היו זמנים בהם תבוסה של מכבי ת"א הייתה שקולה לרעידת אדמה, זאת לא קבוצה שחוטפת רביעיות ומעלה. אבל משהו רע מאוד עובר עליה העונה, היא למדה להתפרק בצורה מביכה. יריבות חוגגות עליה, עוד דקה או שתיים של תוספת זמן היו מספיקות למכבי חיפה לתת גם את החמישי. היא הייתה ביום נהדר, אבל זאת לא מכבי חיפה של 1994.
הניצחון בדרבי הטעה אותי, כמה מפתה היה לטעון שהמכביזם חזר במלוא עוצמתו. אחרי הנס, הייתה הרגשה שאפילו אליפות אפשרית. הבעיה היחידה שהדרבי פתר היא סימן השאלה בעמדת השוער. הגנה אין, המחשבה להביא שני בלמים זרים נכונה אבל אחד מהם הוא הייטור. הקישור בלי דור פרץ זה כמו לאכול מנת מקדונלד'ס אחרי שהיא התקררה. ההתקפה יודעת לעשות מהלכים יפים, נכונים, ל-10 דקות שלמות אפילו - אבל אין שם מישהו כמו גיא מלמד שפשוט שם כדור ברשת.
2 צפייה בגלריה
הניצחון בדרבי הטעה אותי, כמה מפתה היה לטעון שהמכביזם חזר במלוא עוצמתו
(צילום: עוז מועלם)
ג'ורדי קרויף, מאבות מכבי ת״א המודרנית, השאיר אחריו תורה מסודרת. זה לא היה מושלם אבל הוא לא חטף שישיות מקבוצת ליגת העל. בינואר 2017 הוא החזיר את שרן ייני ושם אותו מגן שמאלי. העונה לא הסתיימה באליפות, אבל למכבי ת״א היה בעל בית. לאורך השנים היו ותיקים כמו אייל גולסה, אבי ריקן וכמובן ייני שידעו לבוא למשחקים הגדולים. זה נכון על הנייר להביא צעירים, אבל יש מחיר לכך שכמעט אף אחד בהתקפה לא חצה את גיל 30. כשאין הנהגה, הפסד בסמי עופר הופך לתבוסה. המרחק בין 3:1 ל-4:1 הוא גדול. מעוד איבוד נקודות זה הופך לציון דרך היסטורי, ואסור להגיע לשם.
הכי קל להאשים את ז׳ארקו לאזטיץ' ואכן יש לו מניות רבות במצב, אבל בסופו של דבר יש גם מערכת מקצועית מאחוריו שכשלה העונה. לא סיפקה לו מספיק כלים. לפטר אותו יביא למומנטום של שבוע ואולי לניצחון משכנע אחד. מכבי ת"א כבר הייתה בסרט הזה: וידיגאל, קראנקה, קרסטאיץ' - שינוי גדול הם לא הביאו.
הבעיה היא לא מי עומד על הקווים - אלא שמכבי ת"א שכחה מה הדבר הכי בסיסי שג'ורדי לימד אותה: קודם כל לא מתפרקים. כי עם הפסדים רגילים ואפילו עם סיום במקום השני אפשר לחיות. ברגע שמכבי ת״א התחילה להראות שתבוסות הן לא תקלה, שהמערכת לא משדרת פאניקה בריאה אחריהן - אין בכלל מה לדבר על תארים ומכביזם. קרויף אמנם עסוק עכשיו באיאקס, אבל אפשר לקחת ממנו כמה עצות. הוא בטוח יגיד שאסור לחיות לצד התבוסות.
