באוגוסט, רוג'ר פדרר הפך לאתלט השביעי שמגיע לסטטוס של מיליארדר. רק כדי לקבל קצת קונטקסט לגבי ההון המטורף הזה, אמריקאי ממוצע עם משכורת של 50 אלף דולר בשנה, יצטרך לעבוד רק 21 אלף שנה כדי להגיע לסכום הזה. פדרר, כמו שאר הספורטאים שחולקים איתו את פנטהאוז העושר הזה, הגיע למספר הזה בתוך שלושה־ארבעה עשורים.
כמו שאר הספורטאים בסטטוס הזה, חוץ מלברון ג'יימס, גם פדרר צמח מתוך סכומי זכייה ומשכורות צנועים יחסית. אף אחד לא הרוויח 51 מיליון דולר בשנה כמו סטף קרי (או 49 מיליון כמו לברון). אבל רוב הספורטאים הללו הצליחו למנף את הכסף הראשוני שלהם, את הכריזמה שלהם, את ההשפעה שלהם על הספורט שאותו שיחקו, כדי להפוך למולטי־מיליונרים ואז למיליארדרים, תרנגולות ספורט שאינן מפסיקות להטיל ביצי זהב, וחשוב מכך: הפכו את מעמד האתלט מפנים וגוף שמדגמנים מוצרים ומשמשים ככלי שיווקי, למי שאחראי על קו הייצור, על איך שייראה המוצר ומהן הדרכים הטובות והיעילות ביותר לשווק אותו.
הגאונות של פלויד
מייקל ג'ורדן הוא כמובן האיש שפתח את השער לכוח וההשפעה שיש לספורטאי על המוצרים שאותם הוא משווק. במקום שנייקי ישתמשו בפופולריות העצומה שלו כדי לקדם את הנעליים ומוצרי הלבוש שלו, ג'ורדן התעקש על שותפות. ליין "אייר ג'ורדן" הוא ליין הספורט המצליח ביותר בהיסטוריה. הוא הרוויח לנייקי המון כסף, אבל על הדרך הפך את ג'ורדן לספורטאי העשיר ביותר בעולם עם הון מוערך של 3.5 מיליארד דולר, למעלה משני מיליארד דולר יותר מהבאים אחריו ברשימה. לנוכחות העסקית של ג'ורדן אין אח ורע בעולם הספורט. ההצלחה שלו על המגרש, האינטליגנציה שלו, היכולת שלו להגיע לציבורים רבים ושונים וגם הכוכבות שלו בנבחרת החלומות באולימפיאדת ברצלונה, הפכו את ג'ורדן לפרצוף של החברות שאותן הוא ייצג. הוא הפך לחשוב יותר מהמותג והסמל שלו, ולמעשה הפך להיות האדם שמותג רוצה להיות מזוהה איתו. קו הפרסום של חברת משקאות האנרגיה "גייטורייד" בכיכובו היה "אם רק יכולתי להיות כמו מייק", וזו הפכה לפרסומת הזכורה ביותר בתולדות שיווק הספורט.
זה לא רק שבלי פריצת הדרך של ג'ורדן, הספורטאים הצעירים האחרים שברשימת המיליארדרים לא היו מגיעים לרשימה, הם בכלל לא היו חולמים להגיע לסטטוס הזה.
מג'יק ג'ונסון הוא הספורטאי השני הכי עשיר בהיסטוריה עם הון של 1.5 מיליארד דולר. ג'ונסון (שהרוויח "רק" 40 מיליון דולר במהלך הקריירה המקצוענית שלו) צבר את כספו בדרך שונה. בניגוד לג'ורדן, הוא סירב להצעה של נייקי לקבל מניות בחברה כתשלום על חוזה אימוץ, והסתפק בכסף שקיבל מקונברס. זו החלטה שעלתה לג'ונסון במאות מיליוני דולרים. אבל מאז שסיים את הקריירה, ג'ונסון הקים מפלצת עסקית של בתי קולנוע ונכנס כשותף במספר קבוצות ספורט מקצועניות.
טייגר וודס שינה ענף שלם, ונהנה מחסויות בעלות הון עצום בגלל קהל היעד שאליו מכוון השיווק של הגולף. כריסטיאנו רונאלדו בנה את הפורטפוליו שלו מקומבינציה של מי שהוזכר עד עכשיו: הוא מרוויח הון עתק בסעודיה, הוא יזם ראשי במספר עסקים שעוסקים באירוח ובלבוש ספורט, יש לו חוזי פרסום עשירים עם המותגים המובילים בעולם, ויש לו נוכחות מדיה חברתית כמו שאין לאף ספורטאי אחר, מעל חצי מיליארד עוקבים. הפנומן בן ה-40 גם הפך לכדורגלן המיליארדר הראשון בהיסטוריה, כך על פי מדד המיליארדרים של בלומברג. ללברון וללאו מסי יש פרופיל דומה של משכורת מספורט וחוזי אימוץ והשקעות חיצוניות שהביאו אותם למעמד של מיליארדרים.
הנה דוגמה טרייה. לברון הכריז שלשום שבשלישי בערב יחשוף את "החלטת ההחלטות", רפרנס ליום שבו הודיע בשידור חי על מעבר למיאמי, ומיליונים האמינו שהוא מתכוון לספר על כך שהעונה הקרובה תהיה האחרונה שלו. זה לא מה שקרה: במקום זאת, מדובר היה במהלך ציני במיוחד, אפילו בסטנדרטים של לברון, שבו חשף שיתוף פעולה עם מותג הקוניאק "הנסי". זה היה שווה הרבה מאוד כסף לכל הצדדים, והרבה מאוד עצבים לאוהדים.
המתאגרף פלויד מייוות'ר הוא עוף קצת שונה. למתאגרפים אין אפיל חזק בתחום השיווק, ולכן הם צוברים את הונם בעיקר על הקנבס. מייוות'ר היה שותף בחלק מהקרבות ההיסטוריים והעשירים ביותר בהיסטוריה במהלך הקריירה המופלאה שלו, אבל הוא היה המתאגרף הראשון, ואולי היחיד, שהבין את ערוצי הרווח של הענף. מייוות'ר לא רק התייצב לקרבות עבור עשרות או מאות מיליוני דולרים לשעה של עבודה, אלא גם הקים חברת הפקה ושיווק שהייתה אחראית על ניהול הקרבות, וכתוצאה מכך קיבלה חלק מכל ההכנסות שהיו קשורות לקרב. מייוות'ר הבין את הכוח שלו עד סופו: הוא הבין שהקרבות הללו שווים מיליארדים, הוא הבין שהם שווים ככה בעיקר בגללו, והוא הבין שאף אחד שמעורב בהפקה לא יגיד לא לדרישות שלו. ככה הוא הפך למיליארדר.
טניסאי העבר הרומני יון ציריאק ושחקן ה־NBA לשעבר ג'וניור ברידג'מן הם עוד שני אתלטים לשעבר שהפכו למיליארדרים, אבל הדרך שלהם הייתה שונה לחלוטין: בניגוד לשמות האחרים על הרשימה שניצלו את הסטטוס הספורטיבי שלהם ואת הפרופיל התקשורתי והציבורי שלהם כדי להרוויח את כספם, ציריאק וברידג'מן לא היה ספורטאים מהמחלקה הראשונה. היה להם כסף ראשוני מהספורט והם ניצלו אותו להפוך למיליארדרים בעיקר בעזרת השקעות נבונות ומוצלחות.
ההסתבכות של בארנס
המימרה הידועה טוענת כי "המיליון הראשון הוא המיליון שהכי קשה להשיג", אבל כפי שהיה אפשר ללמוד מג'ון בארנס, שחקן ליברפול ונבחרת אנגליה בעבר, שהפך בשבוע שעבר לעוד שם ברשימה הארוכה של ספורטאים ש"הצליחו" לאבד את כל ההון שצברו במגרשים, להפוך את המיליונים למיליארדים הוא עסק הרבה יותר קשה.
זה דורש הצטיינות בספורט, הימנעות מפציעות דרך שמירה על אורח חיים ספורטיבי ושמירה על פרופיל ציבורי חיובי, לדעת להגיד לא לאנשים שגדלת איתם, וגיוס אנשים מקצוענים כדי לנהל את הכספים ואת המשא ומתן עם החברות הגדולות. עד עכשיו, רק שבעה ספורטאים הצליחו לעמוד בתנאים הללו.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.10.25
