הוויכוח הגדול ביותר בתקשורת הספורט האמריקאית, ובקרב אוהדי הכדורסל בפרט, הוא כידוע מי היה שחקן הכדורסל הטוב ביותר בכל הזמנים – מייקל ג'ורדן או לברון ג'יימס, ויכוח לוהט ויצרי שחוצה דורות שונים בכדורסל של הליגה הטובה בעולם.
הטוקבקיסטים של הדור החדש, הפרשנים הוותיקים ב-espn וכל אותם שחקני עבר והווה שמתדיינים על הסוגיה הזו כבר עשור, מסתכלים לדעתי כמעט תמיד על ההשוואה הזו בצורה מעוותת, שלא לוקחת באמת בחשבון את ההבדלים בין התקופות שבהן שני ענקי הכדורסל האלה שיחקו או את הדרך שהם בחרו בה כאינדיווידואלים. מעטים נגעו במקורות ההשוואה הנכונים, אך הרוב מושפעים מהשוואות רדודות שמתמקדות במספרים, כי זאת כנראה הדרך הכי קלה וטבעית שיש לנו להשוות בין אדם אחד לחברו.
אך רוח הכדורסל מחייבת אותנו להסתכל על הדיון האייקוני הזה בצורה אחרת לגמרי. אפשר להתייחס לגורמי השוואה שמבטלים את ההבדלים בין התקופות השונות שבהן לברון ומייקל שיחקו, כשהמשחק, הגישה אליו והשיטה היו שונים. השוואה המזקקת את התכונות ההולמות ביותר למי השחקן הטוב בתבל, כשההסכמה הרווחת היא ששניהם בעלי יכולת אישית וכישרון יוצאי דופן לכדורסל.
זה לא נכון למשל להשוות ביניהם במספרים, כ בסוף כדורסל הוא משחק קבוצתי! לברון ג'יימס הוא השחקן שקלע הכי הרבה בהיסטוריה של ה-NBA, שיא שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לשבור. אבל אם מסתכלים על ממוצע נקודות למשחק לאורך הקריירה, מייקל ג'ורדן שיחק 8 עונות פחות מלברון ולכן הוא השחקן שקלע יותר מבין השניים. לברון ג'יימס הגיע לגמר הפלייאוף של ה-NBA הרבה יותר ממייקל ג'ורדן , אבל מה היו אחוזי ההצלחה שלו שם?
אז בואו נבחן אלמנטים ברי השוואה ואובייקטיביים שמבטלים את הטענות להבדלים בין תקופות או סוג ורמת השחקנים שהם שיחקו מולם. אלו יהיו גורמי ההשוואה האמיתיים על פיהם ניתן לקבוע מי שחקן טוב יותר.
1. נאמנות למועדון
נאמר זאת שוב - כדורסל במהותו הוא משחק קבוצתי ולא אחד על אחד במגרש השכונתי. אלן אייברסון, אחד השחקנים הבולטים בהיסטוריה, שיחק עשור בפילדלפיה והוביל ככל הנראה את אחת הקבוצות הכי גרועות בתולדות הליגה לגמר, פעמיים. הוא נשאר, הוא נלחם בשיניים ובציפורניים, ורק בסוף הקריירה עבר למקומות אחרים (לפני שחזר לעוד קדנציה). תסתכלו על סטף קרי שנשאר באותו המועדון כל הקריירה שלו ולקח 4 אליפויות עם גולדן סטייט בעידן שמיוחס ללברון - כולן אגב נגד לברון בגמר.
אותו הדבר אפשר לומר על שחקנים כמו קובי בראיינט – 5 אליפויות עם הלייקרס, או מייקל ג'ורדן שלקח 6 אליפויות בשיקגו, פול פירס עם בוסטון או דירק נוביצקי בדאלאס. שאקיל אוניל כפרשן ניסח אולי הכי טוב את הבחירות של לברון בקריירה בהשוואה לשחקנים הללו: הנאמנות שלהם ראויה לשבח ומעידה גם על גדולתם כמנהיגים של קבוצה, ומאידך לברון החליף קבוצות כמו גרביים כשהדברים חרקו ולא עבדו והביא סביבו "שחקני-על" שיעזרו לו לקחת אליפות – ככה זה היה במיאמי, ככה זה היה בקליבלנד ועכשיו בלייקרס.
2. תהודה מחוץ לענף
איך נמדוד את התהודה מחוץ לענף? אפשר בקלות גם בצורה כמותית (אובייקטיבית) וגם תפישתית (סובייקטיבית). לאחרונה ניצת ברשתות ויכוח דומה, לאחר שהחל "ביף" בין ראפרים שונים – מיהו אמן המוזיקה השחורה הכי טוב שהיה. רבים יצאו להגנת המותקף אמינם, לאחר ששני אמנים צעירים טענו שהוא לא "כזה מיוחד". בסוף היום מכר אמינם מעל 220 מיליון תקליטים ברחבי העולם, ואין אמן בסגנון המוזיקה הזה שאפילו מתקרב אליו.
עכשיו בואו נעבור לספורט. הספורטאי העשיר בעולם הוא ג'ורדן, עם הון מוערך של 3.6 מיליארד דולר. המותג שלו, שהמוצר הבולט בו הוא נעלי הכדורסל, הפך אותו לסמל תרבותי, לאייקון חוצה גבולות וענפי ספורט. האמרה BE LIKE MIKE התייחסה בעבר לשאיפה למצוינות, לא רק בכדורסל אלא הרצון להגיע לטופ בכל ענף ספורט. על לברון אי אפשר לומר את אותו הדבר. ברשימת עשירי הספורט, אגב, לברון במקום הרביעי עם הון המוערך ב-1.2 מיליארד דולר.
3. אגו – הצורך בהכרה
לשחקנים רבים ב-NBA יש כינוי, בעיקר לטובים שבהם. הכינוי שנדבק ללברון הוא "המלך". תחשבו רגע, מה זה מעיד על לברון כשחקן? לג'ורדן לא היה כינוי בולט, אולי "בלאק ג'יזס". ומה בעצם מייצג הכינוי הזה? ישו היה זה שהביא את בשורת הנצרות לעולם כולו, הדת שייסדה בעצם את העולם המערבי. כלומר – לג'ורדן מיוחסת העובדה של הבאת בשורת הכדורסל לכל בית, טלוויזיה, חנות בגדים ונעליים או כל מגרש בכל קצוות העולם. האם נתון זה לבדו לא מבהיר את ההבדל בין השניים?
בסוף היום, לברון הרגיש את הצורך לומר בכל הזדמנות שניתנה לו שהוא הטוב ביותר, או שואף להיות כזה, שואף לשבור את כל השיאים של כולם ולעמוד בראש הפירמידה. זה סגנון של מי שמחפש להוביל במספרים, לא להוביל מועדון לתארים. מייקל, היה פשוט מחייך, מוציא לשון למצלמה ,פותח את ידיו ומראה את המספר 6 - מספר האליפויות שלקח עם שיקגו בולס. הוא שחקן שסיפרו עליו אגדות שלדמיון קשה לתפוס, וכששאלו אותו את השאלות עליהן ללברון תמיד הייתה תשובה החלטית – "אני", ג'ורדן פשוט צחק ודיבר על שחקנים אחרים. זה לא שהוא היה צנוע, הוא פשוט בחר להראות את הגדולה שלו רק במעשים. לאורך הקריירה שלהם, כשלברון עלה למגרש הוא עשה זאת הרבה בשביל לעזור לקבוצה שלו אבל בעיקר כדי לרדוף אחרי הסטטיסטיקה, ג'ורדן עלה לשחק כדורסל.
רג'י מילר, הכוכב הבלתי מעורער של אינדיאנה פייסרס ואחד משחקני ה-NBA הבולטים בכל הזמנים, ששיחק מול שניהם, הגדיר את המחלוקת מצוין: "ללברון ג'יימס הייתה את הקריירה הכי מוצלחת ב-NBA , בזכות המספרים המפחידים שהציג, שבירת השיאים והעובדה שגם בגיל 40 הוא מצליח להיות אחד השחקנים הטובים על הכדור שלנו, ולכן מבחינת קריירה אין שני לו. אבל הכי טוב, זאת אפילו לא תחרות...".
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
