אולי הספקנו לשכוח, אבל שנה אחורה בזמן הזה ישראל עדיין ניהלה מלחמה עם לבנון, כאשר בחזית הצפונית פונו לא מעט יישובים על הגבול, בלי יכולת לנהל שגרת חיים תחת מטחי הטילים. אחד היישובים הבודדים באזור שנשאר מאוכלס הוא שבי ציון, הסמוך לנהריה, בו מתגורר השייט ראם מגן (19) המתחרה בדגם ILCA7 הידוע בשמו המוכר יותר כלייזר.
מגן, שהתאמן במועדון בעכו כשהים נסגר והפך לשטח צבאי באוקטובר 2023, מצא את עצמו, כמו כל עם ישראל, בשגרת חירום. אין יותר אימונים, המועדון מושבת, ומגן צריך להישאר צמוד למרחב מוגן כי יש לו ולמשפחתו רק 15 שניות להגיע אליו. אחרי שבועיים של עצבות וגעגועים לספורט ובעיקר לים, הוא הבין שהמצב הקיים רחוק מלהסתיים.
"במרכז חזרו להתאמן, והבנתי שאצלי זה לא הולך לקרות בקרוב", הוא משחזר. "הייתה לי אינטואיציה טובה כשפניתי לארז אליהו, מנהל המועדון בשדות ים, והצפתי את הבעיה. שאלתי אם אוכל להצטרף, למרות שאני בן 17 ושזה לא מקובל, כי המועדון בעכו היה צריך לשחרר אותי. הוא אמר שאם מבחינתם זה בסדר שאעזוב, הוא יקבל אותי בזרועות פתוחות".
ושוחררת בלי בעיה?
"כן. המועדון יצא להפסקה. בשלב מסוים השייטים שנשארו שם הצטרפו לאימונים בשדות ים. אני לא יכולתי לחכות, הרגשתי 'קוצים'. בדיוק קיבלתי רישיון נהיגה, ואני מתחיל בנסיעות הלוך־חזור ומנסה לייצר שגרה, אבל אין באמת שגרה".
כי בבית מלחמה.
"בדיוק. אנשים לא יוצאים מהבית. הייתי עושה את הנסיעות בכבישים ריקים כשהרדיו עובד, תמיד צריך לשמוע מתי יש התראה. חייב לעצור בצד, להשתטח, לחכות עשר דקות. מפחיד. כשהייתי יוצא מהמנהרות בחיפה הרגשתי שנפתח העולם האמיתי. התשוקה והאהבה לשייט גרמו לי לעשות את הנסיעות המסוכנות האלה".
"התחיל מסתם חוג"
מגן זוקף לשנה המסעירה הזאת בחייו את ההישגים שהגיעו בזה אחר זה. "הבועה" בשדות ים איפשרה לו בשנה האחרונה להגיע לשתי מדליות ארד באליפויות אירופה עד גיל 21 ו־23, למקום השישי באליפות העולם עד 21 ובזירת הבוגרים למקום העשירי הכללי באליפות היבשתית. הוא יתחרה על הכרטיס הבודד לאולימפיאדת לוס־אנג'לס 2028 עם עומר ורד וילנצ'יק בן ה־18, שייצג את ישראל בפריז, ויוגב אלקלעי בן ה־21, יריבו לנבחרת אותה מאמן אליהו.
"למדתי בתקופה הזאת להעריך את הדברים הקטנים", הוא מספר. "יש לי את הזכות לייצג את ישראל, וזה משהו שלא מובן מאליו. בינואר 2024 יצאתי לתחרות הראשונה שלי, אליפות עולם לנוער בה סיימתי מקום שני. אחר כך הייתה לנו הזדמנות לזכות בכרטיס לפריז באליפות אירופה לבוגרים. עומר עשה תחרות ברמה מאוד גבוהה, עם יכולות מטורפות. הוא זה שהשיג את הכרטיס מהמקום השמיני, אני סיימתי 26. לא באמת עשינו קמפיין אולימפי לפריז, רק לאחרונה התחלנו בהכנות מלאות ללוס־אנג'לס".
איך אתה רואה את הדרך לשם?
"בסוף זאת השאלה, כי מחולק רק כרטיס אחד לנבחרת שיש בה שלושה שייטים. אני בן 19, רק התחלתי את ההתנסות שלי בבוגרים. עד אז יש לי שלוש הזדמנויות להיות אלוף עולם או אירופה, ואני רוצה להתרכז בזה. אני יודע שאם אצליח להביא את היכולות שלי לידי ביטוי, אני יכול להיות הנציג של ישראל ב־2028. יש בי רעב מטורף להצליח".
מאיטליה באהבה
ראם הוא הבן הבכור של ימית ואנדראה (שעלה כילד מרומא). הוא הגיע לים בעקבות אביו, גולש גלים חובב, אבל את השפה האיטלקית אימץ רק בשנים האחרונות. סבתו פאולה היא מורה לשפה בקונסוליה האיטלקית בחיפה, מכינה סטודנטים לקראת לימודים במדינה. הוריו הכירו כשאימו הגיעה לבית הסבתא והאב ללמוד את השפה. "בתקופת המלחמה לא היה תיכון, אז התפנה לי זמן והתחלתי ללמוד עם סבתא איטלקית. שנינו הרווחנו מזה: סבתא ואני התקרבנו ואני למדתי את השפה".
איך הגעת לענף?
"בגיל שמונה נרשמתי למועדון בעכו עם חברים מהמושב, סתם כדי לראות מה זה החוג הזה. זה היה משהו מאוד חברתי בהתחלה, פעם בשבוע. החברים נשרו עם הזמן, אני נשארתי אחרון".
התבלטת ככישרון מההתחלה?
"התחלתי בדגם האופטימיסט (מפרשית) וכשהצטרפתי לנבחרת לא הייתי מהכוכבים. הייתי לוקח קשה הפסדים. מאוד מתעצבן. ההפסדים דירבנו אותי. הייתי מסתכל על החבר'ה משדות ים, שיש להם כמות שייטים גדולה, ורוצה להיות גם ככה. אחר כך הבנתי שיש לי עוד דרך להשתפר. בשנה האחרונה בדגם שלי הצלחתי להתברג ברשימה של היוצאים לאליפות אירופה, מהמקום האחרון. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בחו"ל, בתחרות בסלובניה. לא הייתי טוב בכלל, חטפתי בראש. הסתכלתי על הזוכה וראיתי מה הוא עושה, הבנתי שיש לי עוד במה להשתפר".
איך עברת ללייזר?
"בעכו לא היו עוד דגמים באותה תקופה, בכלל לא ידעתי שיש אופציה להיות גולש, לזה נחשפתי מאוחר יותר. אני עושה את זה בשביל הכיף, לא יודע אם הייתי יכול לעשות את זה כתחרותי. בלייזר הבאתי יותר כישרון. אני עובד קשה, גורם לכישרון להיות לטובתי".
"למדתי לשלוט ברגשות"
ציינת שהיית לוקח קשה הפסדים והתעצבנת. איך הצלחת לשלוט ברגשות?
"אמא שלי מדריכת יוגה, אני יודע בזכותה לעשות נשימות. לא יצא לי לעבוד עם פסיכולוג ספורט עד לפני שלוש שנים, עד שהכרתי את אמיר דהן. הוא הגיע להעביר הרצאה, ולי זה הרגיש סוג של בדיחה. למה אני צריך לדבר על הרגשות שלי? היום זה מאוד מקובל לשתף, לנתח התנהגויות או מחשבות שעולות. בהתחלה זילזלתי. אמיר הגיע עוד כמה פעמים, ולאט־לאט התעניינתי, הצלחתי לראות מעבר".
איזה ערך מוסף קיבלת מהטיפול?
"דיברנו על העצבים, הייתי מאלה שדופקים על הסירה ומקללים. זה השתפר בזכותו והשתנה. נהייתי יותר מתון, למדתי לשלוט ברגשות שלי. חוץ מאמיר, ארז ומועדון שדות ים תומכים בי גם מאמנת הכושר נופר אדלמן ונותני המלגות לשנת 2025: מועצה אזורית מטה אשר, האגודה החקלאית שבי ציון, ג'נסיס שילוח ולוגיסטיקה בע"מ, מילואות, ומותג משקפי השמש SWIFT ולספונסרים בוטבול מורד יזמות בע"מ, מגן סוכנות לביטוח בע"מ, איתן פרידלנדר – ימית סחר בע"מ".
