד כוכבית. מה שמאמן יכול לעשות במועדון כמו ריאל מדריד, פנאתינייקוס או מכבי ת"א, שלהן כרטיס מובטח ביורוליג, למאמן הפועל ת"א אין את הלוקסוס. אם ריאל לא עולה באיזו עונה לשלב הפלייאוף, אין לה נזק כלכלי. אם הפועל לא הייתה עולה – יש סיכוי סביר שזה היה מחסל את המסע שלה ביורוליג לעוד הרבה שנים, אולי לתמיד. ולכן, בעוד שארגין עתמאן יכול להשתעשע בשילוב שחקנים חדשים בסגל במשך 25 משחקים ולהמר על כך שיגיע לפיינל-פור גם אם הקבוצה תסיים תשיעית או עשירית, וקטש היה יכול לקחת את הזמן עד ששחקניו התגבשו, איטודיס היה צריך לנצח הרבה ומהר. אז נכון, לשמרנות שבה התנהל יחסית למאמנים האחרים של קבוצות הצמרת היה מחיר בחלק מההפסדים, תיאורטית היה אפשר לנצל את הסגל הזה יותר טוב, אבל זה לא דבר שפשוט לעשות כשמוטל עליך לחץ כה גדול.
3 צפייה בגלריה
לא יכול להרשות לעצמו את מה שמאמני פנאתינייקוס, ריאל או מכבי ת"א יכולים. איטודיס
(צילום: עוז מועלם)
אז זה לא הזמן לסכם, אבל מאחר שלא אהיה בארץ במשחקים הבאים, אני אעשה בכל זאת סיכום ביניים. אני מניח שהפועל לא תעבור את ריאל. עם זאת, אם מתעלמים מהערות על משחק זה או אחר, זו הייתה עונה באמת חלומית. קבוצה חדשה ביורוליג סיימה שישית במפעל, הדהימה את כל היריבות בתחילת העונה, יצרה לעצמה שם. והיא עשתה זאת גם עם סגל שרחוק מלהיות מושלם, ואם מורידים מהתמונה את המשכורת המופקעת של מיציץ', גם לא נורא יקרה יחסית לשאר קבוצות הצמרת. היא הסבה לחובבי הכדורסל בארץ הנאה עצומה, נתנה דחיפה אדירה לענף כולו. להסיר את הכובע. להתפלל שיימשך לעד.
זו הייתה עוד שנה מאוד קשה לישראל. מגיעה תודה למי שהכניסה לה קרני שמש מרעננות.
