בתום קריירה מלאה במדליות והשתתפות בשני משחקים אולימפיים, הודיע היום (רביעי) ברוך שמאילוב על פרישה מג'ודו תחרותי. הג'ודאי בן ה-31 ערך מסיבת עיתונאים שבה סיכם את הרגעים הגדולים בקריירה שלו, שכללו בין היתר זכייה במדליית הזהב בטורניר המאסטרס שנערך בירושלים ב-2022 ומקום חמישי במשחקים האולימפיים בטוקיו.
"אני מתרגש בטירוף. לא ציפיתי לתחושות כאלה", אמר שמאילוב עצמו. "אם הייתי מספר לילד בן שש מחדרה, לאמא חד-הורית ולמשפחה שעלתה מברית המועצות, שהוא יעמוד כאן היום – הוא היה שואל 'איך?'. האיך שלי היה הג'ודו. בשבילי זה לא ספורט, זאת דרך לחשוב, לחיות. לא הגעתי כדי להיות אלוף, אלא כדי להתפתח, להתחזק, להבין שיש לי מקום בעולם. גם כשקשה, הבנתי מה זה לשמור על קור רוח. גם כשאין תוצאות מיידיות. לא תמיד הייתי מוכשר, לא תמיד עם נקודת הפתיחה הכי טובה, אבל לא ויתרתי כשלא היה נוח. היו לי רגעים בקריירה שבהם חשבתי: האם זה נגמר? האם הזמן לא יחזור? לא התעסקתי במה שאין, התמקדתי במה שיש, פותרים את הבעיה של עכשיו וממשיכים. נהייתי אלוף העולם באופטימיות. עבודה קשה שהוכיחה את עצמה. זכיתי הרבה, ייצגתי את ישראל בבמות הכי גדולות בעולם. הרגשתי את הדגל על החזה. הבנתי כמה הקריירה היא שליחות. מה שהכי ריגש אותי הוא שאנשים אמרו 'מחכים לקרב שלך', ידעו שיש שם אומץ, לב ומשהו אמיתי".
"לא עשיתי את זה לבד. אמא, נתת לי סיכוי. עשית הכול כדי שלא תיסגר בפניי הדלת, ואני זוכר כמה פשוט זה לא היה. עשינו את זה, את עשית את זה. בטי, אשתי, את העוגן שלי. התחלנו ביחד כספורטאים אולימפיים ועשית הרבה בשבילי. העתקת את חייך לארץ, עשית דברים שאף אחד לא ראה", הוסיף שמאילוב. "בשנים האחרונות למדתי חינוך פיננסי וניהול השקעות. אני יוצא לעולם חדש עם אותו מוסר עבודה של ספורטאי אולימפי. יחד עם זאת, עולם הספורט יישאר חלק גדול ממני ואעזור לו כמה שאוכל. משפט אחד שליווה אותי הרבה שנים ומסכם את הקריירה: 'ברגע שאתה נהיה חסר פחדים, החיים הם ללא גבול'. זה תלוי אצלנו במועדון בפ"ת. הג'ודו לימד אותי לא לפחד מכישלון, אלא לנסות פעם ועוד פעם. היום אני לא אומר להתראות, אלא תודה. אני מסיים פרק מפואר, אבל זה לא הסוף, זה רק שינוי זירה".
"חיים שלי, התחלנו את המסע הזה ביחד, חולמים על המשחקים האולימפיים", אמרה אשתו בטי. "זאת לא הייתה הקריירה, זה היה החלום שלנו. שמחנו ברגעים המאושרים, שרדנו בקשים. היום אתה סוגר את הפרק הזה, ואני רוצה שתדע כמה אני גאה בך. דרכך המשכתי לחיות את החלום שלי. הייתי לצידך. אנשים רואים רק את הטופ, דרך המדליות. אני ראיתי עמוק יותר – את העבודה, ההקרבה, הנחישות. אתה מסוג הספורטאים שאף פעם לא מוותרים, לא משנה כמה קשה הייתה הדרך. סחבת לא רק את הציפיות שלך, אלא את כל המדינה, היית חד בכל קרב. לעולם לא אשכח את הרגע שבו הבנת שאתה הולך למשחקים אולימפיים, כמה שמח היית. למרות הפציעה שלך שם, הראית רגעים בלתי נשכחים. גם לפריז חזרת חזק יותר, הקריירה שלך להטה. גם בתקופה חשוכה למשפחה שלנו, רגע קשה – מה שמשנה הוא שלא ויתרת על המוטיבציה שלך. שבוע לפני פריז גילינו שאתה הולך להיות אבא. הראית לעולם כמה אתה לוחם, דמות. אתה האדם שאני תמיד אעריך. זה לא סוף, זאת התחלה של חלום חדש, אתגר חדש, עם אותה נחישות. הג'ודו תמיד יהיה חלק מהמשפחה שלנו".
סמדג'ה: "אתה כמו הבן שלי"
"אני קיבלתי את ברוך אחרי אולימפיאדת ריו ולא באמת ראיתי את היכולות שלו, זה היה נסתר", סיפר אורן סמדג'ה. "גיא פוגל היה זה שעשה עבודה מדהימה, הוא הכין את התשתית מלמטה. הפעם הראשונה שלקחתי אותו לאתגר הגדול, גרנד פרי בגיאורגיה, לא ידעתי איך הוא יתפקד – עד שהוא ניצח את אלוף העולם שם. זה היה הישג יוצא דופן, וידענו שזה הספורטאי שאנחנו רוצים לרוץ איתו. משפחת ורדי, שאימצה את ברוך, נתתם לברוך בית תומך וזה הקל על העבודה שלנו בנבחרת. ברוך היה פצוע לפני טוקיו וכל הצוותים עשו עבודה מדהימה כדי להעמיד אותו על הרגליים. ההתמודדות שלו על מדליית הארד הייתה בלתי ייאמן. מדליית הזהב שלך זאת בטי. אני גאה לאמן אותך, גרמת לי הרבה אושר ושמחה. אני אוהב אותך, אתה כמו הבן שלי".
ערן ורדי, מאמנו האישי של שמאילוב, אמר: "היית ספורטאי ענק, אחד הטובים. אני מכיר את ברוך מאז שהיה בפנימייה, והבן שלי דור התעקש עליו ראשון. מאותו רגע הוא הפך למשפחה שלנו. זכינו בזכותו בהמון מדליות, הוא היה הבאנקר. יש לך אופי שאין להרבה אחרים. גם בפציעה חיכית ועשית מה שיכולת. עברת ניתוח וחזרת. יחד עם ארתור קטייב עשיתם הרבה אימונים על המזרן. ברוך לא הצליח בשנים הראשונות, אבל בגיל 20 הוא הגיע למקום הראשון באליפות אירופה. אורן בא אליי ואמר לי 'צדקת', ומאז אותה שנה הוא פרץ. הבאת גאווה גדולה למדינה ולמועדון שלנו".
"אני לא יכול לשכוח את הפסע ממדליית הארד במשחקים בטוקיו, כשסיימת במקום החמישי. עשית יום קרבות מדהים והיית קרוב", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג. "מה שצריך לדבר עליו בעיקר הוא הדרך שלך. היית אחד האנשים החזקים שהיו – עם איפונים מרשימים - אבל הדרך היא זו שמרשימה. התאפיינת בכוח רצון, התמדה, נחישות, רצינות ומקצועיות לאורך כל הדרך. היית סמל ומודל לחבריך לנבחרת. תמיד היו לך יריבים בדרך למשקל, והמאבק הספורטיבי היה יפה ומכובד. הצלחת להגיע לטוקיו ולפריז, וזה מראה על היכולת שלך להתעלות ברגעים הגדולים. גם בזכות הג'ודו הכרת את אשתך - שזאת המתנה הכי גדולה. בשם הוועד האולימפי, יעל ארד ובשמי – הרבה הצלחה לאן שלא תפנה".
פונטי: "נכנסת להיכל התהילה של הספורט הישראלי"
"אנחנו עומדים כאן היום לסכם קריירה", אמר יו"ר האיגוד משה פונטי. "כשאני מסתכל עליך, ברוך, המילה הראשונה שעולה לי לראש היא לא טכניקה או כוח - למרות שאתה אחד הספורטאים החזקים פיזית שהכרתי. המילה שמאפיינת אותך יותר מכול היא אופי. שקול, שקט, רגוע. אם יש משהו שאפיין אותך לאורך כל הדרך זו העקשנות שלך, במובן החיובי של המילה. היכולת לקום מפציעות ומשברים, לא לקבל 'לא' כתשובה ולהמשיך להילחם גם כשהסיכויים נראו נגדך. העקשנות הזו הביאה אותך להישגים. לא נשכח את מדליית הזהב המרגשת במאסטרס, את הפודיומים בגרנד סלאמים וכמובן את תחילת הדרך כאלוף אירופה בגילאי 21–23 ואליפות העולם עד גיל 21. ברוך, נכנסת להיכל התהילה של הספורט הישראלי עם המדליה הקבוצתית בטוקיו 2020. בשם איגוד הג'ודו ובשמי - תודה על הלב, המלחמה והגאווה, ובהצלחה בדרך החדשה. אני מקווה מאוד שתהיה מאמן".
שמאילוב התחרה בעיקר במשקל של עד 66 ק"ג והופיע במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 ובפריז 2024, למרות שמעולם לא זכה במדליה באליפות אירופה או עולם לבוגרים. בשיאו סיים במקום החמישי וזכה במדליית הארד הקבוצתית. מלבד מדליית הזהב בירושלים, הג'ודאי זכה בעוד שלוש מדליות בטורניר המאסטרס (ארבע בסך הכול) ובשבע מדליות בטורנירי הגראנד סלאם. הקריירה שלו ידעה גם רגע שלילי, שבו הושעה לשבעה חודשים בשל אי-דיווח לסוכנות הבינלאומית למניעת סמים. יחד עם זאת, הוא הצליח לנצח את טל פליקר במאבק הצמוד ביניהם על הכרטיס היחיד למשחקים בבירת צרפת, שם הודח במוקדמות. הג'ודאי ניסה להמשיך לקמפיין ללוס אנג'לס לאחר שעלה לקטגוריית המשקל עד 73 ק"ג, אך בסופו של דבר החליט לפרוש ולהפסיק להתחרות.
