יש דברים שרק הספורט יכול להגיד. לא במילים, אלא בריצה, בכדור שעובר בין שני אנשים שאולי דוברים שפות שונות, אבל חולקים רגע, ובקשר שנוצר בין השחקנים. עבור שלושה צעירים, שניים שנהרגו ב-7 באוקטובר ואחד בפיגוע בבונדי ביץ', תחרויות כדור היו מעבר לתחביב - הן היו שפה, חוויה, סמל לאחדות. כל אחד מהם בחר בדרך משלו: דן אלקיים ז"ל עם כדורגל שחיבר אנשים מכל קצות העולם, גיא שמחי ז"ל עם הצטיינות בכדורעף וההקפצות שהיו ביטוי לרוח הספורטיבית שלו, ואדיר בוגלה ז"ל עם השילוב בין ערכים על המגרש לערכים של נתינה אינסופית. המכביה 2026, שתיערך ביולי הקרוב ותהיה הראשונה מאז המלחמה - מבקשת לזכור את השלושה ולספר את סיפורם דרך האהבה שלהם לספורט.
"לא משנה גיל, צבע, עדה - העיקר כדורגל": דן אלקיים ז"ל
דן אלקיים גדל בצרפת עם כדור צמוד לרגל. הוא שיחק במועדון בבורדו, בקבוצות של הקהילה היהודית, בשכונה, בחוף - בכל מקום שהיה בו מגרש וחברים למשחק. כשעבר לאוסטרליה בגיל 23 כדי ללמוד הנדסת מחשבים ולשפר את האנגלית שלו, מצא גם שם קבוצה ושיחק ב-Rockdale Ilinden, מועדון חצי-מקצועני בפרברי סידני. בזכות מנהיגותו ואופיו, שימש כקפטן נבחרת צרפת במכביה ה-21. בדצמבר 2024 הוא נרצח בפיגוע בחגיגת חנוכה בבונדי ביץ', כשנה אחרי שהגיע לאוסטרליה.
אביו, אריה אלקיים, מספר כי "דן אהב כדורגל מאז שהיה קטן. לא משנה גיל, צבע ועדה - העיקר כדורגל." הוא מתאר ילד שניצל כל הזדמנות לשחק, "גם כשהיינו בחופש - כל הזמן כדורגל. בחוף הים, בחופשות בישראל. כל הזמן עם כדור".
4 צפייה בגלריה
דן אלקיים. "הוא אהב את המכביה כי היא מחברת יהודים מכל העולם ליהנות יחד"
(באדיבות המשפחה)
הכדורגל היה הדרך שבה דן חיבר בין עולמות. "במכביה, הוא היה עם כולם, לא משנה מאיזו מדינה. הוא אהב את המכביה כי היא מחברת יהודים מכל העולם ליהנות יחד". אריה מספר גם על האהבה של בנו לנסיעות וטיולים לעשרות מדינות. "הוא אפילו ארגן לאמא שלו טיול לארה"ב עד לפרטים הקטנים ביותר לכבוד חגיגות ה-60 שלה, עם 18 עצירות והרבה פעילות. הוא אמר לנו 'תנעלו נעלי ספורט בשביל הטיול הזה'". דן אפילו הפתיע את ההורים במהלך הטיול, וגם ארגן להם טיול לאוסטרליה, כדי לבקר אותו ולחקור את היבשת. "אנחנו עוד מתכננים להוציא את הטיול לפועל, הפעם לזכרו של דן", אומר אריה.
לזכרו של דן ייערך במהלך המכביה משחק כדורגל בינלאומי מיוחד, שבו ישחקו יחד שחקנים מנבחרות שונות - ביטוי לאיש שבנה בחייו גשרים בין אנשים דרך המשחק.
"אצלו אין דבר כזה מקום שני": גיא שמחי ז"ל
גיא שמחי נולד בקיבוץ רעים ונפל בו. ב-7 באוקטובר, בלי נשק, במכנסיים קצרים, הוביל כ-30 מבלים ממסיבת הנובה לממ"ד בקיבוץ, הגן עליהם מפני המחבלים ונהרג בקרב. "האנשים שהיו במיגונית סיפרו שהוא הופיע בפתח, אמר "אני שמחי, בואו אחריי", וכולם הלכו", אומרת אורית שמחי, אימו של גיא. "היה לו ביטחון והוא השרה ביטחון על האנשים סביבו. ידעת שאפשר לסמוך עליו".
אורית מספרת שהספורט תפס את גיא מגיל קטן. "גיא היה מעולה בהרבה דברים, אבל הוא היה ממש מעולה בספורט - כל דבר שהוא נגע בו, הצליח", כאשר המשפחה עברה לבייג'ין, כשגיא היה בכיתה ב', "הוא הפך בין רגע ממנהיג של הקיבוץ כולו, לילד בלי שפה ובלי חברים", מספרת אורית. "במשחק ספורט כלשהו, הקפטנים בחרו אותו אחרון - ואז, כשהתחיל לשחק, הם הבינו עם מי יש להם עסק".
4 צפייה בגלריה
גיא שמחי. "האנשים שהיו במיגונית סיפרו שהוא הופיע בפתח, אמר "אני שמחי, בואו אחריי", וכולם הלכו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הספורט היה חלק בלתי נפרד מחייו של גיא, שאהב במיוחד את אמנות ההקפצות - תחביב שבו הצטיין ושאותו טיפח לאורך השנים, לצד כדורעף וגלישה. "אצלו לא היה דבר כזה לא להיות מקום ראשון - אם היה מקום שני, הוא היה כועס כל הדרך חזרה מהתחרות", מספרת אורית. ביום האחרון שלפני ה-7 באוקטובר, הוא יצא בבוקר לגלוש בים ואחר כך הקפיץ כדור במיקום האהוב עליו, לפני ארוחה משפחתית. "הוא תמיד הקפיץ ליד אנדרטת הצנחנים. היום שמו חקוק על האנדרטה, והחברים שלו מקפצים יחד איתו", אומרת אורית.
"אחרי שנים בהן גיא התרגל להתחרות בטורניר כדורעף בבית הספר מול אלון אחיו הגדול, אלון התגייס, ופתאום 'טורניר שמחי' כבר לא היה יכול לקרות", מספרת אורית. "אז גיא יזם טורניר כדורעף עם כל בוגרי בית הספר, כדי שיוכל לשחק עם אחיו. היום הטורניר נקרא על שמו של גיא".
לזכרו של גיא תתקיים במהלך המכביה תחרות הקפצות מיוחדת במתחם מכביה סיטי, בהשתתפות ספורטאי המכביה, בוגרי מכבי צעיר וחבריו של גיא. האירוע ילווה במוזיקה, בסרטונים ובזיכרונות.
"לא חוסכים במצווה": אדיר בוגלה ז"ל
אדיר בוגלה, לוחם בגדוד 13 של גולני, נהרג בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. שבועיים קודם לכן הוא נפצע ביד ויכול היה להישאר בבית - אך בחר לחזור לחבריו. "הוא אמר לי: 'בזה שאני נשאר בבסיס, חיילים אחרים יכולים לצאת הביתה'", מספר גדעון בוגלה, אביו של אדיר. כשנפתחה האש, הוא שלח הודעה לאביו: "אני לא יודע מה הולך להיות. אני אוהב אתכם".
גדעון מתאר ילד שהכדורגל היה חלק מחייו. אדיר שיחק בבית"ר אריאל עד כיתה ח'. "הוא גדל בבית שומר שבת, והמשחקים היו בשבת, ולכן היה הולך לישון אצל חבר שגר קרוב למגרש, כדי להגיע למשחק. לפעמים הלך ברגל חמישה-שישה קילומטרים, קם מוקדם ויצא בלי שנשמע", מספר גדעון. "השמירה על השבת לא ביטלה את האהבה שלו לכדורגל".
מה שמאפיין את אדיר מעל הכל הוא הנתינה. הוא התנדב בגמ"ח, חילק מזון לנזקקים בימי שישי "והיה נכנס לבתים של מבוגרים ויושב איתם, למרות הקושי בשפה מול רבים מהם שהיו יוצאי ברית המועצות", מספר גדעון. "לאחראית עליו בגמ"ח, שלא הבינה למה הוא מתעכב, הוא אמר: 'את חושבת שזה רק מזון וזהו? צריך לשמוע מה שלומם'. שבועיים לפני שנפל, הוא חילק ציציות לחברים ואמר שזה 'השכפ"צ שלהם'. ביום של טקס ההשבעה בצבא, כשכולם הלכו לאכול פלאפל בהפסקה של 20 דקות, הוא לקח חייל בודד מדרום אפריקה לבית כנסת וסייע לו להניח תפילין לראשונה בחייו".
4 צפייה בגלריה
אדיר בוגלה (משמאל) מניח תפילין עם חברו. "שבועיים לפני שנפל, הוא חילק ציציות לחברים ואמר שזה 'השכפ"צ שלהם'"
(באדיבות המשפחה)
לזכרו של אדיר יוענק במהלך תחרות הכדורגל לנוער במכביה גביע פייר פליי - הוגנות ורוח ספורטיבית - שיבטא את הנתינה והאכפתיות. "לנו בתור המשפחה של אדיר", אומר גדעון, "זה נותן תחושה שלא שוכחים את מה שהם עשו, כל מי שנפל. זה מה שעושה אותנו לעם אחד. כמו שאדיר ראה את עם ישראל, כל העם היהודי רואה אותו. ומי שישתתף בפעילויות, מי שייחשף ליוזמות האלו - הוא זה שישמור את הזיכרון שלהם חי. ההנצחה של המכביה היא סימן עבורנו המשפחות, שעם ישראל לא שכח את הבנים שלנו".
פורסם לראשונה: 12:47, 17.06.26
