"אני מציע לכל שחקן שמעריך את עצמו כמי שיכול להגיע הרבה יותר רחוק מאשר הגיע עד עכשיו לצאת לחו"ל – לאו דווקא לקבוצות הגדולות".
את הדברים אומר אורי דוד, עוזר מאמן קריבבאס, המדורגת במקום החמישי בליגה האוקראינית. דוד הוא עוזרו של מאמן הקבוצה פטריק ואן לוון, פעם מאמן מכבי ת"א, שמכיר אותו מעבודתם המשותפת במחלקת הנוער הצהובה – ובהרכב שלהם רץ הקשר ההתקפי בר לין (21), שהגיע בהשאלה מקריית שלום. בינתיים לין כבש שלושה שערים בליגה ובגביע, ונראה שהיציאה מהארץ עשתה לו טוב.
אוקראינה, בטח במצב מלחמה, היא לא יעד נוצץ במיוחד גם בימים רגילים, אלא אם מגיעים למועדוני פאר כמו דינמו קייב או שחטאר דונייצק – והאמת היא שגם קרנם ירדה. אבל יעדים בסגנון הזה הפכו ללהיט בקרב הלגיונרים הישראלים, ועשויים לקרוץ גם בחלון ההעברות של ינואר שנפתח ביום חמישי. אנחנו רגילים לשמוע על אוסקר גלוך, ענאן חלאילי ומנור סולומון שמשחקים בקבוצות צ'מפיונס, אלי דסה שחזר להולנד ועומרי גאנדלמן שמצטיין לאורך זמן בבלגיה, וגם על ביברס נאתכו הבלתי נגמר שמצליח בפרטיזן בלגרד – כשבינתיים המושבה הישראלית בארה"ב הולכת וגדלה – אבל זו רק רשימה חלקית. אולי השחקנים שנציג בכתבה לא משחקים במקומות שמושכים רייטינג, אך הפרשי הרמות מליגות בולטות יותר אינם גדולים, והם מקדמים את הקריירה שלהם.
דוד, לגיונר בתחום האימון, מסביר מדוע שחקנים נוספים צריכים לעשות את המעבר לליגה האוקראינית: "קח לדוגמה משחק שלנו מול שחטאר דונייצק לפני כמה שבועות. לשחטאר יש מגן שמאלי ברזילאי בשם פדריניו, שככל הידוע קבוצות רבות בפרמייר־ליג רוצות אותו. יצא שפדריניו שיחק באגף אחד במגרש מול בר, שנתן לו לו פייט טוב. בר, גם בתקופת ההשאלה בהפועל חיפה, היה טכני מאוד, אבל לא חזק מבחינה פיזית. מול פדריניו הוא היה מספיק דומיננטי, ואין ספק שהתחשל בתקופה שלו באוקראינה. כל כישרון יוכל להתקדם כאן, כמובן בתנאי שהוא מקצוען אמיתי כמו בר".
"בשבוע שעבר נחתתי בארץ לחופשה של חודש והרגשתי כמו במיקרוגל בהשוואה לאוקראינה", מודה לין. "הטמפרטורות הן בסביבות 0 מעלות או מעלה אחת, אבל לא זה מה שיפריע לנו בעבודה. חד־משמעית, התקדמתי בקריבבאס".
לעתים המעבר משתלם מאוד גם מבחינה כלכלית, כמו במקרה של תומר יוספי שמשחק בפוליסיה ז'יטומיר. הקבוצה מהמקום השלישי מעניקה לו על פי ההערכות כ־400 אלף יורו לעונה, כמו השחקנים הבכירים בליגה, לא סכום שמקבלים בקלות בארץ. דוד: "אולי אוקראינה הנוכחית מתקשה עכשיו מבחינה כלכלית, אבל יש כסף לכדורגל כי אנשים אוהבים את זה".
ז'יטומיר היא עיר הולדתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, והוריו עדיין מתגוררים שם, כך שהוא סייע בהקמתה. יוספי התחיל לא רע את הקדנציה שלו שם, ויש לו עוד שנה וחצי בחוזה, אבל בשבועות האחרונות איבד ממעמדו ויהיה מעניין לראות אם יתפתה לחזור לארץ אם אחד המועדונים יגיש לו הצעה גבוהה.
נבחרת מולדובה רואה בקביעות את הגב של נבחרת ישראל במשחקים ביניהן, אך ליאם חרמש, המושאל ממכבי חיפה לשריף טירספול, מאמין שהליגה המולדובית לא נופלת מהליגה הישראלית. "יומיים אחרי שהבנתי שאני לא בתוכניות של דייגו פלורס בתחילת העונה, לקחתי מטוס לקישינב ואני לא מצטער", אומר הקשר. עד כה חרמש הופיע ב־10 משחקים בהרכב האלופה הקבועה בשנים האחרונות.
5 צפייה בגלריה
מאמין שהליגה המולדובית לא נופלת מהליגה הישראלית. חרמש
(צילום: מתוך חשבון ה-X של שריף טירספול)
איתו בקבוצה משחק קייס גאנם, שהגיע אחרי עונה מוצלחת מאוד בריינה ובולט בהתקפה של שריף. "סבלתי מפציעה שהשביתה אותי למספר משחקים, מה שמנע ממני לכבוש יותר", מסביר גאנם. את הרשימה סוגרים החלוץ גיא דהן שמשחק בזימברו קישינב, והלגיונר האלמוני יחסית שון וייס, קשר שגדל בנוער של נוף הגליל, הסתובב בטבריה, אשדוד, ראשל"צ ועכו, וגם באותלו בליגה השלישית ביוון, והשנה חתם בספרטנס המולדובית.
בר כהן חלם בילדותו על חו"ל יוקרתי יותר, אבל אם שואלים אותו עכשיו, טוב לו באזרבייג'ן, באראז־נחצ'יבאן, ובת זוגו צפויה להצטרף אליו בחודשים הקרובים. הוא הגיע לשם ממכבי נתניה, שרכשה אותו אחרי שנים שבהן מכבי ת"א לא מצאה לו מקום, ומצאה לו קבוצות בהשאלה. בכדורגל הנבחרות האזרים עדיין לא מתקדמים במיוחד, אבל הכסף הגדול שזורם שם בליגה מושך שחקנים איכותיים. בראש הרשימה ניצבת האלופה קרבאך, שמספקת עד כה קמפיין מרשים בליגת האלופות עם שני ניצחונות ותיקו בשישה מחזורים, ועדיין יכולה להגיע לפלייאוף.
כהן: "כמה קבוצות יש לנו בליגת האלופות? לאזרביג'ן יש את קרבאך, שהרבה ישראלים מכירים אותה. כאן, אנחנו יכולים להגיע למסגרות האירופיות לא פחות מאשר בישראל. הקיץ שיחקנו בקונפרנס־ליג מול אריס סלוניקי. היוונים תמיד אופטימים, לאריס יש הרבה אוהדים ולכן האצטדיון באתונה היה מלא. הקהל לא האמין, אבל חזרנו מהר הגעש הזה עם ניצחון 1:2. אחר כך השלמנו את העבודה בתיקו 2:2 בבאקו ועלינו שלב. כל קבוצה ישראלית הייתה מתגאה בהישג כזה".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו יכולים להגיע למסגרות האירופיות לא פחות מאשר בישראל". כהן
(צילום: אראז-נחצ'יבאן)
לכהן יש גם אנקדוטה שממחישה את הדרך שבה התפתחו יחסי הכדורגל ישראל־אזרבייג'ן, כשהיום הישראלים הם אלו ששמחים לצאת מזרחה. "תשמע קטע", אומר כהן, "לפני כמה ימים פנה אליי שחקן בקבוצה ואמר שאבא שלו שיחק בישראל. כמה שהעולם קטן. אבא שלו היה שאהין דנאייב". ב־1995 דנאייב שימש כקפטן נבחרת אזרבייג'ן מול ישראל. בארץ הוא שיחק בהפועל טייבה שהייתה אז בליגת העל והתפרסם בהמשך בבית"ר ת"א, שהיה אחד מכוכביה. באחד הבקרים הוא הופיע בשער מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", יושב בביתו של מאמן הנבחרת דאז שלמה שרף, ולפניהם גלובוס שבאמצעותו הוא מסביר לשרף מאיפה הגיע. בר מסכם: " אזרבייג'ן מפתיעה לטובה ברמת המתקנים והכדורגל. האזרים אנשים טובים ואנחנו מרגישים בנוח להיות כאן".
בשנים האחרונות הגיעו לליגה האזרית לא מעט ישראלים, אבל הם לא שרדו זמן רב וחזרו. יוצא הדופן הוא רועי קהת (33), אחד שאולי יכול לבלוט בקישור של קבוצת צמרת ישראלית, אבל מופיע מאז 2023 בסומגאייט ומתקרב למשחקו ה־100 במועדון.
קהת: "אם היית שואל אותי בתחילת הקריירה אם אצא לאזרבייג'ן, לא הייתי מאמין. אבל זה היופי בחיים: אתה מגיע למקומות לא צפויים. ויותר מזה? אני שמח שהגעתי לשם, כי זהו מקום שכיף להיות ולשחק בו. ארץ מודרנית ויפה, וכדורגל שמתאים לי. סומגאייט, כרגע במקום הרביעי, זה מקום מצוין בשבילי. המתקנים ברמה גבוהה, אולי לא כמו מכבי חיפה שבה שיחקתי בתנאים של הטופ באירופה, אבל בהחלט מרשים. יש לנו 12 זרים, דרום אמריקאים, שחקנים מיפן ואנגליה. אנחנו נמצאים בעיר המרוחקת 30 ק"מ מהבירה באקו, ובאצטדיון החדש שלנו שנחנך לפני שנתיים יש 10,000 מקומות. במשחקים רגילים מגיעים כ־3,000 צופים ובמשחקים מול קבוצות הצמרת כמו קרבאך שמופיעה השנה בשלב הבתים בליגת האלופות ונפטצ'י באקו האצטדיון מלא. הרמה הרבה יותר גבוהה מאשר בשנות ה־90. מחוץ לכדורגל יש המון מה לעשות ולבלות. אשתי, גיל, שהייתה רקדנית, מדריכת פילאטיס בקהילה הישראלית בבאקו".
הניסיון הראשון של החלוץ עבדאללה חליחל (24) לצאת מחוץ לישראל היה לאל־נאסר מאיחוד האמירויות, אבל בקושי שיחק. אחרי שחזר למסלול בסכנין, הוא החליט ללכת על זה שוב הקיץ, ומילא חלק חשוב במאבקי הצמרת של דילה גורי בגיאורגיה (העונה נערכת בין פברואר לדצמבר). "הגעתי לשם ל־3 החודשים האחרונים בעונה, ואני בטוח שזה היה צעד נכון ומאוד מוצלח", אומר חליחל, חלוץ עוצמתי, שכבש בעונה שעברה 7 שערים עבור סכנין.
דילה וסבורטאלו ניהלו ביניהן מאבק פנימי על שני התארים, ולבסוף סבורטאלו זכתה באליפות בהפרש של שתי נקודות – אבל דילה נקמה עם 1:3 בגמר הגביע, משחק שבו הישראלי תרם בישול. חליחל: "הבקעתי 5 שערים ובישלתי אחד, מעל ומעבר לכל הספקות שהיו לי. את גיאורגיה אזכור גם בזכות העובדה שהשגתי תואר ראשון בקריירה, הגביע המקומי, ואלך עם זה תמיד. כלכלית, בגיאורגיה לא מקפחים שחקנים שמנצחים ויצאתי לגמרי מרוצה. עוד לא החלטתי אם אמשיך, זה תלוי בהצעות. גיאורגיה תרמה לי מקצועית".
קזחסטן מרוחקת יותר מכל המדינות שהזכרנו – לא רק גיאוגרפית, אלא גם מחשבתית. נשמעת בצד השני של העולם. עופרי ארד ודן גלזר שינו זאת בזכות ההצלחה עם האלופה הקזחית קייראט, איתה הגיעו לליגת האלופות. השער של ארד מול אינטר בסן סירו היה רגע עוצר נשימה. האם הם יובילו ללגיונרים חדשים בקזחסטן?
גלזר: "אני מרגיש שחקן הרבה יותר טוב בהשוואה לזמן שהגעתי לשם. במכבי חיפה ידעתי לשחק אז רק את תפקיד הבלם, אבל בקזחסטן למדתי להיות קשר אחורי לא פחות טוב. זו אופציה נוספת וחשובי עבורי". ארד, שהחליט לא להמשיך בקייראט: "ברור שעכשיו אני שחקן יותר טוב מאשר קודם לכן. כמקצוען בחו"ל, ברוב המדינות, אתה מרוכז רק בכדורגל ולא בדברים אחרים".
