לשיחת המוטיבציה של המאמן יש מעמד מיתולוגי בתרבות הספורט: חדר ההלבשה, הרגע שלפני היציאה, המשפט האחד שאמור להצית משהו. מתוך השיחות האלה נולדות הסיסמאות, ולסיסמה טובה יש תפקיד אמיתי. היא מקצרת מסר מורכב למשהו שנשלף בשבריר שנייה תחת עומס, ויוצרת שפה משותפת שמסמנת מה נחשב אצלנו.
הבעיה מתחילה כשהסיסמה מחליפה את המערכת, במקום לייצג אותה. ניק סיריאני, מאמן פילדלפיה איגלס, חוזר על משפט שהפך למזוהה איתו: "מאמץ הוא בחינם, ואתה יכול לשלוט במאמץ שלך".
מאמן נבחרת אנגליה תומאס טוכל עם אנתוני גורדון והארי קיין
(צילום: REUTERS/Paul Childs)
זו מטאפורה, לא טענה פיזיולוגית. הכוונה כנראה ברורה: בניגוד לגובה, למהירות או לכישרון, מאמץ פתוח לכולם. אלא שמטאפורות אינן רק קישוט – הן מייצרות היסקים. אם מאמץ הוא מצרך חינמי, נובע מכך שכל חוסר מאמץ הוא בחירה מוסרית. השחקן שלא נתן הכול לא היה עייף, לא היה לחוץ ולא איבד ריכוז – הוא פשוט לא רצה מספיק.
ההיסק הזה שגוי. מאמץ הוא יקר: במהלך היום מצטברת עייפות עצבית, מאגרי האנרגיה הזמינים למוח מתדלדלים, וחרדה תחרותית מאיצה את השחיקה. הוא גם אינו נתון לשליטה מלאה. חוק המאמץ המזערי מתאר את הנטייה האנושית לבחור, מבין שתי אפשרויות בעלות תגמול דומה, דווקא בזו שדורשת פחות עבודה.
ויש גם מחיר ארגוני: הסיסמה מעבירה את מלוא האחריות לשחקן, ומשחררת את הצוות מהאחריות לבנות את התנאים שיאפשרו את המאמץ.
מה שורד ומה נשחק
"Trust the process" – מחזיקה מעמד כשיש תהליך ממשי מאחוריה. בלעדיו זו בקשה מהשחקנים להאמין במשהו שמעולם לא הוצג להם.
"שלוט במה שניתן לשליטה" – מחזיקה מעמד, בתנאי שהוגדר יחד עם השחקן מה באמת נמצא בשליטתו. אחרת זו דרך אלגנטית לומר: "תפסיק להתלונן".
"תן מאה אחוז בכל אימון" – נשחקת. היא סותרת כל עיקרון של ניהול עומסים ומעמידה את השחקן בכישלון יומיומי, מעצם ההגדרה.
"בלי כאב אין רווח" – נשחקת. היא מטשטשת את ההבחנה בין אי־נוחות שמקדמת התפתחות לבין סימן לפציעה, ומעודדת שחקנים להסתיר מידע מהצוות הרפואי.
מה אפשר לומר במקום
כדי להצליח ברמות הגבוהות ביותר אנחנו חייבים להשקיע מאמץ עצום, וזה קשה מאוד. אנחנו נלווה אתכם ונעזור באמצעות סביבה מתאימה, ידע וכלים. ובגלל שאנחנו נותנים לכם את התמיכה הזאת, גם נדרוש מכם הרבה – נאתגר אתכם יותר מכל קבוצה אחרת. זה לא יהיה נוח, אבל תשקיעו יותר ממה שחשבתם שאפשר.
המסר הזה ארוך יותר ופחות קליט, וזה בדיוק העניין. יש בו הכרה בקושי, התחייבות של הצוות ותביעה שנשענת עליה. אבל הצהרה על קושי בלי מערכת שתומכת בו היא רק דרך נוספת להעמיס. לכן, העיקר הוא לא מה שנאמר – אלא מה שנעשה אחריו.
הסיסמאות ששורדות הן אלה שמצביעות על התנהגות מוגדרת, נשענות על מערכת ממשית ואינן מכחישות את הקושי.
מי שומע?
עד כאן עסקנו במי שמעביר את המסר. אבל מטאפורה אינה עוברת כמות שהיא – כל שומע בונה אותה מחדש, וארבעה גורמים מרכזיים משפיעים על האופן שבו היא מתפרשת.
גיל. היכולת לפענח מטאפורות מתפתחת בהדרגה. ילדים ונערים צעירים נוטים לפרש אותן באופן מילולי יותר, ולכן המשפט "מאמץ הוא בחינם" עלול להישמע להם כתיאור עובדתי של המציאות – על כל תחושת האשמה שמתלווה לכך כשהם מרגישים עייפים.
תרבות. מסר שמדגיש אחריות אישית מהדהד אחרת בסביבה אינדיבידואליסטית לעומת סביבה קולקטיביסטית, שבה נאמנות לקבוצה עשויה להיות מניע חזק יותר מהישג אישי.
שפה. רבות מהסיסמאות מיובאות מאנגלית, ובעיקר מהסלנג האמריקאי. בדרך הן מאבדות חלק ממשמעותן, ולעיתים אף מקבלות גוון תובעני שלא היה במקור.
מעמד בקבוצה. אותה סיסמה נשמעת אחרת לשחקן מוביל, לשחקן ספסל או לשחקן פצוע. "הבא בתור", למשל, היא אמירה על עומק הסגל עבור הראשון, אך מסר על היותך בר־החלפה עבור האחרון.
מכאן שהשאלה אינה רק מה המאמן אמר, אלא מה כל שחקן הבין. באותה קבוצה יכולות להתקיים בו־זמנית כמה פרשנויות שונות לאותו משפט.
מה עושים בפועל?
לתחזק את יכולת המאמץ. שינה, תזונה, התאוששות ואורח חיים אינם הרצאה חד־פעמית בתחילת העונה, אלא תהליך מתמשך של ניטור. שאלון קצר על עומס נתפס ואיכות שינה, שממולא באופן קבוע, מאפשר לזהות שחקן שהיכולת שלו להתאמץ נשחקה – במקום לפרש זאת כחוסר רצון.
לתכנן את היום סביב המאמץ. משימות שדורשות ריכוז ולמידה חדשה צריכות להתבצע בתחילת האימון, ולא בסופו. אחרי בלוק אימון מפרך אין טעם לדרוש דיוק טכני, וישיבה ארוכה בסוף היום מייצרת נוכחות – לא קליטה.
ללמד ויסות מאמץ כמיומנות. שחקנים צריכים לדעת לזהות מתי הם מאבדים ריכוז או אנרגיה, ולהחזיק שגרת איפוס קצרה – נשימה, מילת מפתח או ריטואל קבוע בין תרגילים. תרגול מכוון פירושו שלכל תרגיל יש מטרה ברורה ומשוב מיידי, ולא רק חזרתיות.
לתגמל את ההשקעה, לא רק את התוצאה. משוב יומי שמצביע על התנהגות ספציפית שנעשתה היטב, גם כשהתוצאה לא הגיעה, הוא המנגנון שבונה חריצות נלמדת.
לבדוק מה הובן. לשאול שחקנים בגילים ובמעמדות שונים מה המשפט אומר להם. חמש דקות כאלה מסוגלות לחשוף פערים שקשה לנחש מראש.
סיכום
כשמאמנים אומרים שמאמץ הוא קשה, ובמקביל בונים סביבה שמאפשרת להשקיע אותו ולהצליח, נוצרת חריצות נלמדת: המאמץ עצמו הופך לחוויה מתגמלת. זהו ההפך מסיסמה – לא משפט אחד, אלא חודשים של התנסויות שבהן מאמץ מוביל להצלחה.
לפני שמדפיסים משפט על הקיר, כדאי לשאול שלוש שאלות: האם הוא מצביע על התנהגות שאפשר לבצע כבר מחר בבוקר? האם עומדת מאחוריו מערכת ממשית? ומה הוא אומר לשחקן הצעיר, לפצוע או לעייף?
מאמן שאומר "מאמץ הוא בחינם" מבקש מהשחקנים לתת יותר. מאמן שאומר "מאמץ הוא יקר, ואנחנו נבנה יחד את התנאים שיאפשרו לכם לשלם אותו" – כבר עושה את זה בפועל.
*הכותב הינו פסיכולוג בתחום הספורט והביצוע מלווה נבחרות וקבוצות בארץ ובחו״ל וספורטאים בליווי אישי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
