"יש ילדים שם בחוץ, עם נכות פיזית או מנטלית, ואני רוצה שהם יסתכלו עלי ויגידו 'תראו, בלייק, הוא לוחם' וזאת הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה".
בלייק ליפר עשוי מהחומרים שמהם עושים סרטים הוליוודיים דביקים, עם סוף טוב, עם סיפור שיכול לקרות רק באגדות או במוח של תסריטאי מבריק במיוחד. הוא מאגד בתוכו את כל התוכן של ספורט, ובייחוד המשחקים האולימפיים: נצחון הרוח על הגוף, התקווה שמתה אחרונה, היכולת הלא נגמרת של האדם ללכת הלאה, לרוץ, על אף כל המכשולים.
בלייק ליפר על המסלולבלייק ליפר על המסלול
ליפר מוצג בתחרות. נתקל בחומה
(צילום: AP)
(צפו: בלייק ליפר בפעולה)
אלא שבלייק ליפר לא חי בסרט או במוח של תסריטאי, הוא רק נולד בלי רגליים מתחת לברך, רץ כל חייו כדי לשכוח שהוא נכה, להראות לכולם שהוא יכול כמו הרגילים, אבל ברגע שרצה לצעוד את הצעד האחרון, זה שיאפשר לו להתחרות מול אתלטים בריאים, הוא נתקל בחומה גבוהה הרבה יותר: רשויות האתלטיקה והחוק היבש.
השבוע החליט בית הדין לבוררות בספורט (CAS) נגד ליפר בערעור שהגיש בניסיון להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 2021. בכך אישר בית הדין לבוררות את החלטת התאחדות האתלטיקה העולמית מחודש יולי שלא לאפשר לו להתחרות מול אתלטים בריאים בגלל שהלהבים מסיבי פחמן שעליהם הוא רץ מעניקים לו יתרון ביו-מכני בזכות הגובה הנוסף שהם מעניקים לו. "המשמעות היא שמר ליפר אינו יכול להתמודד במשחקים האולימפיים או בתחרויות (סדרת האתלטיקה העולמית) עם הפרוטזות שבהן הוא משתמש כיום", נכתב בהצהרת התאחדות האתלטיקה.
פיסטוריוס (במרכז) וליפר (משמאל) על הפודיוםפיסטוריוס (במרכז) וליפר (משמאל) על הפודיום
פיסטוריוס (במרכז) וליפר (משמאל) על הפודיום
(צילום: AP)

עם ההצלחה הגיע הקוקאין

ליפר נולד ביום האחרון של אוגוסט, 1989. כשנולד, הרופאים בירכו את הוריו והודיעו להם שהילד שלהם לא יוכל ללכת כל חייו מפני שנולד בלי החלק התחתון בשתי רגליו. הוא חבש פרוטזות כבר בגיל תשעה חודשים. ליפר לא עשה לעצמו ויתורים: הוא הצטיין בכדורסל ובבייסבול, והוא רץ תמיד יותר מהר מכולם. הנכות שלו תמיד הזכירה לו איך נולד. לפעמים הוא רץ כל כך מהר עד שהרגל הייתה נופלת לו במהלך הריצה והוא היה חוזר כדי לאסוף את הפרוטזה.
אבל השונות שלו אמללה אותו. הוא הפך לאלכוהוליסט עוד בתיכון. אחר כך השתקם והתקבל לאוניברסיטת טנסי, שם החל בלימודי רפואה. ב-2008, ליפר פתח את הטלוויזיה בדירה שלו כדי לראות כדורסל, והיא בדיוק הייתה על הערוץ ששידר את המשחקים האולימפיים מבייג'ינג 2008. ליפר התיישב על הספה וראה איך 90 אלף צופים מריעים לאוסקר פיסטוריוס באולימפיאדת הנכים.
זה תפס אותו. שלושה חודשים לאחר מכן הוא קיבל להבים משלו והתחיל לרוץ. ב-2010 הוא הודיע לאמו שהוא פורש מלימודי הרפואה כדי להתמקד בקריירת הריצה שלו (אימו הודתה בראיון עיתונאי שלבה נשבר מההחלטה של בנה. כאחות, חלום חייה היה לעבוד עם בנה הרופא). הוא עבר לקליפורניה, עבד בחנות למוצרי ספורט בשביל לסבסד את עצמו, ורץ. ב-2012 הוא קרא תיגר על פיסטוריוס במשחקים האולימפיים. ליפר סיים עם ארד ב-200 מטר וכסף ב-400 מטר. פיסטוריוס, אגב, נמצא בכלא בדרום אפריקה לאחר שהורשע ברצח חברתו.
פיסטוריוס במשפטפיסטוריוס במשפט
פיסטוריוס במשפט
(צילום: AP)
ליפר כיוון את עצמו למשחקים האולימפיים של 2016. אבל אז התחיל לזרום לחשבון הבנק שלו כסף מהמפרסמים. הוא התחיל לחגוג את ההצלחות שלו. ב-2015 השעה אותו ארגון האתלטיקה לשנתיים מהמסלול לאחר שבבדיקות נמצאו בדמו עקבות קוקאין. העונש הופחת בחצי לאחר שראשי האיגוד השתכנעו שלא נטל את הסם כדי לשפר את ביצועיו. בכל מקרה, במשחקים האולימפיים של 2016 הוא לא השתתף.
ליפר לקח פסק זמן מהחיים. גם מעניקי החסות שהעניקו לו את הלהבים נעלמו מהרדאר. הוא החליט להשתמש בלהבים ארוכים יותר ולראות מה הוא שווה מול הרצים הבריאים של הענף. מכאן מתחילה דרך התלאות שלו. הדיון בשימוש בלהבים והיתרון שהם מעניקים לרץ נכה מול רצים בריאים נדונה כבר ב-2007 כשפיסטוריוס ביקש להתחרות, אבל בקשתו נפסלה. הוא ערער שוב.
המתנגדים טענו שיש לו יתרון ביו-מכני, עדויות ממכון ספורטיבי בקלן הראו שהוא מוציא פחות 24.7643 אחוזי אנרגיה מאשר אתלטים בריאים. העדים מטעמו אמרו שהיתרון הזה בטל בשישים לעומת השניות היקרות שהוא מפסיד בסיבובים ובעיקר בזינוק. פיסטוריוס קיבל את האישור לרוץ במשחקים האולימפיים של 2012. אחרי ההחלטה לטובת פיסטוריוס, שינה בית הדין את החוק: עד אז בית הדין היה חייב להוכיח שהאתלט מקבל יתרון מלאכותי לא הוגן על פני מתחריו בגלל שימוש בפרוטזות. מעכשיו חובת ההוכחה היא על האתלט.

"החלטה גזענות"

ההחלטה הזו היא עוד חלק מדיון אתי-גופני שמתקיים עכשיו בעולם האתלטיקה, כמו זה סביב המגדר של קסטר סמניה, האישה שנאלצה להפסיק להתחרות או שתוריד את רמת הטסטוסטרון, שלדברי איגוד האתלטיקה נותנים לה יתרון לא הוגן.
מי שמשותף לסמניה, פיסטוריוס וליפר הוא ג'פרי קסלר, עורך הדין שמייצג את שלושתם. "ההחלטה כלפי ליפר היא החלטה גזענית", אומר קסלר. התאחדות האתלטיקה ובית הדין שפסק בערעור מכחישים את הטענה. ובכלל, איך נכנס נושא הגזע לדיון שהוא בכלל ביו מכני-אתי ועוסק בשאלה האם הלהבים שנועל ליפר נותנים לו יתרון מלאכותי לא הוגן?
קסטר סמניהקסטר סמניה
קסטר סמניה
(צילום: AP )
לפי טענת ההתאחדות לאתלטיקה, הלהבים שבהם משתמש ליפר מעניקים לו 15 סנטימטרים עודפים על פני הגובה שאליו היה מגיע אילו היה נולד עם גפיים רגילות. הטענה הזו התבססה על מחקרים רבים ומדידות של פלג גופם העליון של בני אדם ששימשו למחקר. ליפר טען שהגובה שלו עם הלהבים הוא 1.88 מטר , גובה נורמלי לרצי 400 מטר. יתרה מכך, לבית הדין הובא גם מחקר שנערך באוניברסיטת קולורדו ופורסם בפברואר השנה. לפי המחקר, לא קיים שום קשר בין גובהו של רץ למהירות שלו. בית הדין לא קנה את הטיעונים הללו וקבע שליפר לא סיפק הוכחות חותכות לכך שהלהבים לא מעניקים לו יתרון.
בחקירה הנגדית של העד המומחה שקבע את ההפרש בין הגובה האמיתי של ליפר לגובה שאליו היה מגיע אם היה נולד עם גפיים רגילות, התברר שהמחקר שעליו התבססה העדות נערך רק על גברים לבנים ואסיאתיים. עורך הדין קסלר טען שמדובר בעדות מוטה באופן גזעני נגד שחורים. "אין לעד או לבית הדין שום דרך להחליט על גובה מדויק. יש ספקטרום של גבהים שבטווח שלו נמצא הגובה הפרופורציונלי של ליפר, אבל אין שום דרך אמינה להחליט מה הגובה המדויק. מדובר בהבנה מיושנת על איך גוף האדם אמור להיות בנוי, בלי שום מקום לווריאציות". אמר קסלר.
עורך הדין ג'פרי קסלר (מימין)עורך הדין ג'פרי קסלר (מימין)
עו"ד קסלר (מימין). "הבנה מיושנת של איך גוף אמור להיות בנוי"
(צילום: AP)
ליפר יכול לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בשווייץ לפני פתיחת האולימפיאדה ביולי 2021. "לעולם לא אוותר ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי להתחרות ולהישפט על פי סטנדרטים שאינם מפלים, מכל הבחינות", אמר. התאחדות האתלטיקה לנכים גם היא פסלה אותו מלרוץ בתחרויות שלה בגלל גודל הלהבים שלו. בית הדין אישר שהוא יכול להתחרות עם האתלטים הרגילים בתנאי שישנה ויקטין את להביו, שינוי שדרושים עבורו חודשים ארוכים ללמוד לרוץ מחדש שוב. הוא לא פה ולא שם. הוא כבר ויתר על אליפות העולם ב-2019 בגלל הדיון בעניינו, אחרי שהדיח את פיסטוריוס מתואר "האיש הכי מהיר בעולם ללא רגליים".
"אחרי חמש שנים שבהן אני רץ עם הלהבים הללו פתאום ההתאחדויות התחילו לשים לב ללהבים שלי", אומר ליפר, "אולי זה קשור לזה שאני רץ 400 מטר ב-44 שניות. אולי הם לא רוצים לראות אחד כמוני על דוכן המדליות". אולי הדיבורים על הוגנות ואינטגריטי הן רק מילות כיסוי ל"אנחנו לא רוצים לראות מוגבלויות בעולם שמשדר ומפרסם יופי אתלטי ומושלמות גופנית".
כל החיים ליפר רץ מהגורל שלו. "אני לא רץ מהר בגלל הלהבים. אני רץ מהר בגלל שנולדתי בלי רגליים ומאז שהייתי ילד הייתי צריך להילחם", כתוב באתר האינטרנט שלו. שנים שהוא מנסה לדחוף את הגבולות של מה שאנשים נכים יכולים לחלום, לעשות. והנה באים לו האנשים הבריאים, ומונעים ממנו להשתתף בתחרות שבה נבחנת באמת נפש האדם, שבה הוא יכול לדחוף עד הסוף את מה שהטבע לא נתן לו והמדע השלים.