וואו, איזו אולימפיאדה זאת הייתה! 29 שנים אחרי המדליה הראשונה של ישראל, שנה אחרי המועד המתוכנן, 16 ימים של שכרון חושים, למרות ואולי בגלל הקורונה. הכנתי עבורכם סיכום קצר מנקודת המבט של הצופה הישראלי (אני), שמתעניין בכל ענפי הספורט האלה לאורך השנה, ללא מילה של ציניות ובלי טיפת השמצה, פשוט כי כל ספורטאי שקבע את הקריטריון ונסע לטוקיו מבחינתי הוא כבר סיפור הצלחה.
ארטיום דולגופיאט – הזהב הראשון מאז 2004, בענף ספורט מרכזי ותחרותי במיוחד. הסימנים היו שם – סגן אלוף העולם (כשהאלוף לא עלה לגמר), מקום ראשון במוקדמות – אבל בכל זאת, עבר שבוע עד הגמר, התחרות הייתה קשוחה מאוד וההישג – ענק!

4 צפייה בגלריה
ארטיום דולגופיאט בזמן תרגיל באולימפיאדת טוקיו 2020
ארטיום דולגופיאט בזמן תרגיל באולימפיאדת טוקיו 2020
ארטיום דולגופיאט
(צילום: רויטרס)

בייסבול – נבחרת לאומית במשחק כדור היא לא מחזה נפוץ במשלחת האולימפית שלנו – משחק עם חוקים מסובכים, מוכר רק מהסרטים האמריקאיים, שיטה מוזרה מאוד בטורניר ורק 6 נבחרות מכל העולם, בכלל קשה להבין מה קורה שם. ניצחון אחד על מקסיקו, מקום חמישי – אלופים.
ג'ודו – מסתבר שגם זה ספורט קבוצתי. הענף המעוטר ביותר בתולדות המדינה (גם לאחר טוקיו) הוביל אותנו ברכבת הרים לא פשוטה לאורך השבוע, אבל הסיום היה המתוק באותה שבת של מותחן עם 25 קרבות, כשקבוצת ספורטאים נחושים ומגובשים עשתה את הדרך לפודיום והשתיקה לא מעט מבקרים.
דגל ישראל – ראינו אותו 4 פעמים מתרומם לצד דגלים אחרים בטקסי מדליות מרגשים – דווקא בתחרויות ללא קהל, יש משמעות גדולה יותר לתמונה שרואים מרחוק – וזאת התמונה.

4 צפייה בגלריה
לינוי אשרם נושאת את דגל ישראל
לינוי אשרם נושאת את דגל ישראל
לינוי אשרם נושאת את דגל ישראל בטקס הסיום
(צילום: אורן אהרוני)

התעמלות אמנותית – אחד מענפי הספורט היותר מורכבים שיש, כל פרט קובע, כל טעות נספרת. בזכות העלייה מברית המועצות לשעבר, לצד עבודה קשה ואינסופית של מאמנות ומתעמלות נחושות, בשנים האחרונות הפכנו למעצמה אירופאית ועולמית – גמרים ומדליות בתחרויות גדולות באופן סדרתי, הצמיחו אלופה אולימפית ודור שלם של לוחמות עם סרט, אלות, כדור וחישוק.
ואר (VAR) – מושג מוכר ממגרשי הכדורגל בשנים האחרונות, שקיבל גרסה משלו בשלל ענפי ספורט – ג'ודו, טאקוונדו, בדמינטון ועוד. המתח עד להחלטה האנושית מבוססת טכנולוגיה מתקדמת הכניס עניין נוסף בתחרויות.
זהב – לפני 17 שנים, הייתה לי הזכות להיות ביציע הקטן באתונה מאחורי ל גל פרידמן, עד לאחרונה היחיד שניגן את "התקווה". ארטיום ולינוי עשו זאת פעמיים תוך שבוע, באותו אולם, ללא קהל (כמעט), והזכירו את התחושה העליונה של ספורטאי ישראלי (ואיתו כל המדינה, גם אם מרחוק) בראש הפודיום.
חנה מיננקו – קופצת המשולשת בת ה-32 הגיעה שלוש פעמים לגמר האולימפי בתחרויות של מלכת הספורט – האתלטיקה. גם בטוקיו, היא התעלתה במוקדמות עם המקום ה-8 ובגמר סיימה במקום ה-6. ספורטאית-על, שגם נשאה את דגל המדינה בטקס הפתיחה. אחת הגדולות מכולן.
טלוויזיה – למרות הפרשי השעות, גם אם זה בחמש בבוקר, נראה היה שכולם צופים בתחרויות או לפחות מתעדכנים ברשתות החברתיות. השידור נתן תחושה שאנחנו שם, ליד הספורטאים שלנו. ההילוכים החוזרים מכל זווית ולכל מאית שנייה העצימו את החוויה.
יחד – במספר תחרויות "נשברו" החוקים המסורתיים וזכינו לראות נשים וגברים מתחרים יחד באותה קבוצה – שחייה, רכיבה על סוסים, ג'ודו. זה נראה טבעי ומתאים למאה ה-21 ולא פחות חשוב, מוסיף המון עניין. בפריז יהיו עוד שדרוגים בתחום הזה, נמתין במתח.

4 צפייה בגלריה
נבחרת ישראל בג'ודו לאחר הזכייה במדלית ארד באולימפיאדת טוקיו 2020
נבחרת ישראל בג'ודו לאחר הזכייה במדלית ארד באולימפיאדת טוקיו 2020
נבחרת ישראל בג'ודו לאחר הזכייה במדלית ארד באולימפיאדת טוקיו 2020
(צילום: AFP)

כהן יואב – גולש RSX שהגיע הכי "כמעט" שאפשר, מקום 4 בהפרש של נקודה אחת. אבל עוד לפני כן, תחרות של 12 שיוטים מאתגרים, אליהם הגיע אחרי המותחן של הניקוד הישראלי בשנה האחרונה, מול מתחרים איכותיים בנבחרת הלאומית. גלישת הרוח היא הענף השני בטיבו בדירוג המדליות הלאומי של ישראל, בפריז יהיה כבר דגם חדש ונקווה לעוד הצלחות.
לינוי אשרם – האישה הישראלית הראשונה עם מדליית זהב אולימפית, ספורטאית על חלל, וכמו שאמרה לה גל גדות – וונדר וומן אמיתית. יציבות בתוצאות מעולות בתחרויות גדולות לאורך שנים,התנקזה לניצחון ענק על האחיות הרוסיות, עם המון צניעות וקור רוח.
מישה זילברמן – בדמינטון הוא כנראה ענף ספורט שאינו מוכר ביותר מדי בתים, אבל מי שראה את המשחקים של מישה, ראה את האתלטיות הנדרשת במשחק הפכפך. ניצחון אחד גדול והפסד אחד צמוד,לא הספיקו לעלייה לשלב הבא בתחרות, אבל הפרגון מגיע.
ניקול זליקמן – מטבע הדברים, תשומת הלב במוקדמות וגמר תחרות ההתעמלות האמנותית ליחידות הופנו ללינוי אשרם, אבל ההגעה של החיילת בת ה-20 לגמר האולימפי היא הישג משמעותי בפני עצמו. בתחרות מורכבת, היא עלתה מיקום בכל סיבוב מכשירים עד למקום ה-7 והביאה עוד הישג ענק.
סמברג אבישג – עוד לפני שהבנו שהמשחקים יצאו לדרך, בשבת הראשונה, עלתה לוחמת בת 19 לתחרות עם עוד 16 בנות, ועם שלל בעיטות לגובה לא סביר, עשתה את כל הדרך עד למדליית ארד ראשונה בטאקוונדו. יש לה כבר 262 אלף עוקבים באינסטגרם ועתיד גדול לפניה.
עומר שפירא – רוכבת אופני הכביש שיצאה למסע מופלא באחת התחרויות הכי קשות שיש. בהחלטה אסטרטגית, הייתה חלק מהחבורה המובילה במשך עשרות קילומטרים וריכזה את תשומת הלב של כולם. סיימה לבסוף במקום ה-24 (15 במרוץ נגד השעון) והוכיחה שגם בספורט הזה יש לישראל מקום של כבוד.

4 צפייה בגלריה
עומר שפירא
עומר שפירא
עומר שפירא
(צילום: AP)

פירגון – מילה נדירה בעולם תחרותי. לשמוע את שחר צוברי מדבר על יואב כהן, את אלכס שטילוב על ארטיום דולגופיאט, את נטע ריבקין על לינוי אשרם וניקול זליקמן, את המאמנות של המתעמלות משבחות אחת את השנייה, את מאמני הג'ודו בונים יחד נבחרת מנצחת ועוד המון דוגמאות - בעיניי זו מקצוענות אמיתית של ספורטאים שמבינים טוב מכולנו את המאמץ הכרוך בהישגים, וברגע האמת אומרים מילה טובה על מי שהיה יריב או מתחרה ישיר שלהם.
צ'מטאי סלפטר לונה – רצת המרתון הישראלית, שבלילה הלפני אחרון של האולימפיאדה רצה 38 קילומטרים בחום ולחות מזעזעים, עד שלא יכלה לכאבים ונאלצה לנטוש את החבורה המובילה. בענף ספורט קשה כל-כך אין הזדמנות שנייה, אבל יש גבול ליכולת הפיזיולוגיות. המקום ה-66 של לונה לא מספר על מי שרצה מאות קילומטרים בחודש ומחזיקה בתוצאה השביעית בטיבה אי פעם בריצה המפרכת הזו.
קטי ספיצ'קוב – הגולשת מאילת הגיעה לטוקיו עם רזומה מכובד מאוד וציפיות בהתאם. סיימה את התחרות במקום ה-6 המכובד, וכחלק מענף מוביל בספורט הישראלי. קרוב לוודאי שתנסה פעם נוספת בעוד 3 שנים.
רודיטי מתן – שחייה במים פתוחים זה באמת ספורט לאנשים מיוחדים. בשעת קיצון זינק למשחה של 10 קילומטרים בים הפתוח של יפן, סיים במקום הרביעי והדהים עשרות שחיינים והמון ישראלים.
שחייה – ענף מרכזי ומרתק בחלק הראשון של כל אולימפיאדה, והפעם הייתה לנו משלחת איכותית ומגוונת, עם שני גמרים ואנסטסיה גורבנקו אחת. ענף ספורט מרתק, וגם פה יש מקום לאופטימיות להמשך – בבריכה ומסתבר שגם בים הפתוח.
תמשיכו לפריז? השאלה שכל ספורטאי ישראלי במשלחת שמע בימים האחרונים. יש עוד 3 שנים, מעט יחסית למחזור אולימפי – כל אחד ואחת יעשה את מה שהכי טוב עבורו. כבר היום הציפיות בשמיים, האופטימיות גם. אם המדינה והתקשורת ידחפו את הספורטאים שלנו כל הדרך עד צרפת 2024, הכול אפשרי.
יש עוד המון מה להגיד ולכתוב על האולימפיאדה הזו, ומלא ספורטאים שעשו דברים גדולים – הפירגון לכולם – אל-אל ישראל!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן