שניים מענקי הכדורגל העולמי, לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, סיימו לאחרונה את דרכם בנבחרותיהם הלאומיות. הראשון נפרד מארגנטינה כאלוף עולם, השני מפורטוגל כאלוף אירופה, ושניהם זכו לכותרות בכל רחבי העולם. כמעט במקביל, והרחק מאור הזרקורים שליוו את השניים, הודיע גם רומלו לוקאקו על פרישתו מנבחרת בלגיה.
בעולם שבו מסי ורונאלדו לא היו קיימים, ייתכן שלוקאקו היה זוכה להערכה גדולה הרבה יותר. החלוץ בן ה־33, שהחל את דרכו באנדרלכט ושיחק בין היתר בצ'לסי, אברטון, מנצ'סטר יונייטד, אינטר ונאפולי, היה ועודנו תופעה. מספיק להביט במספרים: 94 שערים במדי בלגיה, מקום שני באירופה אחרי רונאלדו וחמישי בעולם בכל הזמנים בכדורגל הנבחרות לגברים.
ברמת המועדונים ידע לוקאקו עליות ומורדות. בעונת 2019/20 כבש 34 שערים בכל המסגרות במדי אינטר, ושנה לאחר מכן היה מהשחקנים המרכזיים בזכייתה באליפות איטליה. מנגד, היו גם תקופות מוצלחות פחות, שבהן התקשה לעמוד בציפיות. כיום הוא משחק בפנרבחצ'ה הטורקית, הרחק מהימים שבהם נחשב לאחד החלוצים המבוקשים באירופה.
אז מה הפך אותו לחלוץ כה יעיל, ומדוע התקשה לעיתים לשחזר את יכולתו? בעיניי, לוקאקו הוא במידה רבה חלוץ מהדור הישן. שחקן בעל כוח פיזי יוצא דופן, מהירות מרשימה וחוש נהדר לשערים, אבל כזה שתלוי לא מעט באיכות השחקנים שסביבו. כאשר קיבל שירות מתאים, ידע לספק מספרים אדירים. כשזה לא קרה, החולשות שלו בלטו הרבה יותר.
אפשר להתווכח על מידת התרומה שלו למשחק הקבוצתי, אבל על המספרים בנבחרת בלגיה קשה לערער. במשך 16 שנים הוא היה אחד העוגנים של דור הזהב הבלגי, זה שהחזיר את הנבחרת למרכז הבמה העולמית אחרי היעדרות ממושכת מהטורנירים הגדולים. לוקאקו השתתף בארבעה מונדיאלים ובשלוש אליפויות אירופה, והיה שותף לכמה מהרגעים הגדולים בתולדות הכדורגל במדינתו.
השיא הגיע במונדיאל 2018 ברוסיה. לוקאקו כבש ארבעה שערים, ובלגיה סיימה במקום השלישי, ההישג הטוב בתולדותיה. לצידו שיחקו כוכבים כמו טיבו קורטואה, וינסנט קומפני, אקסל ויטסל, קווין דה בריינה, אדן הזאר ודריס מרטנס. זו הייתה נבחרת עמוסת כישרון, שאמנם לא זכתה בתואר, אבל הצליחה להלהיב אוהדים הרבה מעבר לגבולות בלגיה.
לוקאקו היה גם הרבה יותר ממכונת שערים. כבן למשפחה ממוצא קונגולזי, הוא הפך למודל לחיקוי עבור צעירים רבים, במיוחד כאלה שגדלו במשפחות מהגרים. אביו, רוג'ר, היה כדורגלן שייצג את זאיר, כפי שנקראה אז הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. רומלו בחר לייצג את המדינה שבה נולד וגדל, והפך עם השנים למלך השערים הגדול בתולדות נבחרתה.
עכשיו מתחיל עידן חדש בכדורגל הבלגי. המאמן מארק ואן בומל, שהחליף את רודי גרסיה, יצטרך לבנות את ההתקפה ללא האיש שהיה הכתובת המרכזית שלה במשך שנים. שחקנים כמו שארל דה קטלאר, דודי לוקבאקיו, לואיס אופנדה, מיקה גודטס ודייגו מוריירה יצטרכו לקחת על עצמם אחריות גדולה יותר.
הפוטנציאל קיים, אבל איש אינו יודע אם הדור החדש יצליח לשחזר את ההישגים של קודמיו. בלגיה כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לגדל כוכבים גדולים, וכעת היא צריכה להראות שהיא יודעת לבנות מהם נבחרת שתצליח להגיע רחוק גם בלי לוקאקו בחוד.
מסי ורונאלדו ייזכרו כאגדות ששינו את הכדורגל העולמי. לוקאקו כנראה לא יזכה למעמד דומה, אבל גם הוא מותיר אחריו מורשת יוצאת דופן. לא כל שחקן גדול חייב לזכות בכדור הזהב או בגביע העולם כדי להיכנס להיסטוריה. לפעמים מספיקים 94 שערים, 16 שנים בנבחרת ודור שלם של אוהדים שלא ישכח את מה שנתת לו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי, שלחו אותו מספר ימים מראש.




