יש דמיון מדהים בין משחקיהן של שתי התל-אביביות בכדורסל שנערכו יום אחרי יום. שני המשחקים הפגישו יריבות ברמת כישרון די דומה, שאחת מהן פתחה את המשחק בבליץ מטורף ועלתה ליתרון עצום בשלבים די מוקדמים. השנייה, בדיוק ההפך. הפועל ת"א הובילה ב-21 הפרש על בשיקטאש ברבע גמר היורוקאפ, הכוכב האדום הוליכה ב-18 הפרש על מכבי ת"א ביורוליג.
בשני המקרים זה קרה בגלל רכות הגנתית של הקבוצה שנכנסה לפיגור, שנתנה ליריבה לקלוע כמעט בלי הפרעה. מכבי הצליחה לשמור על פער לא משמעותי בסוף הרבע הראשון, 21:17, אבל ספגה 26 נקודות ברבע השני וירדה למחצית בפיגור 47:31 אחרי שקלעה רק 14.
גם אצל מכבי וגם אצל בשיקטאש המהפך החל ברבע השלישי, ובאותו אופן. שחקני צווארון לבן פינו את מקומם לאנשי צווארון כחול, כאלה שאולי מוכשרים קצת פחות אבל באים "להתאבד על המגרש". כן, זה היה יומם של האנשים האפורים: אנטוניוס קליבלנד שחנק את יאגו דוס סנטוס, הרכז שחגג על מכבי במחצית הראשונה; בונסי קולסון שאף פעם לא מוותר בהגנה. ג'וש ניבו שמסתער על כל חודר; וג'ון דיברתולומאו שנוגח בכל מי שעושה עליו חסימה כדי להרחיק אותו מהשחקן שהוא שומר עליו.
גם בשיקטאש החליפה שחקנים טכניים עם יד טובה מבחוץ באנשים ששמרו חזק בהגנה וחדרו באגרסיביות עד הטבעת בהתקפה. וכן, בשני המקרים המנצחות נהנו מפציעות של מי שאמור היה למנוע קריסה מנטלית ברגעי משבר: מילוש תאודוסיץ' בכוכב האדום וג'ייקובן בראון בהפועל ת"א.
להגנתה של הפועל אפשר להגיד שיש לה מגבלות גודל, בעיקר בקו הקדמי אבל לא רק, שמנעו ממנה לתת תשובה הולמת כשבשיקטאש עברה לסגנון ההתגוששות שמתאים לה יותר. ציפיתי למענה יותר דרמטי מדני פרנקו כי הוא מאמן מצוין, למשל לנסות הרכבים יותר גבוהים על חשבון מובילי כדור, אבל זה לא קרה. גם לא בטוח כמובן שזה היה עוזר.
לעומת זאת, יאניס ספרופולוס, בעיניי, פשוט מאמן חלש, אז ממנו גם לא ציפיתי. הוא שיחק ברבע הרביעי עם הרכב נמוך, ניבו טרף את הקו הקדמי שלו פעם אחר פעם עם האלי-הופים וריבאונד התקפה, והוא לא הגיב. מכבי הייתה קורבן של האנמיות הזאת במשך שנים. הפעם היא עבדה לזכותה, והיא הצליחה לנצח בחוץ את הכוכב האדום לראשונה מזה יותר מעשור, 80:84.
הקבוצה ספגה רק 33 נקודות במחצית השנייה. את הרוח הזאת היא צריכה לשמר עד סוף העונה. נגמר הזמן של הכדורסל העדין עם המחשבה שהתקפה טובה תחפה על הגנה רעה. צריך להתייחס לכל משחק כאילו הוא משחק גביע ולא ליגה. אין מקום לטעויות, אין מקום להירדמויות. כמו שרפי גינת נהג לצעוק בהיכל בעונות הגדולות: דיייפפפנננססס.
