מאז שרוני דיילה החליף את ז'רקו לאזטיץ', מכבי ת"א כובשת חמישה שערים ביום טוב וארבעה שערים ביום רע. העובדה שזה קרה מול שתי קבוצות מתחתית ליגת העל ועוד אחת מתחתית הליגה הלאומית הייתה פחות רלוונטית. לא צריך היה הרבה כדי לחזור ולהאמין מחדש במכבי. היא הייתה כל כך אבודה כאשר דיילה הגיע, עד שכל צעד קטן בכיוון הנכון - ובטח 13 שערים בשלושה משחקים - נראה כמו חישוב מסלול מחדש. לא צריך היה הרבה כדי להאמין במכבי. ככה זה כשאי-אפשר היה להאמין למה שנהיה ממנה בחודשיים האחרונים תחת לאזטיץ' - קל להאמין לכל אחד אחר.
המשלב בין התוצאות המרשימות לגינונים המשלהבים של דיילה ולשינויים הטקטיים-פרסונליים שביצע - סייד אבו־פרחי בשפיץ, אמיר סהיטי בכנף, איתמר נוי בשש - ברא את מכבי כקבוצה גדולה בהרבה מערכה הטבלאי. קל היה למסגר את מה שקורה בה כשינוי עקרוני ולא כתולדה של שילוב אידיאלי בין אפקט המאמן החדש לחלק רך במיוחד בלו"ז.
מעולם לא לקחו ברצינות שכזאת קבוצה שעלתה למשחק מול 30 אלף אוהדי בית"ר כשהיא בפיגור 12 נקודות מהמקום הראשון. את האנומליה הזאת - קבוצה במקום הרביעי שאפילו המוליכה מעדיפה שתנצח את הקבוצה שבמקום השני - מכבי ת"א הייתה צריכה להצדיק בטדי.
אחד הפגמים הבולטים במכבי של סוף ימי לאזטיץ' היה הקושי הגדול שגילתה מול קבוצות שנחותות ממנה משמעותית. טיולים הפכו לדרך ייסורים. בזה דיילה הצליח לטפל תיכף ומיד. מי שחושב שעם לאזטיץ' מכבי הייתה מפרקת את קריית-שמונה עלול היה למצוא אותה מתקשה אפילו מול מכבי יפו בגביע. דיילה גרם למכבי להיראות כמו מכבי מול ריינה. דרגה גבוהה יותר היא לגרום למכבי להיראות כמו מכבי גם מול קבוצות בליגה שלה. זה, אפעס, לא בדיוק קרה אתמול.
כיוון פרונט של עדי יונה שהרס מספר פרצי יצירתיות של ירדן שועה - זה כל מה שהבדיל בינה לבין ההפסד שמכבי הייתה ראויה לו. המשחק הזה שפך דלי של מים קרים על הראש של מכבי. גם ניצחונות משכנעים על אשדוד והפועל חיפה, עוד מאותו הדבר שנראה מול קריית־שמונה וריינה, לא ייבשו אותו. ההזדמנות הבאה להתייבש תהיה רק בעוד שלושה שבועות, מול הפועל באר-שבע.
5 צפייה בגלריה
ההחמצות שלו זה כל מה שהבדיל את מכבי ת"א מהפסד שהיא הייתה ראויה לו. עדי יונה
(צילום: עוז מועלם)
הנתון המדהים של סתיו טוריאל
סתיו טוריאל הוא כמו יתוש. אתה מבחין בקיומו רק לאחר שנעקצת. כשאתה כבר שם לב, הוא לא שם, הוא חוגג על הדם שלך במקום אחר. שחקן כמו לויזוס לויזו נוכח במגרש בכל רגע. מדרבל, עובר שחקנים, מניע, נותן ובא לקבל. הקסם שלו נוגע במשחק כל הזמן. מי יודע מה טוריאל עושה בזמן שלויזו מחבק את הכדור. קודם כל צריך לאתר אותו. אולי זו טכניקת הציד של טוריאל, זיקית כדורגל - הסוואה. הוא יודע לעשות שני קולות בלבד – קול של דשא, וקול של כדור ברשת. ולפעמים, כמו בשישי, אפילו שניים.
קשה לקבוע מה טוריאל יותר – השחקן שעושה הכי מעט, או השחקן שעושה הכי הרבה. השחקן היחיד בליגת העל שכבש יותר מטוריאל הוא דן ביטון – 15 שערים לעומת 11. ביטון עשה זאת ב-2,036 דקות, שלישי מקרב שחקני השדה בליגה כולה, ואילו טוריאל ב-1,151, שמיני בקרב שחקני השדה בקבוצתו. ביטון כובש שער בכל 135 דקות, ואילו טוריאל בכל 104 בלבד.
זה עוד כלום. כדי להפוך למלך שערי הליגה, ביטון נדרש ל-97 איומים, שהם 28 יותר מכל שחקן אחר. הוא בועט ובועט ובועט ובועט, ומבקיע. 15 השערים שלו מגיעים מ-42 איומים למסגרת. במילים אחרות, אחד מכל כמעט שלושה איומים של ביטון למסגרת הופך לשער. טוריאל כבש 11 שערים ב-14 איומים למסגרת. אפילו אנדריאן קרייב איים על השער יותר ממנו. זו קליניות בלתי מתקבלת על הדעת. אין עוד שחקן כמוהו בליגת העל. ספק אם היה.
כל מלכי השערים של הליגה מאז עונת 2016/17 ואילך לא הגיעו ל-57 אחוזי הבקעה מבעיטות למסגרת. לא עומר אצילי, לא דיא סבע, לא ניקיטה רוקאביציה ולא ערן זהבי. לטוריאל יש 78 אחוז. הוא עוד לא מלך השערים – ואיך יהיה והוא מתחרה עם מישהו ששיחק עד כה כמעט 900 דקות יותר ממנו? – אבל כדי להיות הוא יצטרך לשמור על יחס דומה בין איומים לשערים עד לסיום העונה. אם יש מישהו שמסוגל, זה הוא.
היריבה האמיתית של באר-שבע
מי שניסה להשיג אמש פיצוחים באזור הדרום נתקל במחסור כבד. כולם נקנו על ידי שחקני הפועל באר-שבע. כל המקדמיה – אצל קינגס קאנגווה. כל הגרעינים השחורים – אצל אור בלוריאן. כל החמניה – אצל אליאל פרץ. גם אלו לא יספיקו כדי להלום את רמת ההתענגות שהפיקו מצפייה בבית"ר ירושלים ומכבי ת"א, זאת במרחק שבע נקודות ממנה וההיא 12, מתנגשות אחת בשנייה ונאבקות על הכבוד המפוקפק שהוא התלכלכות באבק שהם משאירים. ההנאות הקטנות שמפיקים מניצחון על מ.ס אשדוד.
אם רק היו מאבדים נקודות באשדוד, היו צופים במשחק הזה בנשימה עצורה. כל תוצאה בו הייתה מדגישה את זו שמתקרבת אליהם ולא את זו שהתרחקה מהם. משניצחו, הפרספקטיבה משתנה – כל תוצאה בטדי מדגישה את הפער שיגדל מאחת, ואולי משתי הקבוצות האחרונות שעוד יכולות לספר לעצמן שהן נאבקות עם באר-שבע.
עד שתפגוש את מכבי ת"א בבלומפילד בעוד שלושה שבועות, נותרו לבאר-שבע שני משחקי בית מול הפועל חיפה והפועל פ"ת. אלו משחקי העונה האמיתיים של באר שבע, יותר מכל אלו שיבואו בפלייאוף העליון. ניצחונות בהם יהפכו את הפלייאוף העליון לעניין של פיצוחים. היריבה האמיתית של באר-שבע היא באר-שבע. פעם לבאר-שבע הזאת קוראים אשדוד, ופעם קוראים לה הפועל חיפה, ופעם הפועל פ"ת. עוד שני ניצחונות לבאר-שבע על באר-שבע, וזה נגמר.
פורסם לראשונה: 01:30, 17.02.26
