ג'יימס ג'ויס, מייקל קולינס, בונו, סמואל בקט, אוסקר וויילד, רוי קין, שינייד אוקונר, טרוי פארוט. רגע, טרוי פארוט? מאיפה השתחל השם הזה לרשימה של שמות אייקונים איריים המוכרים בכל העולם? בשבת האחרונה פארוט חקק את שמו על דפי ההיסטוריה של הכדורגל האירי, אבל האמת היא ששביל התהילה שלו החל להיסלל שלושה ימים קודם לכן.
אירלנד אירחה במוקדמות המונדיאל את פורטוגל באצטדיון "אביבה" בדבלין לעיני יותר מ־50 אלף צופים. פורטוגל כבר הייתה עם רגל וחצי במונדיאל, האירים היו זקוקים לניצחון כדי להשאיר לעצמם סיכוי להשתחל לפלייאוף. פארוט הבקיע פעמיים במחצית הראשונה, ואירלנד וצבא האוהדים שלה נסעו למשחק האחרון בבודפשט. להונגריה היה מספיק תיקו, אירלנד הייתה חייבת ניצחון כדי לנסות לעלות לטורניר לראשונה מאז 2002.
הונגריה כבר הובילה 1:2 בדקה ה־80, ואז פארוט (23), שחקן אלקמאר ההולנדית, המשיך את מסע הקסם המופלא והירוק. אחרי שהשווה זמנית בפנדל מוקדם במחצית הראשונה, הוא השווה שוב עם הגבהה קטנה מעל השוער. ואז, דקה לאחר שהסתיימו חמש דקות תוספת הזמן, הימם את הקהל עם 2:3 שהגיע משום מקום. כל השאר, כפי שהעידו 3,000 האוהדים האירים באצטדיון פושקאש, ואומה שלמה בבית: היסטריה.
"השופט חייב לסיים את המשחק עכשיו", בכה ריי האוטון, שחקן עבר אגדי ופרשן רשת הטלוויזיה האירית. "מחר יהיה פסל בדמותו של טרוי פארוט בכיכר הראשית בדבלין", ענה לו בדמעות השדר. "לעולם לא נפסיק לראות את הגולים האלו. הם יחיו לעד בזיכרונות שלנו".
האוהדים התחילו לשיר את "פילדס אוף את'נרי", שיר פולק אירי שמלווה את קבוצות הספורט של המדינה. זהו שיר המספר על בחור הגונב אוכל מהשדות כדי להאכיל את משפחתו בתקופת הרעב הגדול באירלנד, ונשלח למושבת עונש אוסטרלית במפרץ בוטאני. שיר על רעב וכאב, אבל גם על התקווה שדולקת בליבו של כל אירי, בעיקר בזמנים הקשים.
פארוט התראיין על הדשא לרשת השידור הציבורית של אירלנד. שלושה ימים לפני כן, אחרי הצמד נגד פורטוגל, אמר בשידור כי "אלו החומרים שמהם עשויים חלומות". הפעם הוא לא היה מסוגל לדבר. הוא נשם עמוקות. אמר "סליחה" בקול רועד, ניקה את הדמעות עם החולצה. "לעולם לא יהיה לי עוד לילה כמו הלילה הזה. אי־אפשר לחלום כזו אגדה", הספיק לומר לפני שקולו נחנק שוב. "מצטער, זה מאוד אמוציונלי עבורי. דמעות של אושר. זה לא ייאמן. זו הפעם הראשונה שבה אני בוכה זה שנים". ואז שוב פרץ בבכי וניגב את הדמעות עם כף ידו.
אלו לא היו רק רגעים שמהם נוצרים חלומות ואגדות ספורט לפולקלור הכדורגל האירי, אלו הרגעים שבהם אתה מבין למה אתה מבזבז זמן כל כך יקר מזמנך על השטות הזו שנקראת ספורט.
האסקפיזם המוחלט
חוץ מהדרמה שמסביבו, זה היה גול אירי טיפוסי: הגבהה מסוף העולם, נגיחה אקראית, ודחיקה לרשת. גול דומה לזה שהבקיע רובי קין נגד גרמניה במונדיאל 2002, כדי להשוות את התוצאה שתי דקות לתוך תוספת הזמן.
ההשוואות לקין בשבת היו רבות ותכופות. בטורניר ההוא, אירלנד סיימה בתיקו עם גרמניה וקמרון, הביסה את סעודיה והפסידה לספרד בפנדלים בשמינית. ועדיין, ה"אייריש טיימס" הכריז לאחר המשחק בהונגריה כי "מדובר ברבע השעה המהממת בתולדות הכדורגל האירי".
פארוט גדל באחת השכונות הפחות טובות בדבלין. משפחה קשת יום. כדורגל היה בשבילו האסקפיזם המוחלט. כל ההיסוסים שלו בחיים נגמרו ברגע שהיה על הדשא. שם ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות. המנצ'סטריות וצ'לסי נלחמו עליו כשהיה בן 15, אבל הוא הגיע בסופו של דבר לטוטנהאם, ומיד זכה להשוואות לכוכב אירי אחר ששיחק בקבוצה: רובי קין, כמובן.
פארוט קיבל חוזה מקצועני ראשון בגיל 17, אבל המשא של להיות רובי קין הבא היה גדול על כתפיו. הוא לא הבקיע, לא עמד בציפיות, נדד מהשאלה להשאלה. רק כשעבר לליגה ההולנדית ב־2023 התחיל לממש את ההבטחה. השנה הוא כבר בכושר מלא: שישה שערים בשבעה משחקים בליגה ההולנדית, עוד חמישה שערים בשלושה ימים עבור הנבחרת הלאומית, ומקום של כבוד בהיסטוריה של הכדורגל האירי.
השפן של רופא השיניים
רק בספטמבר הכל עוד נראה אבוד, כשאירלנד הופתעה בארמניה. באוקטובר, שער בודד של אוון פרגוסון העניק לאירים ניצחון דחוק על הארמנים בדבלין, אבל אז התברר שפרגוסון פצוע ולא ישחק בשני המשחקים האחרונים והמכריעים בבית המוקדם. רופא השיניים האיסלנדי היימיר הלגרימסון, מאמן הנבחרת האירית, החליט להמר על פארוט כמחליפו.
והשאר היסטוריה. דמעות של אושר. החומרים שמהם עשויים חלומות. בירה גינס. מאז הבכורה שלו בנבחרת ב־2019, פארוט החמיץ המון, וכבש רק חמישה שערים. בתוך שלושה ימים הוסיף עוד חמישה. "אנחנו שוקלים שם חדש", נכתב בחשבון ה־X הרשמי של נמל התעופה בדבלין, "שדה התעופה טרוי פארוט".
פורסם לראשונה: 01:30, 19.11.25
