עצם אזכור שמותיהם של מאמני הכדורגל רן בן שמעון וברק בכר כמועמדים מועדפים לביצוע "הצרחה" בתפקידים החדשים המיועדים להם, לאחר הכישלון המובהק של שניהם, כל אחד בתפקידו, הוא לא רק עלבון לשכל הישר אלא – בעיקר- בושה וחרפה לכדורגל הישראלי. לענף כולו.
תארו לעצמכם כי מנהלים בכירים של חברה עסקית שפטורו או התפטרו או התפוטרו היו "נחטפים" על ידי חברות שונות למרות שנכשלו בתפקידם. אבל בכדורגל הישראלי הכל הולך. הכל ייתכן. הכל אפשרי. עינינו הרואות ואוזנינו השומעות עדות.
התפיסה לפיה אין טבעי ומתבקש יותר מאשר למנות את רן בן שמעון למאמן הבא של מכבי חיפה ואת ברק בכר למאמנה של נבחרת ישראל מאירה את הכדורגל הישראלי באור עכור. אילו היה מדובר רק בתרבות ארגונית שגויה או לקויה, ניחא. אבל האופן הטבעי שבו מתקבלת מועמדותם של השניים לתפקידם הבא לאחר כישלונם, מעידה שמשהו בסיסי, עמוק יותר, מאשר באג בתרבות הארגונית, מונח בשורש הדברים.
מוכרת האמרה על המפקד שיש לו שתי בשורות לפקודיו, אחת טובה ואחת רעה. הטובה, לכאורה, היא שהם מחליפים גרביים; הרעה היא – הם מחליפים גרביים זה עם זה. אות הטבועה על מצחם של שני המאמנים, הבכירים ביותר בכדורגל הישראלי, אינה אות קין. אין בכישלונותיהם קלון. אבל דבק בהם כתם. אין טעם להכחיש ולהתכחש.
טוב ונכון וראוי היו עושים שניהם, אילו היו לוקחים פסק זמן למחשבה, לריענון, לפני שהם מקבלים על עצמם מרצונם הצעה ש"אי אפשר לסרב לה". אולי מה שחסר לכדורגל הישראלי יותר מכל, לפני הכל, הוא שינוי תפיסה בסיסי: מינויו לאלתר של מאמן שכשל בקבוצה אחת למאמן של קבוצה אחרת הופך את הכדורגל לענף לא רציני, המתנהל באופן בלתי מקצועי בעליל.
אם יש לך, כמאמן, מספר מספיק של מקורבים, ודאי כאלה שנחשבים לבעלי כח והשפעה, שיריצו ויאיצו את מועמדותך לתפקיד בכיר, אתה פטור מהצלחה במבחן חובת ההוכחה. כך לא עובדים, כך עושים צחוק מהעבודה. לכאורה, זה הכל חוץ מכדורגל, למעשה - זה זה הכדורגל. חוכא ואיטלולא.
לא ייפלא אפוא שמזה זמן מדיף הענף צחנה של גרביים שגרבו חיילים במסע כומתה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.




