מה שנהדר אצל הנשיא דונלד טראמפ, זה שכל מה שנשמע לא הגיוני, לא נורמלי, סצנה בנטפליקס, הופך בן שנייה לתוכנית ריאליטי שלא משודרת בטלוויזיה אלא מופקת לייב, פה, בחיים היומיומיים שלנו.
שנים שהספורט הבינלאומי מנסה להילחם בתופעת הסימום והחומרים הלא חוקיים שזיהמו תחרויות, אולימפיאדות, אליפויות עולם ואת הטור דה פראנס. שנים שהמזרח גרמנים, הסובייטים, הסינים, ובעצם מי לא מצליחים לסבן את השיטה. הפתרון? אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם. אם כולם לוקחים ממילא סמים, ואם ממילא אנחנו לא יכולים להשתלט על זה, למה שלא נעשה תחרות וניתן למתחרים לקחת איזה חומרים שהם רוצים, תחת השגחה רפואית, ושיתחרו אחד בשני, ושהמסומם הכי טוב ינצח.
הפריק שואו הזה יתרחש במאי 2026, בלאס־וגאס, כמובן. פאר היצירה הספורטיבית של מיליארדרים ליברטריאנים שחושבים, בצדק, שהוועד האולימפי מושחת עד הצוואר, ומאמינים, בצדק, שספורטאים, בעיקר במקצועות האולימפיים, לא מקבלים שכר מספיק עבור עמלם. והחליטו, שלא בצדק, להרים מופע ליצנות לאוויר.
לאס־וגאס היא אכן עיר ראויה לארח את המשחקים הללו (שייערכו במלון־קזינו "ריזורט וורלד", ויכללו תחרויות באתלטיקה קלה, שחייה והרמת משקולות). העיר שבה אפשר להגשים את כל החלומות והפנטזיות, עיר שבה כל אחד יכול להמר על כל הונו, וגם על בריאותו. השאלה היחידה היא אם החוק לפיו "מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס" יחול גם על המשחקים הללו אם יצליחו מבחינה ספורטיבית או מבחינת הרייטינג.
"שבירת שיאים אמיתיים"
כשמסתכלים על האנשים שמאחורי הרעיון, צריך להפנים שהאולימפיאדה על סטרואידים יכולה להיות הרבה יותר מאירוע חד־פעמי. פיטר ת'יל, המייסד של פייפאל, הוא אחד מאנשי העסקים מאחורי היוזמה ואולי המפורסם שבהם. לידו נמצאים עוד נובו־עשירים שעשו את הונם בהיי־טק, בקריפטו ובהשתלות המוח. אנשים שבעצם עשו את הונם העצום דרך הוצאה לפועל של פנטזיה שנראתה לרוב העולם כבלתי אפשרית. הם השקיעו 300 מיליון דולר במשחקים מתוך אמונה שמדובר בסגמנט ששווה מיליארדים. "הטבע האנושי הוא לרצות לראות מי יכול לרוץ או לשחות הכי מהר, לא מי עושה את זה בצורה הכי נקייה וטבעית", הסביר כריסטיאן אנגרמאייר, מיליארדר גרמני, את ההשקעה שלו במשחקים.
זו גם הסיבה שהמארגנים העמידו פרס בשווי של מיליון דולר למי שישבור שיא עולם ב־100 מטר ריצה או 50 מטר חופשי בשחייה. השחיין היווני כריסטיאן קומולייב, פעם סגן אלוף העולם במקצה הזה, כבר עשה קופה של מיליון אחרי ששיפר את השיא בתחרות פרטית (20.89 שניות, לעומת השיא החוקי של סזאר סיאלו, 20.91), כשהוא מפוצץ בסטרואידים ושוחה עם החליפה שנאסרה לשימוש. מי שעוזר ליחצן את כל העסק הוא שחיין העבר האוסטרלי ג'יימס מגנוסן, שזכה בשלוש מדליות אולימפיות ואמר שהמטרה שלו כיום היא "להציף את גופי בחומרים".
היה אפשר לפטור את כל האפיזודה זו כגחמה נרקיסיסטית של מיליארדרים משועממים, עד שמגלים את מעורבות קבוצת ההשקעות "1789 קפיטל", ששמה על המשחקים סכום דו־ספרתי של מיליוני דולרים ושלאחד מראשיה קוראים דונלד טראמפ ג'וניור. "העתיד שייך למשחקי הסטרואידים", הוא הכריז לאחר ההשקעה, "תחרות אמיתית, חופש אמיתי, שבירת שיאים אמיתיים". הנה רעיון יצירתי לאחד מסמלי התחרות: אולי שיצבעו את חמש הטבעות האולימפיות בכתום. כל רעיון, מופרך ככל שיהיה, הופך תחת המשפחה הזו למציאות דיסטופית.
3 צפייה בגלריה
"העתיד שייך למשחקי הסטרואידים". טראמפ ג'וניור
(צילום: Emil Stach/Ritzau Scanpix/via REUTERS)
ניסוי מטורף
המשקיעים עצמם טוענים שחוץ מהערך הספורטיבי, הם מעוניינים גם לבצע תחקיר מדעי, עם בני אדם כשפני ניסיונות. הטענה נתמכת ברצון של רבים מהם לחקור את האפשרות המגלומנית של התארכות החיים וניצחון על המוות.
מארגני המשחקים "הנקיים" מאיימים על ספורטאים שלא להשתתף בתחרות, אבל קשה לראות איך יצליחו למנוע זאת ממי שלא חשוב לו טוהר הספורט. הכסף מגרה ומפתה (רבע מיליון דולר למי שיסיים במקום הראשון, כשישנן מדינות שכלל לא נותנות בונוס לספורטאים שלהן), אבל הסיפור הוא מדוע בכלל התחרות הזו מתקיימת, ונדמה שהתשובה היא אופורטוניזם שנוצר אצל המשקיעים והמייסדים בוואקום של הפיקוח הכושל על חומרים ממריצים ותפיסת הרמאים.
בעיני ספורטאים רבים, הקו שבין ספורטאים מלוכלכים ונקיים הפך למטושטש וכמעט בלתי נראה. מי שנקי הוא סוג של פראייר, או מישהו שאין לו מספיק תקציב כדי לרמות. וכיוון שעולם המעמדות הזה כבר קיים בספורט, נפתחה פה הדלת לתחרות שבה יש הרשאה לכולם לרמות.
אפילו הרשות למלחמה בסמים בספורט של סין, אחת המדינות המזוהות והחשודות ביותר ברמאות, הצהירה שאסור לתת לניסוי המעוות הזה לקרות, אבל עוררה סקפטיות. "סוג כזה של משחקים לוקח מהסינים את כל היתרונות שהם משיגים ברמאות והדרכים שמצאו כדי שלא יגלו אותם", אמר אחד מהמשקיעים ל"גלובל טיימס".
ההתייחסות למשחקים האלו תמיד תישאר, ברמה התיאורטית, עד שהם יתקיימו, כאל ניסוי מטורף של מיליארדרים שרוצים לבדוק את גבולות הגוף האנושי ואת גבולות הטכנולוגיה, המדע ועולם הרפואה. השאלה היא מה יקרה אם פתאום יעלה על המסלול רץ שישרוף את ה־100 מטר מהר יותר מאשר יוסיין בולט.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.05.25
