אפשר לתהות איך קבוצה עם כמעט אותו סגל משחקת כל כך הרבה יותר טוב מול יריבה שדי נטרלה אותה במפגש הקודם ביניהם. מה בעצם קרה בהפועל ת"א בשבועות האחרונים שגרם לה להשתפר? אז ברור שחזרתו של אלייז'ה בראיינט מהפציעה הובילה לחלק גדול מהתהליך. אבל נדמה שהפועל עברה שינוי פנימי חשוב ומעמיק שגורם לה פתאום להיות אפילו טובה יותר מאשר בתחילת העונה.
אז ככה, לעניות דעתי, הדבר המרכזי הוא שהפועל מצאה רכז. היא לא הביאה שחקן רכש לעמדה הזאת, אלא פשוט עשתה שינוי טקטי. במשחק הקודם מול פנרבחצ'ה ההתקפות התחילו כשהכדור בידיים של ואסיליה מיציץ', שהיה עסוק בלהוכיח כמה הוא דומיננטי, חשוב ונשגב, לא פחות מאשר בלנסות לנצח. כמו בהרבה מאוד משחקים העונה, מיציץ' כידרר המון, לקח על עצמו יותר מדי, ניסה לחדור פעם אחר פעם, לקח המון זריקות קשות, הכניס את עצמו ללחץ מיותר וייבש את חבריו. הוא קלע 11 נקודות ב-4 מ-11 מהשדה, מסר 3 אסיסטים בכמעט 30 דקות וסיים עם מדד פלוס-מינוס של 5-.
כשכריס ג'ונס נכנס כמחליף, במשחקים רבים המצב היה דומה: יותר מדי כדרורים, קבלת החלטות איטית מדי. מול הטורקים, במפגש הקודם, היו לו 4 נקודות ב-2 מ-6 מהשדה ו-2 אסיסטים.
אתמול, כמו גם במשחק מול פנאתינייקוס, הרכז של הפועל היה בראיינט. גם בעבר היו חלקי משחקים שבהם הוא הוביל את הכדור, אבל לאחרונה זה כבר דבר עקבי: בראיינט לא רק עובר את החצי בכדרור כשיש משחק מסודר, אלא גם מחליט מה עושים ולמי הכדור יילך. התוצאה היא שיש חלוקה הרבה יותר רחבה במי שנוגע בכדור ומקבל הזדמנות לקלוע.
המרוויח העיקרי הוא דן אוטורו. בעוד שמספר מהלכי הפיק-אנד-רול שבהם היה מעורב עם מיציץ' היה מוגבל וגם איכותם לא תמיד הייתה גבוהה, בראיינט מוצא אותו חופשי מאוד, והרבה. אתמול הוא סיים עם 23 נקודות ב-9 מ-11 מהשדה ומדד פלוס-מינוס של 14+. בכל פעם שהפועל נכנסה לצרה, כשפנר עשתה קולות של חזרה למשחק, בראיינט (ופעם אחת ג'ונס) דאג להפעיל אותו ולהחזיר את השקט. לצד בראיינט ואנטוניו בלייקני, אוטורו הוא אחד משלושת היתרונות של הפועל על יריבותיה, ולא תמיד ניצלו את זה העונה. אתמול כן.
אבל המרוויח הגדול מהעובדה שמיציץ' לא מוביל כדור יותר זה הוא עצמו. היו לו אתמול 19 נקודות, באחוז לא מדהים אמנם, אבל עם מדד פלוס-מינוס נהדר של 15+, שני רק לבראיינט, מה שאומר שהוא לא פגע בשטף הקבוצתי. מיציץ', כשהיה ה-MVP של היורוליג, לא שיחק כרכז אלא כגארד שני ליד שיין לארקין, שקיבל את רוב ההחלטות. גם אז, הוא היה טוב יותר במגרש הפתוח מאשר במשחק עומד ובקבלת כדור בתנועה לעומת כדרור מעמדת הרכז. הפועל החזירה אותו לעמדה ההיא, וזה טוב לו. הוא מאבד פחות כדורים כי הוא לא צריך לכדרר באופן סטטי מול שומרים זריזים, מצבו המנטאלי טוב יותר כתוצאה מכך, ואתמול הוא גם שמר מעל לרמתו הרגילה, אולי כי היה פחות עייף בשל הפחתת משימות.
ובראיינט? האיש אגדה. באמת, אין מילים. הוא היה השחקן הכי טוב בהפועל גם בהתקפה וגם בהגנה – האישית והקבוצתית. לא משנה באיזו עמדה אתה שם אותו – הוא מבצע את התפקיד באופן מושלם. חייבים לשבח את הפועל אילת שהייתה הקבוצה האירופאית הראשונה שהחתימה אותו. זה היה פתח לקריירה מפוארת, והברקת סקאוטינג עצומה. כמובן שהוא גם השתבח עם השנים.
מה שהיה בהפועל אתמול זו אינטנסיביות התקפית. תמיד מזכירים את המילה הזאת בהקשר ההגנתי, אבל יש לה מקום גם בצד השני של המגרש. במקום כדרורים לרוחב, משחקים תכל'ס, מתקיפים את הסל מהר, בכל מהלך, בכוח, בלי לתת להגנה להתארגן. זה היה חשוב במיוחד מול הטורקים, שעושים הרבה מלכודות של שמירות כפולות במרכז המגרש ו"צדים" את כל מי שמכדרר שם לאט. הפועל יצאה מזה יחסית בזול כי הייתה מהירה ותוקפנית, חתרה למגע – כניסות לתוך הצבע או זריקות שלוש מהירות של בלייקני.
השינוי הנוסף בהפועל היה הגנתי. מעבר לעובדה שהיא חיסלה כמה משחקני המפתח של הטורקים, בראשם טיילן הורטון-טאקר ודבון הול שכיכבו במשחק הקודם, הקבוצה סגרה חזק את הצבע, מנעה חדירות, ועשתה מעט פשרות על זריקות השלוש – כי בסוף חייבים להמר על משהו. הרווח המרכזי שהיה לה הוא שאוטורו לא יצא בלי הפסקה מחוץ לקשת השלוש במרדפים חסרי שחר אחרי גארדים זריזים. לכן, הוא לא היה עייף, לא צבר עבירות, והפועל גם לקחה יותר ריבאונד הגנה מאשר במשחקים רבים. בשלב זה קשה לדעת האם מדובר בעניין נקודתי שקשור לסגנון המשחק של היריבה ואיפשר לאוטורו לעשות "הלפ-אנד-ריקאבר" – לעזור רגעית לשחקן ההגנה שחסמו אותו, אבל אז לרוץ חזרה מהר לצבע בלי להישאר על מוביל הכדור של היריבה – או שיש כאן שינוי מגמה בהפועל, שהבינה שהחילוף האוטומטי שמוציא את אוטורו החוצה יוצר לה חור הגנתי שעולה לה במשחקים, ויש להימנע מכך. אני מקווה בשבילה שהתשובה השנייה היא הנכונה. זה עניין קריטי. ומאחר שגם מחליפו של אוטורו, טאי אודיאסי, שיחק יחסית באותו אופן, אפשר להניח שיש כאן מדיניות חדשה. זה לא שהם לא יצאו בכלל, אבל פחות מבדרך כלל.
ואגב, מי שלא שיחק בכלל אתמול הוא ג'ונתן מוטלי. איטודיס מחק אותו מהרוטציה, אודיאסי באמת תורם המון, אבל במשחק שבו הפועל הובילה ב-25 הפרש, היה מקום לשלב אותו. אין לדעת מתי הפועל באמת תזדקק לו, ורצוי שלא יהיה במצב מנטאלי ירוד אם זה יקרה. הפועל ניצחה בסיום 80:95, אבל זה קצת מרמה. היו לה ברבע הרביעי כמה דקות של ירידת מתח וחזרה להרגלי הכידרור הרעים, באדיבות כריס ג'ונס, שגרמו לטורקים לסיים את העניין יחסית בכבוד.
פנרבחצ'ה בירידה, ראינו את זה גם מול מכבי. אבל למי אכפת. הפועל משפרת את מצבה בטבלה באופן מהותי. היא רביעית, אבל יש לה עכשיו אותו מספר הפסדים כמו פנרבחצ'ה, שהייתה עד לא מזמן בודדה בצמרת וכרגע במקום השלישי – ובמאזן הפנימי בין שתיהן היא במצב עדיף כי ניצחה בהפרש גבוה יותר. יש לה גם שני הפסדים פחות מז'לגיריס שבמקום השביעי, כך שניצחונות על מכבי במשחק ההשלמה ועל מונאקו המתפוררת יספיקו לה כדי להגיע לפלייאוף, ואולי אפילו ניצחון אחד (המשחק הנוסף שלה הוא מול אולימפיאקוס, מוליכת היורוליג המאוד טובה).
הבעיטה בדלי של מכבי
מכבי החמיצה הזדמנות פז להתקרב מאוד לפלייאין, כשהפסידה 101:98 לבאסקוניה, אותה אחת שהצליחה לנצח גם את הפועל. זה היה משחק שבו הצד המנטאלי היה מאוד משמעותי. ראשית, על הנייר באסקוניה קבוצה לא טובה. זה לא רק שהיא מדורגת בתחתית, אלא שגם הסגל שלה לא מאוזן. יש לה בערך גבוה אחד, הכוכב שלה - מרכוס הווארד, גרוע מאוד העונה וגם רק חזר מפציעה, ולכן שתי התל-אביביות הגיעו למשחקים נגדה בתחושה שהן פייבוריטיות – וזו תמיד טעות.
אם לא די בכך, מכבי סיימה את הרבע הראשון עם 8 מ-10 מהשלוש, אחוז מטורף, וביתרון 28:36. ברבע השני, חגיגת השלשות, כדרכן של חגיגות שלשות, נפסקה. באסקוניה התקרבה, מכבי הלכה פנימה כמו שצריך, וסיימה את המחצית ביתרון 44:53 למרות שלא קלעה ברבע השני אף שלשה.
זה כנראה גרם לה לחשוב שהיא עדיפה על היריבה בכל סגנון משחק, והכניס אותה לשאננות. במחצית השנייה התגלו כל הבעיות. לוני ווקר וג'ימי קלארק לא תפקדו זה ליד זה, כמו שקורה הרבה; משחק ההתקפה היה איטי ושבלוני; באסקוניה רצה, טימותי לואאו-קבארו וטרנט פורסט המוכשרים חדרו ויצרו סלים די באין מפריע; וממאדי דיאקיטה, הגבוה האמיתי היחיד בקבוצה, היה נפלא בשני צידי המגרש. אתלט מטורף, סופר מוכשר, טוב במשחק פנים, טוב בקליעה מבחוץ, שחקן שאמור להיות בעמדה 4 אבל בבאסקוניה נאלץ לשחק כ-5, ולדעתי בקבוצה רצינית הוא יכול להיות מדהים. בהחלט רכש ששווה להביא לשתי התל-אביביות, או לירושלים.
מכבי לא שמרה ברבע השלישי, שהסתיים בתוצאה 72:84 לבאסקוניה. הספרדים קלעו 40 נקודות ברבע הזה. ככה אי אפשר לנצח. למרות שמכבי שיחקה קצת יותר חכם ברבע האחרון, זה לא הספיק, בין היתר בגלל שהספסל תרם פחות ממה שהתרגלנו לאחרונה. אושיי בריסט, ג'ון דיברתולומיאו, ומרסיו סנטוס לא נתנו כמעט כלום, ואילו תמיר בלאט, למרות כמה אסיסטים יפים, לא סיפק את כמות הנקודות הרגילה.
רוב הזמן הייתה תחושה שמכבי יכולה לחזור, שהכל תלוי בה, אבל המשחק הסתיים בהפסד והיא התרחקה מהעשירייה הראשונה. מצפים לה עד סוף העונה משחקים מול פריז, בולוניה והפועל ת"א – שגם עבורה זה עשוי להיות משחק גורלי. זה הולך כנראה להיות עוצר נשימה עד הרגע האחרון. נקווה בשביל שתיהן שהסיום יהיה מתוק.
