מבחינה סטטיסטית יבשה, המשחק החמישי של דני אבדיה נגד סן אנטוניו, והמשחק האחרון שלו העונה, הוא אכזבה. לעומת העונה הרגילה, כל השורה הסטטיסטית שלו מאכזבת. הוא רושם פלוסים רק בקטגוריות העבירות, איבודי הכדור והחסימות. המספרים שלו בסדרה כולה קצת יותר טובים, אבל דומים. זו לא הייתה סדרת פלייאוף ממש טובה מבחינה אישית עבור אבדיה
מדובר בפארדוקס ספורטיבי. פלייאוף הוא סוג של קרב אגרוף בן שבעה סיבובים (לכל היותר), עם הפסקות ארוכות בין סיבוב לסיבוב. למאמנים ולעוזרי המאמנים יש שעות נוספות להתמקד רק בך, לבחון את החולשות, לראות איפה אתה לא אוהב להיות ומה אתה לא אוהב לעשות, המכות יותר תכופות וחזקות, המשרוקיות נאלמות. מצד שני: סופרסטארים נבחנים בדיוק בפלייאוף, תחת הנסיבות הללו. כאן הם צריכים להתעלות, להוות דוגמא לחבריהם לקבוצה. היסטוריות NBA נכתבות בפלייאוף, לא בעונה הרגילה. אבדיה ופורטלנד שילמו את שכר הלימוד שלהם.
דני לא וומבי
מה שמעלה את השאלה: אם אבדיה ופורטלנד היו צריכים לשלם שכר לימוד עבור הביקור הראשון שלהם בפלייאוף, מדוע וומבניאמה וחבריו פטורים מהתשלום הזה. העבירה המכוערת של דיארון פוקס, התגובה של אבדיה והעובדה שהקהל היריב מייחס לו כזו חשיבות מלמדת משהו על המעמד של אבדיה, אבל אין מה לשקוע בסנטימנטליות פטריוטית. אבדיה הוא לא וומבי. וומבי הוא כשרון של פעם בדור. אייקון. שחקן שמשנה משחקים וסדרות. אבדיה הוא סופרסטאר.
עבודה קשה, אמונה עצמית, טכניקה, אתלטיות, עוד עבודה קשה. אלו חלק מהסיבות לעליה המטאורית של אבדיה השנה, אבל קיימת עוד סיבה: אבדיה הגיע משום מקום. אף אחד, חוץ ממנו, לא ציפה לזה. הוא היה אמור להיות עוד טומאני קמארה או ג'רמי גראנט או סקוט הנדרסון. אולי שיידון שארפ פלוס פלוס. אף מדען לא חזה את התפרצות הר געש אבדיה, אף מאמן לא בנה אף תרשים הגנתי בתחילת העונה כדי לעצור אותו. ההגנה נגד פורטלנד במהלך העונה הייתה סיור בעיצוב והתאמות.
מדובר בלוקסוס שלא יהיה קיים עבור אבדיה בשנה הבאה. ההגנות יתמקדו רק בו ואיך לעצור אותו. המשוואה ברורה. תעצור את אבדיה ועצרת את פורטלנד. העונה הרגילה תהיה מבחן מחודש עבורו, הפעם במעמד של סופרסטאר ואולסטאר. בפלייאוף הבא כבר יצפו ממנו ליותר ברמה האישית והקבוצתית.
פורטלנד גם תהיה קבוצה שונה בשנה הבאה. יש בעלים חדש, והבעלים החדש (שהוכיח את עצמו כבעלים מאוד מוצלח של קבוצת הוקי מקצוענית) רמז שהוא יחפש מאמן חדש. עוד התאמה עבור אבדיה. החזרה של דמיאן לילארד תדרוש מאבדיה עוד התאמה, אפילו קשה יותר. לילארד הוא הבן האהוב, הפנים של פורטלנד המודרנית. לא ברור אם הוא יסכים לקבל תפקיד של כינור שני, או לעמוד בפינה כקלעי ולחכות לאסיסט מהישראלי. זו חזרה מבטיחה מאוד מבחינה מקצועית, אבל גם מאתגרת ביותר עבור אבדיה מבחינה פסיכולוגית ואמוציונלית. הוא נתן עונת קריירה, היה אולסטאר, יש מסביבו קונצנזוס, שחקני עבר גדולים מתחרים ביניהם על מחמאות לעברו ומדביקים לו כינויים (דאון היל דני), למה בדיוק הוא אמור לעשות ויתורים והתאמות?
השמועה המטרידה
וכאן מגיעה שאלת השאלות. המעמד של אבדיה ברור, אבל גם בקטגוריית הסופרסטאר יש חלוקה ברורה. יש סופרסטארים שהם גברי אלפא שמרכיבים את הקבוצות שלהם על הגב לתארים. ויש סופרסטארים שהם סייענים. יש סייענים מבחירה, כמו סקוטי פיפן, ויש סייענים שחושבים שהם גברי אלפא למרות שהם לא, כמו דונובן מיצ'ל.
לא ברור תחת איזו קטגוריה נופל אבדיה. תחושת הבטן שלי היא שאבדיה ככוכב ראשי טוב מספיק עד תקרה די גבוהה, אבל לא לפנטהאוז. הלחישות מפורטלנד מרמזות שגם בקבוצה חושבים שהם צריכים עוד אולסטאר משמעותי כדי להתחרות על תארים. ב"אוריגוניאן" המקומי כתבו על יאניס, אבל אין סיכוי שזה יקרה. פורטלנד היא שוק קטן מדי והיא זקוקה לזמן כדי לצמוח לאליפות. ליאניס אין זמן.
השמועה היותר מטרידה מגיעה מהספוקלציה לגבי הגעתו של קווין דוראנט לקבוצה. מדובר במהלך שיכול, במקרה הטוב, להקפיא את ההתקדמות של אבדיה. דוראנט הוא אחד מ-25 השחקנים הגדולים בתולדות הענף. אבל הוא מרעיל בארות סדרתי. היכולות האישיות שלו, והיכולות המנטליות והמנהיגותיות שלו הם שני קווים מקבילים שלא מסתכלים אחד על השני. חוסר היכולת שלו להיות סולן משנה, מנע ממנו להקים שושלת בגולדן סטייט. דווין בוקר לא התאושש עד עכשיו מהופעת האורח של דוראנט בפיניקס. יש לקוות שפורטלנד לא תעשה את זה לאבדיה. הוא הרוויח את זה ביושר.
