יש סכום שהיה גורם לברק יצחקי לאמן את בית"ר ירושלים בעונה הבאה וזה כנראה סכום שברק אברמוב לא היה מוכן לשלם, אבל זה לא אומר שהסיבה שיצחקי לא יאמן את בית"ר בעונה הבאה היא כספית. לעמק השווה אפשר היה להגיע, אם בכך היו מעוניינים. עשרת אלפים שקלים יותר או פחות לחודש הם כלום בראי טובתה המקצועית של בית"ר והפוטנציאל הכלכלי העצום שלה, בהנחה שבמועדון היו משוכנעים שיצחקי הוא האיש המתאים.
יש שם בהכרח משהו עמוק יותר. משא ומתן שלא צלח זו פשוט הדרך הטובה ביותר להלבין החלטה לא קונבנציונלית, שזו בדיוק ההחלטה של בית"ר להיפרד מהמאמן שלה. לא ברור מדוע החליטה, ודווקא כשהיא בעמדה הטובה ביותר שהייתה בה זה קרוב לשני עשורים, לערבב את החפיסה באופן גס שכזה. להיפרד מהמאמן המצליח ביותר שלה מאז העשור הראשון של המאה במהלך שכחלק ממנו היא משנה גם את ההגדרה של המנהל המקצועי המצטיין שלה? מוטב שיזכו בכל הקופה, אחרת הם יאבדו הכל.
יכול להיות שיצחקי לא רצה להמשיך בבית"ר. יכול להיות שהגיע למסקנה שיותר טוב ממה שהיה בעונה החולפת יהיה קשה להשיג, ועל רקע הציפיות הגבוהות והטבעיות אולי מוטב לעזוב בשיא. מה שבטוח הוא שאלמוג כהן רצה להיות המאמן של בית"ר. אם לא, ואם הסיבות לפרידה מיצחקי נעוצות בחוסר הסכמה על שכרו, היה נמצא "מאמן" אחר למלא את התקן. לא הייתה כאן כניסה מתחת לאלונקה. מישהו רצה לאמן, אז מי שאימן קודם זז הצידה.
השאלה היא מדוע אלמוג כהן, שעשה עבודה נהדרת כמנהל מקצועי גם במכבי נתניה וגם בבית"ר, ירצה בצעד הכביכול משנמך שבמעבר ממעלה היציע לגובה הדשא. התשובה היא שעמוק בתוך כל מנהל מקצועי, והדבר הוכח גם במקרה של יצחקי עצמו שהחל את דרכו בתפקיד זהה במכבי ת"א, יש מאמן שחולם שיתנו לו שרוך עם משרוקית.
הניסיון לאקלם את התפקיד במציאות של הכדורגל הישראלי, תהליך שנמשך כבר עשור וחצי, לא הצליח מספיק כדי לשכנע את המשתתפים בניסוי שמובטחים להם חיי נצח. בסופו של דבר, מאמן תמיד יצטרכו. מנהל מקצועי - לא. מאמנים תמיד היו צריכים להשתפשף איפשהו לפני שקפצו למים העמוקים של הקבוצות הגדולות. פעם הם היו לומדים לשחות בקבוצת הנוער. היום הם שמים מצופים על החליפה.
דרך נוחה לרכך מהלך שנדמה גס במיוחד היא להסתכל על הכל בפרספקטיבה רחבה יותר. למה המהלך הזה כל כך תמוה, מעבר לעובדה שיצחקי הצליח בבית"ר? משום שאלמוג כהן עוסק כביכול במקצוע אחר. החלוקה הגסה שמתקיימת כרגע – אלמוג כהן הוא מנהל מקצועי ויצחקי הוא מאמן, ותהום של מומחיות פעורה ביניהם – היא הרבה יותר פלואידית במציאות. עונה אחת טובה, זה כל מה שמפריד בין אלמוג כהן לבין ההכרה שיש ליצחקי כעת ביכולותיו כמאמן. כדאי לו להצליח, כי לפחות בקטע הזה, כדורגל הוא כמו שש־בש. נגעת־נסעת. אחרי בית"ר הוא לא יהיה עוד מנהל מקצועי. לכל היותר שרון מימר.
המכביסט יצחקי
אם ברק יצחקי לא יהיה המאמן הבא של מכבי ת"א, כנראה שכבר לא יהיה לה אחד ישראלי תחת מיץ' גולדהאר. זו כמעט סערה מושלמת של הזדמנויות. התחלופה הגבוהה שנכפית מעצם העסקתם של זרים, והקושי להביא ארצה כאלו בפרופיל מקצועי (או אישיותי) ראוי בשל האקלים הפוליטי הנוכחי, אמורים להפוך את רעיון המאמן המקומי למתבקש. אבל בשביל מאמן ישראלי צריך משהו מעבר לתעודת זהות כחולה. חשוב גם החלק הזניח של ה"מאמן". הימצאותו של יצחקי על המדף היא אולי החתיכה האחרונה שדרושה כדי לאפשר את חיבור הפאזל.
לא מדובר רק בעבודה הטובה שעשה יצחקי בבית"ר. כאשר היה בבית"ר היה קל להציף את החיבור ההיסטורי שלו אליה כמי שהיה שותף כשחקן לאליפויות האחרונות של המועדון, אבל עוד יותר מאשר הקשר הסנטימנטלי של יצחקי לבית וגן, הוא בשר מבשרה של מכבי ת"א, כמנהל ומאמן זמני בין השנים 2021 ל־2023. צירופו יאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי - לשבור את הקונספציה ולהחליף מאמן זר באחד ישראלי, אבל בלי לשבור לגמרי את הכלים.
בעוד בכל הקשור לכדאיות הדבר מבחינת מכבי ת"א הדעות פחות נחרצות – אולי היא כבר עמוק בתוך הקונספט בשביל להתנער ממנו? – ברור למה עבור יצחקי זו עבודת החלומות. אלו לא רק האפשרויות הכלכליות והיד החופשית יותר שנלווית לאימון הקבוצה העשירה בישראל. אם מאחורי הפרידה שלו מבית"ר עומדת גם ההבנה של יצחקי שבסבירות גבוהה הצעד הבא של המועדון יהיה אחורה ולא קדימה, אז במכבי ההפך הוא הנכון. היא תמיד שווה השקעה, אבל מהמקום השלישי בעונה שעברה היא מניה במחיר רצפה.
הבחירה הפחדנית בבכר
יצחקי הוא חתיכת אבן שנפלה, אבל הבעיה היחידה היא שמכבי חיפה כבר לא משחקת דומינו, כך שנפילתה לא תזיז אף אבן אחרת. אם רק תהליך קבלת ההחלטות של אברמוב היה קצת יותר מהיר, יכול להיות שברק בכר לא היה מאמן עכשיו את מכבי חיפה. ההחלטה להמשיך איתו לעונה נוספת, שהתקבלה ארבעה ימים לפני שנודע על החלטתה של בית"ר ירושלים להיפרד מיצחקי, נובעת אך ורק מהיעדר אפשרויות אחרות. יצחקי הוא אפשרות שחיפה פשוט לא האמינה שאפשרית. אם לליאור רפאלוב היו הכלים לבנות מכונת זמן, הוא היה בונה אחת, חוזר לשבוע שעבר, ואומר לבכר תודה אבל לא תודה.
ואולי, בעצם, לא. הרי לבכר קצוץ הכנפיים, שכל נוצות הצוות שלו נמרטו, יש ערך שרק הוא מסוגל לספק למערכת הנוכחית של מכבי חיפה. מאמן חדש היה מביא איתו דף נקי, ודוחק לקדמת הבמה בתור האשמה את האנשים שהיו שם לפניו והיו שותפים לכישלונות שלו לא היה חלק בהם. באופן אבסורדי, השותפות של בכר לכישלונות בעונה שעברה לא מפחיתה מהרלוונטיות שלו לתפקיד, אלא להפך. כל עוד הוא שם, בפרופיל גבוה ועם החתימה שלו בתחתית האכזבות של 2024/25 ו־2025/26, הוא משמש ככליא ברק שלוכד ביקורת שאחרת הייתה מחשמלת אך ורק את רפאלוב ואיציק עובדיה.
בכר הוא הכסת"ח של מכבי חיפה לעונה הבאה. יצליח, מה טוב. לא יצליח, הוא יחטוף כמו שאף מאמן אחר מבחוץ לא היה חוטף. להמשיך איתו עונה נוספת זו לכאורה הבחירה המושכלת והלא מתלהמת, ולפיכך הכל־כך לא אופיינית למערכת הקפריזית של מכבי חיפה. למעשה, זו פשוט הבחירה הפחדנית. בכר עוד לא יודע את זה, אבל אל דאגה – הוא יגלה.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.06.26
