לקראת העונה הבאה, הספורט הישראלי צריך לעשות חושבים ולהחליט איך מנצלים את משבר הקורונה לטובתו. השנה הקרובה תהיה שנת מבחן לכלל עולם הספורט, ובגלל שרוב הקבוצות נפגעו כלכלית קשה והמשכורות ייפגעו או נפגעו, זהו הזמן להתחיל בשינוי.
הדרכים לשינוי בהקשר מרובות, וחלקן קשות לביצוע, אך לפי דעתי זה הזמן המושלם להתחיל לקדם ברצינות את הספורטאי המקומי. לא רציני לתת לשחקן שגדל במחלקות הנוער כל השנים לעלות לבוגרים, ואז לגלות שהוא מפסיד את מקומו לזר זמני ללא חיבור אמיתי למועדון. זה הפסד כפול - גם אנו איננו מטפחים את השוק המקומי כאשר הכסף הולך לעוד שכיר חרב, וגם, או ליתר דיוק בעיקר, השחקן הישראלי לא צובר ניסיון או יכולת התמודדות עם משחק הבוגרים ששונה ברמתו כמעט בכל פרמטר ממשחקי הנוער.
1 צפייה בגלריה
ליידנר, חליחל, פודגראנו ועבדה. הצדיקו את הקרדיט
(צילום: ראובן כהן, ארז יעקובי, עוז מועלם, ראובן שוורץ)
כאשר הנערים אינם משותפים מספיק במשחק "של הגדולים", אנו סופגים מכה קשה גם בנבחרות הלאומיות שלנו, שחוטפות אחרי זה אש וסכינים על כל כישלון או הפסד, במיוחד העומדים בראשיהן. מי שבעצם שאשמים הם מאמני ובעלי הקבוצות שלא נותנים להם לצבור דקות, ניסיון והבנה של סגנון המשחק האחר. הם מסתתרים להם בשקט או יוצאים בכל אפשרות לעיתונות ולתקשורת.
ערן זהבי דיבר על עכברים וחורים, כשבעצם הגבינה (נבחרת) כל כך רקובהשעדיף לפעמים לזרוק לפח ולהתחיל מחדש. כי אפילו הם אינם רוצים בה עוד כמו רוב העם, ולטווח הרחוק אתם תראו שגם "העכברים" יצאו מהמחילה ויורידו את הכובע לכבוד הגבינה החדשה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
