כנראה שיש חוק טבע במכבי ת"א: ככל שהקיץ שלה נראה "חלש" יותר, כך היא מגיעה חזקה יותר לפתיחת העונה. את העונה הנוכחית היא פתחה עם הדחה מאירופה, אבל בליגה כבר מורגשת חזרה לימי ולדימיר איביץ': שליטה מוחלטת, ביטחון עצמי ויכולת לגרום ליריבות לרדת מהפסים. מכבי נכנסה להפועל באר־שבע מתחת לעור ושלטה בה, עד שאפילו אליאל פרץ איבד את זה לחלוטין והורחק.
גבי קניקובסקי חזר מהונגריה כגרסה של ליגת העל לרודרי, הליו וארלה שב מהמונדיאל כסופרסטאר מסוג ויניסיוס, ואסטר סוקלר כבש צמד קליל כאילו הוא ארלינג הולאנד. כל מה שנותר לקני מילר לעשות הוא להציב את השחקנים שלו בעמדות הנכונות ולתת להם לטרוף את המגרש. כאילו הם קראו כל מילת ביקורת שנכתבה על הרפיון וההפקרות בעונה שעברה - ותיקנו את כל מה שהיה צריך לתקן.
רצף המשחקים הקשה בתחילת העונה הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות למכבי ת"א. שיביאו עכשיו את הדרבי, ואחריו גם את בית"ר ירושלים. כל הזעם שהצטבר בתקופת ז'רקו לאזטיץ' יוצא עכשיו על היריבות המסכנות. באר־שבע של רן קוז'וך היא עדיין הקבוצה המאיימת ביותר בסביבה, בטח אחרי שצירפה את אדריאן אוגריסה, אבל גם לה לא היה סיכוי מול הכישרון ההתקפי של הצהובים.
מבחינה הגנתית, זה עדיין לא מושלם. אלא שמיץ' גולדהאר "העייף והשבע" הנחית את ג'יימס טברניר, אגדת גלזגו ריינג'רס, כדי שיוסיף ניסיון ומנהיגות. ספק אם אי פעם הייתה כאן התרגשות גדולה כל כך לקראת הופעת בכורה של מגן ימני. טברניר עדיין לא סיפק את הסחורה, אבל אם מכבי תמשיך כך, אף אחד לא ילחץ עליו להתאקלם במהירות. הוא יוכל להכיר בנחת את הקבוצה ואת ליגת העל.
תתאקלם בנחת בליגת העל. ג'יימס טברניר
(צילום: עוז מועלם)
וזה אולי הדבר המפחיד ביותר מבחינת היריבות: מכבי עדיין לא הגיעה לשיאה. אפילו דור פרץ לא הציג משחק גדול, ובכל זאת הקבוצה שלו כבשה רביעייה באצטדיון הקשה בליגה, מול האלופה והקבוצה העוצמתית ביותר בישראל. בקיץ דיברו על מה שחסר למכבי ת"א, התווכחו אם חסרים חמישה שחקנים חדשים ואחר כך דרשו רכש של שבעה־שמונה.
כרגע, אחרי 1:4 בטרנר, קשה מאוד למצוא משהו שחסר לה. בא קניקובסקי אחד ופתאום הסגל נראה עמוס כוכבים, ויש למכבי הזאת רק מסגרת אחת בה היא צריכה להתאמץ. מי רוצה בכלל להיות בליגה האירופית או בקונפרנס ליג?
