מאנוט בול היה החומר ממנו עשויות אגדות עבור ילדים שגדלו בישראל בשנות השמונים ואהבו כדורסל. היינו מרותקים לסיפורים שנשמעו בלתי אפשריים והגיעו מארה"ב, שם על פי השמועות וקטעי הווידיאו הנדירים הסתובב שחקן כדורסל סודני בגובה 2.31 מטרים.
הגלובליזציה פתחה בפנינו את ה־NBA וארכיוניו, ואנחנו כבר יודעים שהוא היה יותר מסיפור. בול, שהיה ידוע בארץ באותה תקופה כ"מאנוטה בול", היה ענק מיתולוגי שמעולם לא הצטיין במיוחד בקליעה, אבל בזכות הממדים שלו הפך לאימת שחקני הליגה משום שחסם כל דבר שנקרה בדרכו.
העולם השתנה בין ימיו של האב, שהלך לעולמו לפני עשר שנים בגיל 47 בגלל בעיות בריאותיות, לבין ימיו של הבן, בול בול (Bol Bol). הג'וניור ערך אתמול בלילה במדי דנבר בכורה ב־NBA, ליגה שאת הכדורסל הנוכחי בה מאנוט לא היה מזהה. למשל, סנטר דנבר, שקיבל 12 דקות בהן תרם 5 נקודות ו־4 ריבאונדים, לקח שלשה אחת. אבא שלו שיחק בתקופה בה שחקנים בגודל כזה היו צריכים להיות חוצפנים במיוחד כדי לחשוב על זריקה מבחוץ – אבל היום זה חלק מסט הכלים ההכרחי עבור כל מי שמגיע לליגה. גם הגודל מעט שונה. האבא היה נפיל, הבן הוא "רק" 2.18 מטר, ממש בושה למשפחת הענקים.
מסלול נוח
אבל עוד לא דיברנו על שני ההבדלים המהותיים. אמריקה חיכתה לבול בול, שגדל בארה"ב מגיל שנתיים ופיתח את היכולות במערכת הכדורסל המשומנת שלה. מעבר לכך, היום כבר יודעים בכדורסל ששחקנים בגודל שלו הם לא נטל התקפי אלא מכונות הרס שמסוגלות לעשות הכל אם יתכנתו אותן נכון. מאנוט גדל באזור שהפך בהמשך לדרום־סודאן, סבל מרדיפות ומתנאים ירודים לספורט, ובמזל אותר שם על ידי מאמן אמריקאי שערך סדנה לנערים מקומיים. גם אחרי שהגיע לארה"ב הוא נלחם כל חייו לסייע לבני משפחתו ובני עמו משבט הדינקה שנותרו מאחור.
להערכתו, 250 מבני משפחתו נרצחו, נמכרו לעבדות או מתו מרעב. כאשר כבר היה כוכב מבוסס ב־NBA, מאנוט קיבל פניות בלתי פוסקות מאנשים שהתחננו שיעזור להם, והענק העדין לא יכול היה להפנות להם עורף ונאבק למענם. הוא אפילו חזר לסודאן עם פרישתו, ושם נולד בנו בול, אך כאשר המצב הביטחוני החמיר והמשפחה החלה לסבול מהטרדות רבות – כולל האשמה בכך שהאב מרגל עבור ארה"ב – הם נמלטו לאמריקה דרך מצרים ב־2001. הילד בן השנתיים קיבל הזדמנות לעבור מסלול נוח משל אביו, באווירה שנועדה לטפח אותו ולהעניק לו חיים שלווים.
המאבק של בול בול היה שונה. הוא שיחק באורגון בליגת המכללות, אבל שותף בתשעה משחקים בלבד בגלל פציעה קשה בקרסול ואז שבר מאמץ בכף הרגל שחייב אותו לעבור ניתוח. הכישרון שהפגין מגיל צעיר מאוד – שהרי בארה"ב מתחילים לעקוב אחרי שחקנים עם פוטנציאל כבר בחטיבה – והנתונים הפיזיים עבדו לטובתו, והוא נבחר בדראפט האחרון, אבל ההערכות המוקדמות למיקום בעשירייה הראשונה התנפצו. הוא נפל לסיבוב השני, נבחר במקום ה־44, ומיאמי שהימרה עליו החליטה לא להעניק לו חוזה. הוא התגלגל לדנבר, שנתנה לו חוזה דו־צדדי – חצי אצלה וחצי בליגת הפיתוח אצל ווינדי סיטי בולס – רק שאחרי שמונה משחקים טובים אצל הבולס דנבר החזירה אותו אליה בדאגה ממצב הפציעות שלו, כדי שיחלים בפיקוחה.
הילד ענק
סביר להניח שהוא לא היה חוזר למגרשים העונה אלמלא פגרת הקורונה. אחרי 17 משחקים בלבד בקריירה – תשעה בקולג' ושמונה בליגת הפיתוח – היו כאלה ששכחו ממנו, ואז קיבלו הכל לפנים לפני שבוע וחצי, כאשר דנבר ניצחה את וושינגטון 82:89 במשחק הכנה בבועה בדיסני וורלד.
פתאום כל החששות של דנבר לגביו נעלמו בהבזק אחד. בול הבריק עם 16 נקודות, 10 ריבאונדים ונגיעה מהמומחיות של אבא עם 6 חסימות. כל מי שצפה תפס את הראש ולא הבין איך מישהו בגודל כזה יכול לשחק ככה. עזבו את היד מבחוץ – בול שלט בכל היבט על הפרקט. הרגע הוויראלי ששלט ברשתות החברתיות הגיע כאשר חסם זריקה, השתלט על הכדור, לקח אותו לבדו לצד השני וצלף שלשה רכה. זה היה מהלך מפחיד.
במשחקי ההכנה נותנים לשחקני השוליים יותר דקות, וכרגע זה עדיין מעמדו בנאגטס, אבל זה כבר לא סוד שאפשר להסתיר. המאמן מייקל מלון יודע שני דברים: שבול זקוק להמון ליטוש וניסיון ברמה הזאת, ושהוא גם יכול להיות הג'וקר שלו בפלייאוף. בכל מקרה, גם אם ימשיך לתת לו דקות קצובות, בארה"ב כבר יוצאים מדעתם בכל הנוגע לילד הענק, ולמרות שלא קיבל זמן רב, סרטונים של אסיסט יפהפה שמסר כבשו את השיח הציבורי.
דיברנו על ההבדלים בין האבא לבן, אבל יש קו שמחבר ביניהם. מאנוט בול תרם חלק ניכר מהונו למימון פעילות המורדים בסודאן כדי שיילחמו בממשלה, בנה בתי ספר ובתי חולים, לחם למען צדק עבור בני עמו. ובול בול רוצה להיות בדיוק כמוהו, והצהיר כי ימשיך בפועלו של אביו. על הדרך, הוא בטוח יגרום לו לחייך בשמיים כשינסה להתעלות על המורשת הספורטיבית שלו.
