התגובה המדהימה ביותר לטרייד של מיקה פרסונס, שחקן ההגנה של דאלאס קאובויס, שהועבר לגרין ביי פאקרס תמורת שתי בחירות דראפט עתידיות בסיבוב הראשון ושחקן הגנה בינוני, הייתה של ג'ארד פריס, חובב ספורט אלמוני מדאלאס שכתב ב-X: "פרסונס הוא רק בן 26, ועם 52.5 הפלות קוורטרבק ב-63 משחקים. הוא נחשב לשחקן ההגנה הכי טוב בליגה. לפחות אחד הטובים. מישהו לבנות סביבו הגנה לאליפות. ג'רי ג'ונס לא רק שלא הסכים לשלם לפרסונס - הוא סירב בכלל לדבר עם הסוכן שלו. מדובר בהעברה הגרועה ביותר בתולדות העיר דאלאס".
הסתכלתי קצת בחשבון של פריס. הוא מבין בספורט ולא חוטא בהפרזות. אז זה די מדהים שפריס, ועוד אוהדי דאלאס אחרים, שגם הכריזו שהם פורשים מאהדת הקבוצה, חושבים שהעסקה על פרסונס היא עסקה גרועה יותר מזו שרקח ניקו האריסון, הג'נרל מנג'ר של דאלאס מאבריקס מה-NBA, שרק בפברואר האחרון ויתר על לוקה דונצ'יץ' עבור אנתוני דייויס. הם באמת מתכוונים לזה.
4 צפייה בגלריה
מבחינת אוהדי הספורט בדאלאס, הוא חתום על עסקה גרועה יותר מזו של לוקה דונצ'יץ'. ג'רי ג'ונס
(AP Photo/Gareth Patterson)
זה אולי עניין של עצבים של הרגע, אולי עניין של תיק עבודות מצטבר. מאז הזכייה האחרונה שלה בסופרבול ב-1995, דאלאס ניצחה רק בחמישה משחקי פלייאוף ולא הגיעה לגמר החטיבה שלה. היא הימרה על קוורטרבקים בינוניים ושילמה עליהם סכומים של שחקנים מהיכל התהילה. כבר הרבה שנים שהיא לא תחרותית בשוק השחקנים החופשיים. כל ג'נרל מנג'ר אחר היה משלם מזמן במשרתו עבור תיק עבודות עלוב כזה. הסיבה היחידה שג'רי ג'ונס, שחצה את גיל 80, עדיין שומר על הכיסא שלו כג'נרל מנג'ר היא שהוא גם הבעלים של הקבוצה ומעוניין לשמור על שני התפקידים הללו, שבהם הוא מכהן מאז שרכש את הקבוצה ב-1989.
השידוך המוצלח שהתפרק בגלל אגו
אם היו לכם 140 מיליון דולר פנויים ב-1989 והייתם שמים אותם בבנק, כוח הקנייה שלהם היה היום קרוב ל-365 מיליון דולר. אם היה לכם ברוקר סולידי, 140 מיליון הדולר הללו היו יכולים להפוך ל-6 מיליארד דולר. לג'רי ג'ונס היו 140 מיליון דולר והוא השקיע אותם בדאלאס קאובויס. היום, לפי דו"ח של פורבס, ההשקעה שלו שווה 10.1 מיליארד דולר, הרחק מעל גולדן סטייט ווריורס מה-NBA, עם שווי של 8.8 מיליארד דולר או ניו-יורק יאנקיס מהבייסבול עם שווי של 7.75 מיליארד דולר. ג'ונס הרוויח 9,000 אחוז על הרכישה.
צריך לזכור שבעת הקנייה, ג'ונס השקיע בדאלאס את סכום הכסף הגדול ביותר שהושקע עבור קניית קבוצה בכל ענף ספורט. הוא קנה מותג נהדר, "הקבוצה של אמריקה", עם תזרים הכנסות מקומי וחלוקת הרווחים הנדיבה של הליגה, והוא הפך את האצטדיון המקומי למטחנת מזומנים על ידי החכרת ספונסרים אקסלוסיבית ובעיקר שימוש בו לצרכים אחרים כמו הופעות רוק.
4 צפייה בגלריה
הרוויח 9,000 אחוזים על רכישת דאלאס. ג'ונס על רקע השלט "הקבוצה של אמריקה"
( Richard Shotwell/Invision/AP)
אבל ג'ונס גם קנה מוצר שערכו היה כבר בצלילה. לאחר שתי זכיות רצופות בסופרבול בסוף שנות ה-70, דאלאס נתקעה במערבולת הבינוניות. המאמן האגדי, טום לנדרי, המאמן היחיד של הקבוצה מאז שנוסדה ב-1960, איבד מקסמו. ג'ונס קנה את הקבוצה ב-25 בפברואר 1989. יום לאחר מכן הוא מינה כמאמן את ג'ימי ג'ונסון, שהוביל את אוניברסיטת מיאמי לאליפות המכללות בעונת 1987.
ג'ונסון וג'ונס היו חברים לקבוצה ושותפים לחדר במעונות כששיחקו פוטבול עבור אוניברסיטת ארקנסו. ג'ונס היה הקפטן. ב-1964 הם זכו ביחד באליפות המכללות. החיבור שלהם בדאלאס היה אמור להיות סיפור מהאגדות. ג'ונסון לא בזבז זמן: העונה הראשונה שלו בדאלאס הסתיימה במאזן של ניצחון אחד ו-15 הפסדים, אבל ג'ונסון הראה את הכיוון שאליו הולכת הקבוצה כשהעביר את הרשל ווקר, הכוכב היחיד שלה אז, למיניסוטה וייקינגס, עבור חמישה שחקנים ושש בחירות דראפט. אחת מהן הפכה להיות אמט סמית', רץ אחורי שהשיג את מספר היארדים הגדול ביותר בתולדות הליגה, האחרות הפכו לבסיס של דאלאס לשנים הבאות.
ג'ונס השאיר לג'ונסון את ההחלטות המקצועיות. לג'ונסון הייתה עין למצוא כישרונות בדראפט ובשוק השחקנים החופשיים. הוא בנה קבוצה, והוא היה מאמן ששחקנים היו מוכנים למכור ריאה בשבילו. דאלאס זכתה בשתי אליפויות רצופות מתוך חמש השנים שבהן ג'ונסון אימן את הקבוצה.
4 צפייה בגלריה
שילוב שהוביל שתי אליפויות בחמש שנים. ג'ונס (מימין) עם המאמן ג'ימי ג'ונסון
(AP Photo/Ron Heflin, File)
אחרי האליפות האחרונה, התחילו החיכוכים. ג'ונס רצה להיות יותר מעורב מקצועית, הוא רצה יותר קרדיט, הכרה. ג'ונס הוא איש של אגו. אליפויות לא הספיקו לו. "כל מאמן היה זוכה עם דאלאס באליפות", הוא העליב את ג'ונסון. הם נפרדו בהסכמה. שנתיים לאחר מכן דאלאס זכתה בסופרבול נוסף תחת שרביטו של בארי סוויצר. ג'ונס הוכיח שהוא יכול לזכות באליפות בלי ג'ונסון, למרות שלכולם היה ברור שגם הקבוצה הזו נבנתה על ידי ג'ונסון.
הסיבות האמיתיות לגירושין מעולם לא אומתו. ג'ונס אמר פעם שזה עניין של אמון ולויאליות שנשברו. עד 2023, ולמרות שתי האליפויות שלו כמאמן, הוא סירב בקטנוניות להכניס את ג'ונסון לטבעת התהילה באצטדיון בדאלאס.
מרדף אחרי סיפוקים
קללות בספורט הן עניין מיתולוגי. אגדות שתופסות נפח ככל שהן נמשכות ובצורה שבה הן נשברות. קללת הבמבינו של מכירת בייב רות' מבוסטון ליאנקיס שחלפה מהעולם רק לאחר ניצחון מיסטי של בוסטון על ניו-יורק; קללת בילי העז שגורש ביחד עם בעליו מהמגרש של שיקגו קאבס; קללת העיר קליבלנד שהוסרה רק אחרי החזרה של לברון ג'יימס לעיר; ויש גם את העניין ההוא של שיקגו בולס, שמקבלי ההחלטות שלה פירקו קבוצה אחרי שלוש אליפות רצופות ושברו את ההתנייה הברורה לפיה קבוצה אמורה לרדת מהמגרש רק לאחר שהפסידה. מאז האליפות האחרונה ב-1998, גם שיקגו נמצאת בוורטיגו של בינוניות ומזל רע.
המקרה של ג'ונס דומה ושונה. הוא העיף את המאמן והשאיר את הקבוצה על כנה. הוא זכה באליפות וקיבל מנה לאגו, אבל מאז החיים הספורטיביים שלו מלאים באכזבות, בהימורים רעים, בחוזים מופרכים. הוא לא מראה שום טביעת עין כג'נרל מנג'ר. הוא עושה את מה שתמיד ידע לעשות: להפוך מיליונים למיליארדים.
הרומן של ג'ונס עם דאלאס הוא ניצוץ של גאונות שהופך למופע אש מרהיב. הוא וג'ונסון הפרו אחד את השני. בנו את אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של הליגה, עם כוכבי היכל תהילה משני צדי הכדור. לפעמים, כשיש לך הכל, אסור לך לבקש עוד. אבל לג'רי ג'ונס אין אישיות שמסתפקת, אלא כזו שחיה מרדיפה אחרי סיפוקים.
חמש שנים גדולות מתוך 36 שנות בעלות, זה לא תיק עבודה טוב. בטח שלא בדאלאס, מקום של ציפיות לא ריאליות לאליפות בכל פתיחת עונה. ג'רי ג'ונס כבר מעל לגיל 80. אין לו זמן לבנות קבוצות. ההעברה של פרסונס השבוע הכניסה אותו לאותה קומה ביחד עם ניקו האריסון. כמו את 9,000 האחוז על ההשקעה הראשונית שלו, גם את ההשפלה הזו ג'רי ג'ונס הרוויח בכבוד.
