מכבי ת"א איבדה 14 מ-24 הנקודות האחרונות, פחות מ-50 אחוזי הצלחה לקבוצה שקודם לכן ניצחה בעשרה משחקים ברציפות. כמעט בן לילה, מכבי ת"א הפכה להפועל פ"ת. מה גרם לכך זו שאלה מעניינת, אבל היא פחות רלוונטית עכשיו – זה עניין להיסטוריונים. חשוב יותר מה יקרה למכבי ת"א מעכשיו, כי משהו צריך לקרות.
יש משברים קטנים שניתן להתגבר עליהם בעזרת ליטושים בודדים עם שופינים עדינים, ויש משברים גדולים שמצריכים פטישים גסים. זה מהסוג השני. למזלה של מכבי ת"א, יש אצלה מה לשבור, מספיק כלים כבדים שאם רק יזיזו אחד מהם הצידה, ייתכן שהלוח כולו ישתנה. אפשר לפטר את המאמן – זה יהיה מאוד דרמטי לשלוח הביתה באמצע העונה מאמן שהפסיד שלוש פעמים בלבד מאז מונה, הוביל את הקבוצה לשמינית גמר מפעל אירופי ונמצא עדיין בשיאו של מאבק אליפות. ואפשר לספסל את ערן זהבי. זה יכול להיות האביב של מכבי.
זו מחשבת כפירה, במובן מסוים – אפילו מבחינה מקצועית. זהבי, בזמן כתיבת שורות אלו, הוא עדיין מלך השערים של הליגה. אבל זו ראשוניות משקרת. זהבי מלך השערים בין היתר כי הוא בעט למעלה מ-40 פעמים יותר מכל שחקן אחר. למעשה, זהבי רחוק 30 איומים מסך כל הניסיונות שלו בעונה שעברה, ועוד נותר יותר משליש ליגה לשחק. האינפלציה הזאת מבטאת את השתלטנות המסוימת, וגם את החולשה של זהבי, שמפספס הרבה יותר משהוא פוגע, שזקוק לנתח גדול מאי פעם ממשחק ההתקפה של מכבי ת"א כדי לשמר את העליונות שלו. לפרקים לא מעטים הוא נראה כמו השחקן החלש ביותר בין רבים שחלשים.
אבל לא צריך להיתמם, גם אם מבחינה "מדעית" ההחלטה לספסל את זהבי היא מתבקשת – הוא כבש במשחק אחד מה-11 האחרונים, והמשחק הטוב ביותר של מכבי ת"א בתקופה האחרונה היה מול הפועל ירושלים, אז ישב על הספסל – מדובר בתזוזה טקטונית שלא פשוט לחולל. הבעיה היא לא להזיז הצידה את זהבי החלוץ, שלא פוגע, אלא את זהבי הדמות, שהוא אולי לא פגיע. מכבי הכפיפה את עצמה לזהבי, כדורגלן אלפא, כשהחזירה אותו לארץ. אם לא מילולית, אז מעשית. לא שהיה אכפת לה. היא לא העלתה בדעתה שייתכן שכבר בעונתו השנייה ייווצר מצב שזהבי יעכב אותה מקצועית ואז לך תסלק את הפיל מהחדר. פתאום, גדול שחקניה בכל הזמנים גידל חדק.
4 צפייה בגלריה
זו הפעם הראשונה בדברי החיים המשותפים של מכבי ת"א וזהבי שלמעמד המיתי של האחרון אין הצדקה מקצועית
(צילום: עוז מועלם)
זאת הבעיה עם פסלי כדורגל כמו זהבי – המעמד שלהם לעולם לא נחלש. הוא רק מתגבר, אם כבר. הידרדרות מקצועית יוצרת פער בלתי נסבל בין הפן המעשי של זהבי לזה הסמלי, פער שהופך את ההתכחשות אליו, אפילו הרגעית, למסובכת מאוד. למכבי חיפה אין שחקן שצריך לספור עד עשר לפני שמזיזים הצידה, שצריך להתייעץ עם רב לפני שמחליפים. החלפתו של דור תורג'מן בדקה ה-59 מול בני-סכנין, בזמן שזהבי נשאר 40 דקות אחריו, היא אבסורד מקצועי, ליקוי מאורות.
זו הפעם הראשונה בדברי החיים המשותפים של מכבי ת"א וזהבי שלמעמד המיתי של האחרון אין הצדקה מקצועית. אפשר להבין למה קין חושב פעמיים. אולי שלוש. זה להכניס את היד ללהבה הכי גבוהה, להישרף מבחירה. זה יכול להיות המהלך שיקבור אותו סופית, יהפוך עליו את העולם – אבל אין לו ברירה. העולם כבר התהפך עליו מסיבה אחרת. אלו זמנים נואשים, ואלו זמנים לאמיצים. לקין יש שתי ברירות – להפיל את הפסל, או להמשיך להסתכל עליו, עד שהפסל ייפול עליו.
גרסת הלבנט לאמבאפה
ענאן חלאילי עבר בשבועות האחרונים ממצב מעובד לגולמי. איך זה קרה פתאום? בדיוק כמו שזה קורה לשחקנים בצידה השני של קשת הקריירה, בסופה – כמו שברגע אחד זה פשוט נגמר, כך ברגע אחד זה פשוט מתחיל. גיץ ניצת, להבה נדלקת, הרוח עושה את היתר, ומכאן האש מתפשטת. לפתע כל המשתנים הבודדים חוברים לכדי משוואת כדורגל שתוצאתה שער או בישול. לפתע, טכניקה פלוס כוח פלוס מהירות שווה כדור ברשת.
חלאילי לא הפך חזק יותר בארבעת השבועות האחרונים, לא מהיר יותר, לא קשה יותר לעצירה – למעשה, מבחינת שחקני ההגנה, לא חלה החמרה בבעיה. חלאילי נולד בלתי ניתן לעצירה – החריגות הגופנית שלו, שבשער הראשון מול בית"ר ירושלים הציגה אותו כגרסת הלבנט לקיליאן אמבאפה, הייתה שם מהרגע הראשון, רק בלי הרגע האחרון, של בעיטת הכדור לחיבור הרחוק.
ההבדל הוא שבארבעת השבועות האחרונים, שבמהלכם כבש חלאילי שישה שערים בשמונה משחקים בכל המסגרות, גם חלאילי כבר לא עוצר את עצמו. הוא הוסיף ממד תכליתי למה שבמשך 15 משחקים היה רצף לא קוהרנטי של פעולות אתלטיות שלא תורגמו בהצלחה לביטויי כדורגל מקובלים כמו שערים או בישולים.
כך, באמצע העונה, כמו חיזוק שהגיע בחלון ההעברות רק בזיל הזול, קיבלה מכבי חיפה פונקציה התקפית שלא הייתה קיימת קודם לכן. חלאילי, שהתקופה הלוהטת שלו התחילה ב-14 בינואר עם שער בחמישייה מול מכבי פ"ת, הוא החיזוק הכי חשוב של מכבי חיפה – במקום שחקן נוער, שההצדקה להרכבתו היא הפוטנציאל העצום שלו שבהכרח יתממש בעתיד, לשחקן בוגרים שתועלתו מושגת בהווה. ההווה של חלאילי מתחיל להתקרב לעתיד שלו.
שושנאצ'ב בעטיפת מתנה
ארתור שושנאצ'ב הוא המתנה של אלונה ברקת לאליניב ברדה, אות ההערכה מצידה על תשעה ניצחונות רצופים בליגה. הייתם קבוצה טובה? קחו צעצוע – חלוץ בגובה 1.93 מטר, שונה לגמרי מהפרופיל המקצועי של שחקני ההתקפה האחרים. אם היו מנצחים אפילו בשני משחקים פחות, שושנאצ'ב היה נשאר בקזחסטן ולא יודע לעולם שבישראל יש מקום שנקרא באר-שבע, ובצדק – רכש הוא פונקציה של מטרה.
אחרי תשעה ניצחונות רצופים, הפועל באר-שבע לא יכולה להיאלם לחלוטין בזמן שמכבי חיפה ומכבי ת"א רוכשות כל בעל תעודת זהות כחולה שאי פעם הקפיץ את הכדור ארבע פעמים על רגל ימין בלי לייחס חשיבות גדולה מדי למחיר. אבל בשוק הישראלי באר-שבע לא יכולה לשחק. לא עם מכבי חיפה ומכבי ת"א. הן חושבות קודם כל על השחקן ורק אז על המחיר, בעוד באר-שבע חושבת קודם כל על המחיר ורק אז על השחקן.
שחקן מסוגו של שושנאצ'ב מלכתחילה לא גדל בישראל. אחד כמוהו אפשר למצוא רק בלועזית. בניגוד לשוק הישראלי, שכל תנודה בו רק תגדיל את הפער של באר-שבע מיריבותיה, בזרים הגבולות רחבים יותר. אמש זכה שושנאצ'ב לקצת יותר מ-40 דקות ראשונות, ובתוך עשר הוא עשה פעמיים את כל מה שאפשר לבקש משחקן בממדים שלו, מה שלא היה לבאר-שבע לפניו – הוריד כדור עם הגוף, הסתובב על המקום והעביר אותו קדימה. "מה אומרים?", שאלה ברקת את ברדה אחרי המשחק. "תודה", ענה. הוא לא יכול לחכות להציב אותו בהרכב.
פורסם לראשונה: 01:30, 12.02.24
