משהו טוב קורה בפורטלנד. הטרייל בלייזרס של דני אבדיה פתחו את העונה בסערה, עם שישה ניצחונות בשבעת המשחקים הראשונים. הם הביסו את פיניקס ב־41 הפרש במשחק הפתיחה, ניצחו את הלייקרס בחוץ וגברו גם על דנבר. שני הפסדים רצופים, ללייקרס ולסן־אנטוניו של ויקטור וומבניאמה, קצת ציננו את ההתלהבות, אבל אז הגיעו הניצחונות המרשימים על אוקלהומה סיטי ואז מול סקרמנטו, שהעלו את המאזן ל־9:3.
12 משחקים הם כמובן מדגם קטן, במיוחד במערב הצפוף והאכזרי. ובכל זאת, נדמה שפורטלנד בנתה משהו מעניין במיוחד. קבוצה שלא רק מסוגלת להגיע לפלייאוף, כפי שעשתה בעונה שעברה, אלא אולי אפילו להיאבק על אחד מארבעת המקומות הראשונים במערב.
דני אבדיה
דני אבדיה
דני אבדיה
(צילום: Soobum Im / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
כדי להבין למה אני חושב כך, בואו נדבר קצת על ריקודים. בריקוד יחיד אפשר לעשות מה שרוצים. לא תלויים באף אחד, אבל גם אין מי שיחליף אותך כשמתעייפים. בריקוד זוגי כבר יש פרטנר שאפשר להישען עליו, אך עדיין מדובר בשניים בלבד. ומה קורה כשרוקדים במעגל? פתאום יש הרבה יותר אפשרויות. כל אחד תורם את חלקו, כולם משלימים זה את זה, ואם מישהו נפצע או זקוק למנוחה, האחרים יכולים להמשיך.
וזה בדיוק הרעיון שעומד, בעיניי, מאחורי פורטלנד החדשה. היא לא רוצה להיות תלויה בשחקן אחד, מוכשר ככל שיהיה. היא רוצה לרקוד במעגלים.
בקיץ הגיע ג'ה מוראנט מממפיס בטרייד, אחרי שפורטלנד נפרדה מג'רמי גרנט ומקריס מארי. דמיאן לילארד חזר לפרקט אחרי שהחמיץ את העונה שעברה, ולצידם נמצאים ג'רו הולידיי וסקוט הנדרסון. תוסיפו לכך את אבדיה ואת שיידון שארפ הפצוע, ותקבלו שפע של שחקנים שמסוגלים לייצר נקודות ולייצר מצבים לאחרים.
היתרון הגדול של המבנה הזה הוא שגם כששחקן משמעותי נעדר, העסק לא חייב להתפרק. מוראנט כבר הספיק להיפצע, וגם ויט קרייצ'י ושארפ מושבתים, ובכל זאת הבלייזרס ממשיכים לנצח. לא משום שכל המחליפים טובים באותה מידה, אלא מפני שיש לקבוצה מספיק כלים כדי להתמודד עם החסרונות.
מי שמרוויח מכך במיוחד הוא דני אבדיה. בעונה שעברה נאלץ הישראלי לסחוב על גבו חלק גדול מההתקפה. הנדרסון נעדר עד פברואר, הולידיי החמיץ תקופה ממושכת, ובלא מעט משחקים אבדיה היה השחקן המרכזי שיצר מצבים מהכדרור. מצד אחד, האחריות הזאת סייעה לו לפרוץ ולהפוך לשחקן מוביל. מצד שני, היא גבתה ממנו מחיר פיזי עצום.
העונה התמונה שונה. המאמן מייקה נורי מבין שאבדיה לא חייב להתחיל כל התקפה עם הכדור בידיים. הוא יכול לנהל משחק, לחדור ולמסור, אבל גם לנוע ללא כדור, לקבל מסירה בתזמון הנכון ולסיים מהלך שמישהו אחר יצר עבורו.
התוצאה היא שחקן שיכול להגיע למספרים שלו גם בלי להשקיע מאמץ אדיר בכל סל. במקום שכל התקפה תהיה מלחמה, יש דקות שבהן החברים לקבוצה עושים עבורו את העבודה. בעונה ארוכה ומתישה כמו ב־NBA, לחלוקת העומס הזאת עשויה להיות משמעות עצומה.
ויש עוד שני שחקנים שראויים להרבה יותר תשומת לב: סידי סיסוקו וטומאני קאמארה. סיסוקו הצרפתי מביא איתו אתלטיות, אנרגיות, הגנה אגרסיבית ונכונות להילחם על כל כדור. הוא אולי לא השם הראשון שעולה כשחושבים על הכוכבים של פורטלנד, אבל התרומה שלו חשובה. במשחק מול אוקלהומה סיטי הוא אפילו קיבל מקום בחמישייה על חשבון הנדרסון.
קמארה הבלגי כבר מוכר כאחד משחקני ההגנה החשובים של הקבוצה, אלא שהעונה הוא מוסיף לכך גם יכולת התקפית משופרת. אחרי 12 משחקים הוא עומד על 51.4 אחוז מהשדה ו־43.6 אחוז לשלוש. אלה מספרים מרשימים לשחקן שהערך המרכזי שלו היה תמיד בצד השני של המגרש.
(רויטרס)
שניהם מסוגלים לשמור על כמה עמדות, להפעיל לחץ על מובילי הכדור ולעזור בהגנה על שחקנים גבוהים. מאחוריהם נמצאים דונובן קלינגן, שמשלב נוכחות בצבע עם קליעה מפתיעה מבחוץ, ורוברט וויליאמס, סנטר מחליף נהדר כשהוא בריא. קלינגן כבר קולע העונה 43.3 אחוז לשלוש ומספק יותר משתי חסימות למשחק.
אבל לא הכל מושלם, ויש שתי בעיות שעלולות לעצור את הבלייזרס. הראשונה היא חלוקת הכדור בין הכוכבים. לילארד ומוראנט רגילים להיות שחקנים שההתקפה סובבת סביבם. עכשיו הם צריכים להסתגל למציאות שבה לא כל מהלך נגמר אצלם. הולידיי ואבדיה כבר הוכיחו שהם יודעים לשחק למען הקבוצה, אבל ההרמוניה הזאת תעמוד למבחן אמיתי כשכולם יהיו בריאים. אם כל אחד ינסה להיות הסולן, הריקוד הקבוצתי עלול להתפרק.
הבעיה השנייה היא העומק בעמדות הפורוורד. אבדיה, קאמארה וסיסוקו נושאים בנטל משמעותי, ובמקרה של פציעה נוספת הקבוצה עלולה למצוא את עצמה בבעיה. חיזוק איכותי בעמדות הכנף יוכל לתת לנורי עוד אפשרויות ולשמור על הרעננות של שחקני המפתח.
אני לא חושב שפורטלנד היא מועמדת טבעית לאליפות, ובוודאי שלא כדאי להכריז על כך אחרי עשרה משחקים. אבל האם היא מסוגלת להפתיע, לסיים במקום השלישי או הרביעי במערב ולהיות יריבה שאף אחת מהגדולות לא תרצה לפגוש בפלייאוף? בהחלט.
יש לה כישרון, יש לה מאמן שמבין את היתרונות של הסגל ויש לה שחקנים שמסוגלים לחפות זה על זה. מעל הכל, יש לה את אבדיה, שכבר מזמן אינו רק התקווה הישראלית שלנו בליגה הטובה בעולם, אלא שחקן משמעותי בקבוצה עם שאיפות אמיתיות.
עכשיו רק צריך לשמור על הקצב, להישאר בריאים ולהמשיך לרקוד ביחד. ומי יודע, אולי בסוף העונה נגלה שהמעגל הזה לקח את דני הרבה יותר רחוק ממה שדמיינו.

גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.