כל אחד שאתה מדבר איתו ברדיוס של מאה קילומטר ממגרש האימונים של הופנהיים, עדיין יכול להגיד לך את אותם הדברים שאמר על מונס דאבור שבועיים אחרי שהוא הגיע מסביליה. החיוך שלו עדיין כובש, הוא עדיין מדביק את החברים לקבוצה באופטימיות הבלתי נגמרת שלו, ולמרות העובדה שלו ולאשתו פאתן נולדה התינוקת נור לפני שמונה חודשים, תמיד יש לו עוד שנייה כדי לתת יחס, חיבוק או חתימה לאחרון האוהדים.
"אין אף אחד שמקורב לקבוצה - מאמנים, עיתונאים, אוהדים וחברים לקבוצה - שלא מאוהב במונס", אומר כריס אופנר, שמכסה את הופנהיים עבור העיתון האזורי "ריין נקר צייטונג". "הבעיה היא שאחרי שנה אנחנו עדיין מדברים על האופי שלו ופחות על היכולות שלו על המגרש. וזה קצת נהיה כמו ששואלים אותך על בן אדם איך הוא נראה, ואתה עונה שיש לו אופי".
מונס דאבור חוגגמונס דאבור חוגג
איפה הגולים? דאבור בתקופה יותר טובה
(צילום: EPA)
אינפו דאבור

"לא יורד לגליצ'ים"

"יש בדיחה כזו שמתייחסת לשווייץ ולאוסטריה כאל גרמניה ב' וגרמניה ג'", מסביר אריק פיטרס מהיומון הפופולרי "בילד", "זה נכון להרבה תחומים בחיים, אבל זה בטוח נכון בכדורגל. דאבור שיחק בשתי המדינות האלה והוא היה טוב בשתיהן, אבל עכשיו הוא כבר על הבמה המרכזית. להיות טוב באוסטריה זה להיות בינוני פה, ובינוניים יש פה הרבה".
פיטרס מנתח: "הבעיה היא לא רק שעל המגרש מואס בינוני לכל היותר, או שהוא לא נותן גולים או בישולים, אלא שהוא קצת פרימדונה. הוא לא יורד לגליצ'ים, לתאקלים, הוא לא מרוויח כדורים. טכנית, הוא בטופ של הקבוצה, וכשהמשחק קצת פחות קשוח הוא יותר טוב, בגלל זה הוא נותן גולים בליגה האירופית, אבל בליגה הוא לא טוב. יש לו תירוצים מקילים כמו הקורונה והעובדה שכל הקבוצה בכושר רע, אבל מונס חייב לתת גולים, אחרת המעבר הזמני לספסל יהפוך לקבוע. הופנהיים תהיה במלחמה עד סוף העונה, היא צריכה לוחמים".
מונס דאבורמונס דאבור
השער שכבש מול באיירן בתחילת העונה
(צילום: EPA)
הופנהיים מדורגת כרגע במקום ה־14, רק ארבע נקודות מעל המקום ה־16 שמוביל למשחקי ההישרדות בסוף העונה. היא הודחה מהגביע בהפסד לקבוצה מהליגה השנייה, ובשבת האחרונה עזרה לשאלקה לקטוע בצורת בת שנה (30 משחקים) ללא ניצחון בתבוסה 4:0.
דאבור פתח בהרכב בליגה שבע פעמים וסיים רק פעמיים 90 דקות, נכנס כמחליף עוד ארבע פעמים, ופעמיים לא שותף במשחק בכלל – כולל מול שאלקה. בכל ההופעות הללו הבקיע שני שערי בונדלסיגה בלבד, אחד מהם ב־1:4 הגדול על באיירן. לא המספרים שלהם קיוותה הופנהיים כששילמה עליו 12 מיליון יורו לפני שנה בדיוק.
יש דברים שפעלו לרעתו: דאבור נאלץ להתרגל למאמן חדש, סבסטיאן הנס, ובמקביל מגפת הקורונה (הוא עצמו נדבק) וגל פציעות פגעו בקבוצה קשות ומנעו ממנה להתחבר ולייצר רצף של משחקים טובים. "צריך להבין טוב את העניין של הקורונה", אמר המאמן הנס בראיון. "זו לא רק פציעה רגילה או חום שאתה יושב בבית כמה שעות ומבריא, מדובר פה במצב מנטלי מתמשך של לא נודע, של פחד מהידבקות, של שינוי סגנון חיים. ברגע שזה פוגע בקבוצה כמו שזה פגע בנו, זה נהיה חלק מהזהות שלך".
סבסטיאן הנססבסטיאן הנס
דאבור נאלץ להתרגל למאמן חדש. סבסטיאן הנס
(צילום: גטי אימג'ס)
עבור דאבור ההידבקות בקורונה הייתה חלק מהשנה המשוגעת שהוא עובר: לידת הבת, התחלת העונה המצוינת, כולל שישה גולים בתשעה משחקים בכל המסגרות, הריב המתוקשר עם ערן זהבי במהלך משחק הנבחרת נגד סלובקיה. ואז הגיעה הקורונה. המחזוריות הייתה אמורה להעלות את דאבור על הגל, אבל זה טרם הגיע.
שטפן באומן, בעל סוכנות מכוניות ואחד האוהדים השרופים של הופנהיים, מאמין בחלוץ הישראלי: "פתיחת העונה הראתה מה הקבוצה הזו יכולה לעשות, ודאבור הוא חלק מההבטחה הזו. היו הרבה משחקים שהוא הזכיר לנו את רוברטו פירמינו מליברפול. הוא עושה את ההבדל בין קבוצת מרכז טבלה ממוצעת לקבוצה שנותנת ארבעה גולים למנואל נוייר".
העיתונאי אופנר פחות אופטימי: "הסגל של הופנהיים לא בנוי למלחמות הישרדות בליגה. זה יותר סגל של מרכז טבלה, כדורגל פתוח, התקפי ויצירתי. יהיה לקבוצה מאוד קשה וגם למונס, כי הוא לא בנוי לכדורגל כזה. זה גם כדורגל שמחייב מיצוי כמעט טוטאלי של הזדמנויות. עד עכשיו מונס הראה שהוא צריך די הרבה הזדמנויות כדי לכבוש".

"מה חסר לי? גולים"

בראיון טלפוני, בדרך חזרה מהאימון, אני שואל את דאבור אם הוא כבר מרגיש בבית בגרמניה. הוא עונה: "עוד לא מרגיש ממש בבית, אבל מתקדמים, ברוך השם".
מה עוד חסר? "וואלה, לא יודע, אבל עוד לא מרגיש ממש־ממש בבית. חסר עוד משהו".
מונס דאבור מול לייפציגמונס דאבור מול לייפציג
חסר רק שערים. דאבור מול לייפציג
(צילום: AFP)
ואיך במגרש? "הייתה לי פתיחת עונה מצוינת בכל המפעלים. המאמן החדש נתן לי את המפתחות, סמך עליי, והצלחתי להחזיר בגולים, באסיסטים, ניצחונות, מנהיגות. אבל אז הגיע משהו שהוא יותר גדול מאיתנו, הקורונה. המון שחקנים חלו. בהתחלה ניסו להחזיר שחקנים מהר מדי והם נפצעו. לי זה היה קשה מאוד, כי איתי כבר התחילו להיזהר והחזירו אותי בהדרגה. זה משהו מאוד קשה לספורטאי להתרגל אליו. פה אתה מחלים מהפציעה ועדיין קולט שאתה חולה, שהגוף שלך חלש, לא מגיב איך שהוא רגיל להגיב, וזה לא נורמלי".
מלחיץ. "תוסיף לזה שאתה בבידוד גם בבית, ואתה לגמרי מחוץ לקצב שלך בחיים הפרטיים ובחיים המקצועניים, ולספורטאי השגרה זה הדבר הכי חשוב. אז פה אין רוטינה, ואתה לא מבין מה קורה עם הגוף שלך.
"אבל עכשיו אני טוב באימונים, מצב הרוח שלי ממש טוב, אני מוכן לקחת עליי את הקבוצה ולעשות את מה שהביאו אותי בשבילו. ברור לכולנו שהמיקום שלנו בטבלה לא משקף את היכולת שלנו. אני יודע שזה עליי, שאני אחראי ראשי להוציא אותנו מהמצב הזה".
לפני שאנחנו מנתקים, דאבור זורק: "זוכר ששאלת אותי מה חסר לי כדי שארגיש בבית?" שאלתי. "גולים".

פרסום ראשוני: 14:14 , 13.01.21