יכול היה להיות נחמד, ולבטח עדיף מבחינה קרדיולוגית, אם מכבי ת"א הייתה מנצחת את הפועל חיפה בקלות המצופה מיחסי הכוחות על הנייר. אבל זה היה ניצחון מיוזע, ולמענו ירקו הצהובים את מעט הדם שנותר בגופם אחרי שתי תבוסות ושבוע של מלחמות; במשחק החזרה מהתפטרות של מאמנה, ללא אוהדיה הקולניים ביותר שהחרימו את המשחק בתגובה להחלטה פופוליסטית של ההנהלה, כשהיא בעשרה שחקנים מהדקה ה־55.
מאמץ שכזה אמור לרוקן מצברים, אבל אלו של מכבי כבר היו מרוקנים, אז בזכותו הם יכולים רק להתמלא. במצבה, ניצחון על הפועל חיפה הפך משמש שזורחת בבוקר למבחן אולטימטיבי שלצליחתו יש משמעות מיוחדת. בימים אלו מכבי לא יכולה להיות קבוצה שטוב לה. היא יכולה לכל היותר להיות קבוצה שלא נהיה לה רע מזה שרע לה. זה היה ניצחון שכולו "אנחנו נגד העולם", גם אם במקרה הזה העולם המדובר שייך בעיקר למכבי שהחליטה לתקוף את עצמה. את תחושת המסוגלות הזאת מכבי תצטרך לגייס הערב, מול מי שהיא באמת שאר העולם מבחינתה – הפועל באר־שבע.
אלא שאת הפועל חיפה אפשר לנצח בזכות שאר רוח, בזכות מה שמכבי מכנה "מכביזם", שזו הדרך שלה להסביר את מה שקשה להסביר. מול באר־שבע זו כבר אמורה להיות בעיקר שאלה של כדורגל. חדשות טובות מבחינת באר־שבע, כי היא כנראה לא תתפוס את מכבי בסיטואציה טובה יותר. ארבע פעמים הייתה לה בידיים בעונה שעברה, והיא לא סגרה את האצבעות. הפעם נפלה לה קבוצה שהמשחק הטוב באמת האחרון שלה היה לפני קרוב לשלושה חודשים, כשהביסה 0:4 את הפועל פ"ת. מאז היא מנצחת באופן לא משכנע, לא מנצחת בכלל, או מובסת. הזר הטוב ביותר שלה, כריסטיאן בליץ', פצוע; החלוץ הפותח לא כבש מאמצע ספטמבר; המאמן שלה הוא מוכר קרטיבים בחוף הים שצועק "אני הולך" אבל אף פעם לא הולך. גם בבאר־שבע הדברים חורקים – קינגס קאנגווה הלך לאיבוד וכבר לא יימצא עד שייצא לאליפות אפריקה, המו"מ להארכת חוזהו של רן קוז'וך מתעכב – אבל בהשוואה למכבי מדובר באידיליה.
לא יהיה נכון לומר שרק לבאר־שבע יש מה להפסיד פה – הפסד של מכבי יזרוק אותה למקום השלישי קרוב לוודאי. נכון יותר יהיה לומר שלבאר־שבע יש יותר מה להפסיד, בעיקר בגלל שיש לה יותר עם מה לנצח. זה משחק העונה של מכבי, אבל משחק העונות של באר־שבע, דרך להתכתב גם עם החסך מהשנה שעברה. הביתיות, העדיפות על הנייר, ארבעת משחקי הליגה ללא ניצחון על מכבי בעונה שעברה, הצורך בניצחון שיעביר מסר למכבי אבל גם לבית"ר ירושלים – כל הנקודות נמצאות שם, ועל באר־שבע החובה להעביר ביניהן סוף־סוף קו ישר. בימים אלו, היחיד בבאר־שבע שמצייר בקווים ישרים זה דן ביטון. הוא המורה לגיאומטריה. הערב יש לו שיעור להעביר.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.12.25
