דני אבדיה זוכה העונה לתדמית של שחקן שסוחט עבירות, וקיבל העונה הכי הרבה זריקות עונשין ב-NBA, מעל שיי גילג'ס-אלכסנדר ולוקה דונצ'יץ'. "דני שכב על הרצפה מתפתל מכאבים עד לרגע בו סקוט פוסטר אמר שהם יסתכלו על העבירה של ג'יילן בראון כאשמת עבירה בוטה, ואז הוא קם מיד וניגש לספסל", נכתב בחשבון "Blazers Lead" שמסקר את הקבוצה. העיתונאי קית' סמית אף ציין ש"זו לא עבירה בלתי ספורטיבית", ורמז שאבדיה הגזים: "בקושי עבירת תוקף, רק קיבל מכה".
דני יקר: עזוב את המשחקים באמצע משחק. התרכז בו. אתה לא צריך להתחזות למי שאינך. אתה טוב מספיק ומשתפר והולך, בהדרגה מקבל יותר כבוד מהשופטים, ואין כל סיבה וכל הצדקה להתחזות ולהיראות כנפגע עבירה, כדי לסחוט עוד אחת לזכותך בהינד משרוקית לפה. יש חן מסוים בהתחזות זו, אבל- עזוב. תפארתך לא תהיה בדרך זו.
אנשים, ככלל, במגרש ומחוץ לו, לא אוהבים - בלשון המעטה- בכיינים ומתמסכנים. דוחפים אותך כל הזמן, שהרי זה לחם חוקו של כל שחקן בליגה הטובה, הקשוחה והתחרותית בעולם, אבל הנח לשופטים להחליט ולשפוט לפי התרשמותם כמיטב שיפוטם המקצועי. כל משחק הוא SHOW, אבל כשהנפילות – כמצג שווא – על הפרקט הן ניסיון להיות חלק ממנו ולהעצימו, זה לא נראה טוב. זה לא מתקבל יפה.
עיני מיליונים נשואות אליך בהתפעלות ובהערצה. עבור רבים אתה משמש זה מכבר מושא לחיקוי. אתה סולל, בעקביות ובהתמדה, את דרכך אל פסגת התהילה ביכולת מקצועית משובחת, ההולכת ומשתבחת ממשחק למשחק. אין כל צורך, כל סיבה וכל הצדקה לנסות לסחוט עבירות כחלק מהדרך הזו, כי אתה עלול להיווכח, אם תמשיך כך, כי הנפילות המוצגות אינן אבני ציון ואבני דרך בדרך אל הפסגה אלא אבני נגף. אז, עזוב, דני. המשך לשחק כפי שאתה יודע, כפי שאתה מצטיין, על הרגליים, לא בנפילה מהן, לכאורה, על הפרקט כדי לסחוט עבירה בלתי מוצדקת ואהדת קהל רגעית וחולפת.
קום, דני. רוץ. קפוץ. קלע. יותר מזה אתה לא צריך, באמת שלא. אלה בלבד הם תהילתך המובטחת והמקוימת.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
