בתקופות גאות יותר של הפועל ת"א, אי שם לפני מספר שנים, כשהמועדון עוד החשיב את עצמו כאחד המובילים בכדורגל הישראלי, חמישייה מביכה מול מכבי בדרבי - במשחק החשוב ביותר עבור האוהדים - הייתה מובילה כבר הבוקר למכתב פיטורים למאמן.
קובי רפואה פתח את הדרבי עם נסיבות מקלות – בלי הבלם אדי גוטליב והחלוץ שלומי אזולאי, ועם חמישה שחקני הרכב מתחת לגיל 21 - וזה אפילו נראה לא רע בכלל במחצית הראשונה. אבל אז הגיעה היריקה הדוחה של שי אליאס והותירה את האדומים בעשרה שחקנים.
כן, השופט איתן שמואלביץ' היה חייב להוריד את שתי הקבוצות להפסקה עם עשרה שחקנים, ומשום מה לא הרחיק את דן גלזר שדרך על רגלו של דן איינבינדר, אבל אני רוצה להתייחס למופע אחר. מופע הבלהות של רפואה.
רפואה היה להוט להפוך למאמן הראשון של האדומים שמנצח בדרבי זה שמונה שנים. הלהט הפך לחוסר אחריות בניהול המשחק. למשל, ההחלטה להוציא מחזיק כדור מדופלם כמו הקשר שלומי אזולאי, ולהכניס במקומו את יואב תומר. מהשריקה לפתיחת המחצית השנייה ההגנה של הפועל נראתה מופקרת.
רפואה לא ידע איך להעביר לשחקנים את המציאות החדשה שנוצרה עם הנחיתות המספרית. הוא עוד תירץ בסיום כי הם פעלו בניגוד להנחיות שלו, עם לחץ גבוה שהכריע את המשחק לטובת מכבי ת"א. הניסיון למתג את עצמו כמאמן נועז ולחקות מאמנים כמו בני לם, הוליד בסופו של דבר את אחת התבוסות הקשות ביותר של האדומים בדרבי.
בשבוע הבא ייכנס עומר בוקסנבוים באופן רשמי לתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה הבוגרת בוולפסון, אחרי הצלחה אדירה במחלקת הנוער: יפה לראות לא פחות משבעה שחקני בית שפותחים בהרכב, כולל שלושה מקבוצת הנוער (אור ישראלוב בן ה-17, סתיו למקין ועומר סניור בני ה-19).
ועדיין, בוקסנבוים יצטרך לקבל החלטות. הפועל ת"א אמנם מדורגת חמישית, אבל ספק רב אם הסגנונות המנוגדים של רפואה ובוקסנבוים יכולים לחיות בהרמוניה לאורך זמן. המנהל המקצועי לבטח לא יתייחס לחנופה של רפואה לאוהדים, אלא יותר לניהול המשחק ולהתנהלות על הקווים.
בוקסנבוים היה זה שנתן את האור הירוק לבעלים למנות את רפואה אחרי פיטוריו של ניר קלינגר, ולמאמן יש חוזה לעונה הבאה. עם זאת, נראה כי לחמשת המשחקים שנותרו בפלייאוף העליון יהיה משקל בהחלטה שיקבל בוקסנבוים: האם להתחיל את העונה הבאה עם סימני שאלה וספקות לגבי המאמן או לפתוח דף חדש על הקווים עם מישהו אחר. התבוסה המשפילה בדרבי עשויה להיות דווקא סוג של כיסא מפלט עבור רפואה.
הטעות של שרצקי
הבעלים של קריית-שמונה איזי שרצקי הודה בעצמו כי לפעמים היה שולף מהיר מדי בכל הנוגע לפיטורי מאמנים, אבל תמיד ידע לשלם את הפיצוי הנדרש לכל מי ששלח הביתה. במקרה של סלובודן דראפיץ', מאמן שפתח את העונה מחוץ ללופ של ליגת העל, הטעות של שרצקי היא אולי הגדולה ביותר ב-23 השנים שנותיו בקריית-שמונה.
דראפיץ', כמעט ללא שינויים בסגל, הצליח לקחת קבוצה שכולם היו בטוחים שתרד לליגה הלאומית עד למקום הראשון בפלייאוף התחתון. ומה עשה שרצקי? מינה במקומו מאמן עם אוריינטציה הגנתית ברורה כמו מנחם קורצקי, בדיוק האנטיתזה ל"אני מאמין" שלו.
האחריות של אהרון
כמה אבסורדי שדווקא המהלך הטוב ביותר בעידן משה חוגג - המינוי של יוסי אבוקסיס - לא היה שכלתני, אלא החלטה שנועדה לחסוך את המשכורת של שרון מימר שכבר חתם במועדון. אבל בזמן שבבית"ר החליטו לעשות שינוי, בדיוק כמו בנוף הגליל וכבר פעמיים במכבי פ"ת, בהפועל ירושלים החליט המנהל המקצועי שי אהרון לא להחליף את המאמן זיו אריה.
למזלו, בליגה שלנו אפשר לשרוד בתחתית גם עם אחוזי הצלחה נמוכים מאוד. אחרת, הפועל ירושלים – עם נקודה אחת מ-12 אפשרויות בפלייאוף התחתון - כבר מזמן הייתה צונחת ללאומית. אהרון יצר משוואה ברורה: הוא לקח על כתפיו את כל האחריות על גורלה של הקבוצה. זה יכול להיגמר בדמעות או בפרץ שמחה. לכאן או לכאן.
