חלק מזוכות העבר האמריקאיות בזהב האולימפי בהחלקה אמנותית הפכו ממש לאייקונים תרבותיים שמסמלים תקופות. טנלי אולברייט ובמיוחד פגי פלמינג הסעירו את האוהדים בארה"ב בשנות ה־50 וה־60, יותר מ־20 שנה אחרי התואר דורותי האמיל עדיין הופיעה ברשימה של רוס גלר בחברים (עדיף לא לפרט כאן מה מטרת הרשימה), ובמהלך שנות התשעים הסוערות בלטו קריסטי ימאגוצ'י וטארה ליפינסקי הזכורות עד היום לקהל, למרות שהן השאירו לא מעט מקום למאבק הצהוב, המלוכלך והאלים בין טוניה הארדינג לננסי קריגן, אחד מסכסוכי הספורט המטורפים בכל הזמנים.
אבל אז התחילה בצורת ארוכה מדי. מאז ששרה יוז הרימה את האולם הביתי בסולט לייק סיטי ב־2002, אימפריית ההחלקה האמריקאית נחלשה בזירה האולימפית, שם המחליקות היפניות והקוריאניות תפסו פיקוד, ואחריהן הרוסיות (שזכו בזהב בשתי האולימפיאדות הקודמות, ובשני המקרים תחת דגל נייטרלי). הפעם הדגל היה מובהק, הכוכבים והפסים שסימלו את ההישג שריגש את ארה"ב: אחרי 24 שנה זה שוב שלהם, בידיים של אליסה ליו.
ההופעה שלה בגמר הייתה כל כך עוצמתית, שהרבה אחרי שהסתיימה עוד עוררה הדים ויראליים עם סרטונים ופרשנויות. בגיל 20, היא הגיעה ממקום שלם ומושלם לרגע השיא, והלחץ להחזיר את הכבוד האמריקאי לא הזיז לה. אחרי הכל, הלחצים שעבר אביה היו גרועים הרבה יותר, אז מה זה גמר אולימפי על הקרח?
הפרישה והקאמבק המדהים
ארתור ליו ברח לגלות בארה"ב ב־1989 בתור פעיל בולט בתנועה הדמוקרטית בסין שמחתה נגד המשטר. בגיל 40 החליט שהוא רוצה להיות אבא, אחרי שפיתח קריירה מצליחה כעורך דין, ושתי אמהות פונדקאיות ותרומת ביציות עזרו לו להקים משפחה בת חמישה ילדים – אליסה היא הבכורה. הוא השקיע את הכל בילדים, בעזרת אמו שהגיעה מסין, בת זוג שממנה נפרד בנקודה כלשהי אך צאצאיו החשיבו כאמא ולו"ז מטורף של בישולים וכביסות מארבע וחצי בבוקר. בתור מעריץ של המחליקה מישל קוואן, שפרצה תקרות זכוכית רבות עבור ספורטאים אמריקאים ממוצא אסייתי, הוא דחף את אליסה למשטח הקרח ונתן לה את כל התנאים להצלחה (כולל לימודים ביתיים) – ובגיל 13, היא הפכה לאלופת ארה"ב הצעירה בהיסטוריה. שנה לאחר מכן היא חזרה על ההישג. העתיד לא היה ורוד – הוא היה זהוב.
אבל באופן טבעי, ילדים ספורטאים שעומדים תחת עומס מנטלי מוגזם סובלים מקריסה בנקודה כלשהי. זה מובן לחלוטין, כי הם מתמודדים עם יותר ממה שהם מסוגלים להכיל, מבחינת חיים נורמליים, ציפיות מהסביבה וחלומות אישיים. בגיל 16 בלבד אליסה הודיעה על פרישה, אחרי שהחליטה שהיא רוצה נעורים נורמליים. "אני משתוקקת לקשר אנושי", היא הסבירה, "חייתי לבד במשך שנים לטובת האימונים". היא לא הייתה רק ספורטאית, אלא ילדת פלא מתוקשרת שדגמנה והופיעה בטלוויזיה.
זה קרה כחודשיים אחרי שסיימה שישית באולימפיאדת בייג'ינג 2022, תחרות שאליה כיוונה במשך זמן רב. היא רצתה לחיות: אז היא נרשמה ללימודים, בילתה המון עם חברים כמו כל טינאייג'רית, ואפילו טיפסה למחנה הבסיס של האוורסט, לא כמו כל טינאייג'רית. כשחזרה להחליק אחרי שנתיים, זה היה בתור בוגרת שמקבלת את ההחלטות הטובות ביותר בשביל עצמה. נגד כל הסיכויים, הקאמבק שלה היה עם זהב באליפות העולם. המומחים נדהמו. זה לא דבר של מה בכך שקורה על בסיס קבוע. כמו ההתעמלות האמנותית, גם ההחלקה האמנותית היא ענף של דיוק מוחלט, אלפי פרטים קטנטנים שצריך להתאמן עליהם באופן ספרטני כדי לא לטעות. אי אפשר לעזוב לשנתיים בגיל קריטי ואז לטפס לראש הפודיום העולמי בכזו אלגנטיות כאילו כלום לא קרה.
לב גדול
הזהב הנוכחי במילאנו־קורטינה לא היה הבסיס של האוורסט, אלא הפסגה - בשבילה ועבור אומה שלמה. והחשיבות רק גדלה אחרי שבתחרות הגברים, הפייבוריט האמריקאי איליה מאלינין פישל בגדול.
חגיגות הזכייה הציפו אותה בעוד יותר אהבה, גם בינלאומית. היא הקדימה שתי מחליקות יפניות על הפודיום, וזו שזכתה בארד, אמי נאקאי בת ה-17, הייתה בטירוף של שמחה. ליו מיהרה לגשת לחבק אותה ולשמוח יחד, והתמונות שלהן כבשו את העולם. "היא פשוט כל כך חמודה", אמרה ליו, "כל כך מאושרת על הקרח. רואים שהיא אוהבת את זה, והיא התלהבה מהתוצאות, אז אמרתי שאני חייבת לחגוג יחד איתה". משם היא המשיכה למדליסטית הכסף, קאורי סקאמוטו בת ה-25 שהכריזה כי זו תהיה התחרות האחרונה שלה, והחזיקה אותה בזמן שבכתה. לב גדול.
ועכשיו היא תעשה בדיוק מה שמתחשק לה – תפרוש, תחזור, תלמד, תעוף. היא הגרסה הטובה ביותר של עצמה כשהיא הבוס.
