"מעל 1,000 נפטרים". זו הייתה כותרת העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" ב־6 בספטמבר. רשימת שמות וגילים של מאות קורבנות הקורונה, לצד דיווח: "מספר המתים הולך ועולה - כך הפכה ישראל לאחת המדינות האדומות בעולם".
באותו ערב, 6 בספטמבר, הועלה סרטון בעמוד הפייסבוק הרשמי של הפועל חדרה (אחת הקבוצות האדומות בארץ). רואים שם את שחקניה יושבים צמודים זה לזה בפאתי המגרש העירוני, סביב שולחנות גדושי תקרובת, בקבוקים ופחיות משקה. בראש אחד השולחנות יושב המאמן שרון מימר ומנצח על החאפלה לצלילי הדרבוקה. לידו יושבים "היועץ המקצועי" אורן גולן, הספונסר מוניר מואסי, ועוד שניים בלתי מזוהים. מדובר בחברים טובים של המאמן. בין השולחנות מפזז ומזמר העסיין הוותיק יקיר סבח, שכולם במועדון קוראים לו "סופגי". שם השיר: אדון הסליחות.
4 צפייה בגלריה
מימר על הקווים
מימר על הקווים
"זו התייפייפות אחת גדולה". מימר
(צילום: ראובן שוורץ)
"חטאנו לפניך, רחם עלינו", מסלסל "סופגי" ומחליק ידיים עם חבריו בקהל. מלווה אותו נגן אורגן, אמן אורח שהובא לכבוד המאורע: יום הולדתו ה־47 של המאמן. את מפגן האיוולת בשיאה של המגפה מתעד בסמארטפון דובר הקבוצה, אסי קוטין. מאוחר יותר יועלה קטע נבחר של המופע המופרע בעמוד הפייסבוק הרשמי. בלי מסכה אחת לרפואה, ובעיקר בלי בושה.
בין המצולמים נראים גם שני ילדים. אחד מהם — כך יודעים לספר בחדרה — קדח מחום כמה ימים אחרי החאפלה. בסוף אותו שבוע אובחן מימר כחולה מאומת, ואחריו הגיע תורם של השחקנים. תמיר גלזר ורז בוחבוט נמצאו חיוביים, אסי גומה התלונן על תסמינים, וכל שחקני הקבוצה נדרשו להיכנס לבידוד, שם הם נמצאים עד עצם היום הזה.

האח של גלזר

שמונה ימים אחרי הבדיקה החיובית של חתן השמחה, ציינו בהפועל חדרה בר־מצווה לנגיף: 13 מאמנים, שחקנים ואנשי צוות חלו בקורונה. משום מה, לכבוד ציון הדרך הזה הם לא הזמינו את "סופגי" שישיר: "חטאנו לפניך".
את מה שקרה בהמשך כולם כבר מכירים. דן גלזר, אח של תמיר מחדרה, חלה אף הוא בנגיף, ובעקבותיו נדבקה חצי מכבי ת"א. החצי השני נאלץ להתמודד בגבורה מול רד בול זלצבורג, ולקבל מחמאות על הפסד בכבוד. מי הדביק את מי לעולם לא נדע, אך דומה שאת תחילתה של תאונת השרשרת המטורללת אפשר לזהות. אדון הסליחות בוחן לבבות וגולה עמוקות, אבל מה לעשות, הוא אינו ממלא שורות ומחזק אלופות.
4 צפייה בגלריה
תמיר גלזר
תמיר גלזר
תמיר גלזר (מימין)
(צילום: ראובן שוורץ)
שלום שרון מימר, מה שלומך? עדיין בבידוד? "כבר לא. אתמול שוחררתי".
בקשר לחאפלה ביום ההולדת שלך. אתה מבין את גודל ההפקרות שהייתה שם? "בוא תסביר לי, אם אנחנו נמצאים כל היום אחד בתוך השני. בסך הכל אלה היו אותם אנשים שגם אוכלים ביחד בין האימונים. באותו ערב, במקום ארוחה רגילה עשינו קצת שמחה בגלל היום הולדת שלי".
מזל טוב, אבל היו שם בקבוקים זרוקים על שולחנות, בירות. "מבחינתי זו התייפייפות אחת גדולה. אני נמצא היום בבית שלצערי כולם היו בו חולים. הילד שלי בן החמש הביא מהבית ספר קורונה. לא יצרנו מסיבה עם אנשים מבחוץ".
כן היו אנשים מבחוץ. "מי? תגיד לי".
האורגניסט למשל. "אולי האורגניסט היחיד שבא, וגם לא היה במגע כמעט עם אף אחד".
באחד השולחנות יושב ילד בין השחקנים. זה הבן של הספונסר מוניר מואסי? "יכול להיות. מוניר היה, הוא חלק מאיתנו בכל האימונים. אני לא אומר שזה היה הרמטי ולא מצדיק את זה, אבל יש עוד אנשי כדורגל שחגגו עם הרבה אנשים ואנחנו לא צריכים להתייפייף".
4 צפייה בגלריה
מסיבת יום ההולדת שערכה חדרה לשרון מימר
מסיבת יום ההולדת שערכה חדרה לשרון מימר
מסיבת יום ההולדת שערכה חדרה לשרון מימר
(צילום מסך)
לא להתייפייף, רק להיות אחראים. להגיד למשל שילד לא יכול להיות פה. "יכול להיות שהיה שמה אחד או שניים שלא היו צריכים להיות, אבל בגדול המסיבה לא נערכה כדי לחגוג עם אנשים מבחוץ".
בשולחן שלך ישבו שני חברים שלך. "שני חברים שלי שנמצאים גם באימונים ומלווים את המועדון. הם איתי בחיים גם בלי קשר לקבוצה".
בדיוק, הם לא קשורים לקבוצה. "החברים האלה מלווים אותי בכל הקבוצות שהייתי. צמודים אליי. אין פה בעיה, הם גם חיים איתי ביומיום. זה כמו משפחה יותר נכון".
יכול להיות שבגלל הסיפור הזה מכבי ת"א לא תעלה לצ'מפיונס? "מה זה בגלל זה, בגלל מה?"
אתה יודע, תמיר גלזר חלה, אח שלו ממכבי ת"א נדבק? "אז גם את סכנין תפיל על גלזר. עזוב, זה לא רציני. הם יכלו להידבק בכל מקום, וגם במכבי חיפה יש נדבק ובמכבי פ"ת היה נדבק".
אפרופו השיר ש"סופגי" שר, אתה לא מרגיש צורך לבקש סליחה ממישהו? "על מה, על זה שנדבקתי לצערי?"
על זה שהבאת חברים, שהסכמת שיהיו שם ילדים, שהביאו קלידן. "לא אני הסכמתי. זו הייתה מסיבה שהופקה על ידי המועדון, ובמקום ארוחת ערב רגילה הפכו אותה למשהו יותר משמח. אין לי מה לבקש סליחה".
4 צפייה בגלריה
דן גלזר
דן גלזר
נדבק מאחיו והדביק את חבריו לקבוצה. דן גלזר
(צילום: עוז מועלם)
ברור שלא. המאמנים אלופי הקלישאות שלנו לא נוהגים לקחת אחריות, אלא רק יודעים להגיד "הגענו למצבים". מה עוד שבמשפחת מימר ילד בן חמש כבר הולך לבית ספר, והחברים הטובים שלו חיים איתו ביומיום. מצד שני, ייאמר לזכות המאמן, שהוא לא תירץ את הנפילה בנוסח המוכר: "נדבקנו ממצב נייח".

הפועל חדרה: "הרוב המכריע במסיבה היה מהקבוצה"

בהנחיות שהוציאה מינהלת הליגות לפני כחודשיים נאמר כי "יש להקפיד הקפדה יתרה כי במתחם האימונים ישהו אנשי הקבוצה בלבד (שחקנים, צוות מקצועי, מנהלים)". עוד לפני כן הזהיר יו"ר המינהלת ארז כלפון כי נגד מפירי ההנחיות יינקטו סנקציות חריפות: "אני חושב שבעלי הקבוצות מבינים שהאחריות בראש ובראשונה היא על הקבוצות עצמן", הודיע כלפון. "בעלי הקבוצות ואנחנו במינהלת עוקבים אחרי הדברים האלה וגם משרד הבריאות, ואנחנו עושים ביקורות. אני בטוח שאף אחד לא יסתכן בהפרת המתווה שהגענו אליו". איך יגיבו במינהלת, נראה בקרוב.
ואיך הגיבו במועדון להפקה שהצליחה לשלב בין הפקרות לטיפשות, ויצאה מכלל שליטה? "ברור שהיינו לא בסדר", הודה גורם בקבוצה, והנה התגובה הרשמית: "הפועל חדרה מתייחסת לנגיף הקורונה במלוא הרצינות ותמשיך למלא אחר ההנחיות בצורה הקפדנית ביותר. מסיבת יום ההולדת למאמן נערכה במתחם האימונים, בסיום אחד האימונים ועם צוות מצומצם שרובו המכריע הורכב משחקנים, מאמנים וחברי הנהלה"...
ככה זה ברפובליקת בננות. הרוב מכריע, המיעוט מספק את הסאונד, הילדים משלמים את המחיר, הכדורגל נראה כמו שכונה, והמדינה — כפרה עליה — חולה. אז איפה אדון הסליחות?
פורסם לראשונה: 10:51, 24.09.20