עד כה שמענו מחמאות בשפע לניהול המבריק של אוקלהומה סיטי. למשל, איך הם "עשו בחוכמה" כשוויתרו על דרק לייבלי בשביל להביא את קייסון וואלאס, שסגר להם פינה, כביכול. אם מתעלמים לרגע משיי גילג'ס-אלכסנדר, ארון וויגינס וג'יילן והגבוהים מקייסון, עדיין יש להם גם את אייזיאה ג'ו, אלכס קארוסו ולו דורט. כלומר, כולל וואלאס, לפנינו מפלצת עם 7 שחקני רוטציה בסביבות הכנפיים בלבד. אז אפשר להעמיד פנים שדורט וג'יילן הם בכלל פורוורדים, וגם צ'ט הולמגרן, מה שמפנה את עמדת הסנטר הפותח לאייזיאה הארטנשטיין - אבל עדיין יהיה קשה למצוא דקות עבור קנריץ' וג'יילין וויליאמס (ולא שהם היו נהנים מההבאה של לייבלי).
אלא שקייסון אינו פוינט גארד "טבעי". ובמחשבה שנייה, מי כן אצלם? SGA עושה עבודה נפלאה בעמדה, ואז קייסון וג'ו מתחלקים בפירורים שהוא משאיר להם כשהוא על הספסל (משחק 100% פוינט גארד, למרות הגובה, ומוביל את הקבוצה בדקות) - וכך נוצר לחץ על עמדת הסמול פורוורד.
ג'יילן וויליאמס חזר מפציעה די מזמן, באמצע רצף הניצחונות המרשים, ושיחק בלי הגבלת זמן ממש מההתחלה. הייתי אומר שאוקלהומה בעיקר פיהקה באמצע רצף של 16 ניצחונות, ואחרי ההפסד המפתיע כשלעצמו לפורטלנד של אבדיה הם הגיעו למאזן 1:24. ואז התחילה המפולת הנוכחית הכוללת 3 הפסדים לסן אנטוניו המתעוררת ועוד אחד למינסוטה. כ"א מההפסדים ליריבה ראויה, אבל להפסיד ב-4 מ-6 משחקים זה לא צחוק עבור קבוצה שנטען שנמצאת בקצב לאתגר את השיאים של גולדן סטייט מלפני 10 שנים ושיקגו של ג'ורדן מלפני 30 שנה. הם עדיין הקבוצה המועדפת בכל סוכנויות ההימורים לקחת אליפות שנייה, אבל זה כבר לא תלוי רק בשחקנים ובמאמן. אז מה קרה?
כאשר ג'יילן חזר, לא כולם חיכו לו בריאים ושלמים. לדעתי לא היו להם פציעות משמעותיות, אבל הם נתנו מנוחה גם לפציעות שאינן מחייבות מנוחה. ככה שהם לא שיחקו בהרכב מלא ולא הייתה תחרות קשה מדי על דקות. מי ש"רצה" נח, וכל השאר שיחקו וקיבלו דקות. אבל החל מ"חצי גמר המערב" בטורניר אמצע העונה, הארטנשטיין חזר להרכב והם הודחו. מרבה נכסים מרבה דאגה. האם הם הסתדרו יותר טוב בלעדיו?
חשוב לומר שאני מסכים עם המאמן מארק דייגנולט שהארטנשטיין) עדיף על וואלאס בחמישיה, אלא שהוא והולמגרן בכל זאת מציבים אתגר הגנתי מול קבוצות קצרות וזריזות. אבל הנפילה מול ס"א וההדחה מהטורניר היתה בדיוק מהסיבה שצוינה. כולם רוצים לשחק, וכשהקבוצה כולה עומדת לרשות המאמן, יש מלחמה סמויה על דקות. כולם מסתכלים לעבר הספסל עם כל החטאה או איבוד כדור ו...העסק לא דופק. הבעיה אינה כמובן באיכויות של ג'יילן וויליאמס כשחקן, או אלו של הארטנשטיין, אלא פשוט רוטציה רחבה מדי.
הכלל הברור הוא שתמיד טוב כשהקבוצה משחקת עם רוטציה מינימאיסטית, כי נותנים הכי הרבה דקות לשחקנים שמחזירים הכי הרבה תמורה לדקות שלהם. כמובן, צריך לדעת לרסן עדר סוסים שרוצים רק לדהור, אז מוסיפים שחקן שמאפשר לתת לכוכבים מנוחה. אבל אז מגיעים לעוד שלב אחד בפלייאוף ומגלים שכולם נופלים מהרגליים אחרי עונה ארוכה מעט יותר ומשחקים קשים הרבה יותר. אז מוסיפים עוד שחקן לרוטציה, שלא ייפלו מהרגליים ובעיקר שלא ייפצעו מעומס יתר. ואז מגיעה פציעה ראשונה, שנייה, לא תמיד זה גל פציעות, אבל חושבים שניתן היה לשחרר מעט יותר דקות לספסל היותר עמוק. אז נותנים. ומה בדר"כ קורה כאשר הכמות עולה? האיכות יורדת. אבל גם מתעוררת תחרות - לא תמיד בריאה, כאמור - על דקות. ושחקנים מאבדים ביטחון, ונעשה קשה לתאם תרגילים עם יותר מעשרה שחקנים כי אפילו במשחק אימון יש מקום רק ל-10 משלנו על הפרקט.
ולפעמים נולד כוכב בגלל פציעה של כוכב אחר. גולדן סטייט גילתה את דריימונד בעקבות הפציעה של דייויד לי, שהיה הכוכב הגדול שלה. וכשהוא התאושש מפציעה, הוא גילה שלא בונים עליו יותר בחמישייה. מתחת לאף שלו נוסדה לה השושלת ששינתה את כל מה שחשבנו על המשחק. כולם דיברו על הספלאש בראדרס, אבל גם התרומה של דריימונד אינה מוטלת בספק. רק לחשוב שהוא נבחר בסיבוב שני ולא שיחק הרבה בהתחלה.
ומה עם הג'וקר? יוקיץ' נבחר בסוף הסיבוב השני, אולי כמחסן חלקי חילוף ליוסוף נורקיץ' שהיה הסנטר הפותח של דנבר. הוא ממש לא התלהב ממה שהציעו לו ואפילו חזר לסרביה. הם שלחו משלחת להחזיר אותו, אבל רק כשנורקיץ' נפצע ולא היה להם סנטר מחליף. ורק אז הוא התחיל לקבל דקות והפך תוך זמן קצר למועמד לסנטר הטוב בכל הזמנים. ואליפות, כמעט מכלום.
איך זה קשור? כשמישהו "מתגלה", הקבוצה לא מקבלת פתאום יותר דקות מה-48 שהיו לה לפניו. אז הדקות שהוא יקבל, בהכרח יבואו על חשבון הדקות של האחרים. או שמא רק חלק מהם. SGA לא צריך לפחד על הדקות שלו מהחזרה של ג'יילן. מן הסתם גם הולמגרן, ואולי גם הארטנשטיין. מי כן? דורט, וואלאס ושחקני הרוטציה ממקום 7 והלאה: קארוסו, ג'ו, אייג'יי מיצ'ל, וויגינס, ג'יילין וקנריץ' וויליאמס. 3 מהם אפילו זכו להופיע בחמישייה, מספר חד ספרתי של מופעים. על מה הם חלמו בלילה? להתגלות כמו דריימונד ויוקיץ' או לגמור באירופה כמו ספנסר דינווידי וקמרון פיין? קשה משאול הנפילה מאיגרא רמה לביראדעמיקתא.
פתרונות: לא מעט מנהלים בפאניקה ומנסים להביא עוד שחקן, מהר לפני תום מועד ההעברות, או מעט לאחר מכן, בהעברה חופשית, אם מישהו משוחרר מהקבוצה שלו. ורק מוכיחים בכך שהגיעו לכס הרם בהתאמה עם העיקרון הפיטרי. לאוקלהומה יש מספר בלתי נתפש של בחירות דראפט עתידיות, מה שעלול להחמיר את עומק הבעיה, אם הם יביאו עוד בחירות לוטרי לקבוצה שגם ככה סובלת מעודף שחקנים ורוטציה רחבה מדי. הפתרון הנכון הוא כמובן לצמצם את הרוטציה ולמנוע אינפלציה עתידית, די צפויה. לעשות דילים שיוציאו כרגע מישהו שאינו מחויב המציאות.
צ'ט יכול להסתדר לא רע בלי הארטנשטיין. גם ההיפך נכון, אם כי במידת מה, כי רק צ'ט זורק שלשות (ופוגע) וגם אם הוא לא בדיוק "יוניקורן", הוא יותר מגוון. ואז להתחיל "לסחור כלפי מעלה" בזכויות הדראפט הקיימות ובמה שהם יכולים ללא צל של ספק לקבל תמורת אחד מהמגדלים שלהם. יתנו 2-3 בחירות סיבוב ראשון ויקבלו בחירת לוטרי גבוהה שבאמת תוסיף להם מימד. ובגדול, להעלות איכות ע"ח הכמות.
מסקנות: זה אכן היה מעט חמקמק הפעם. כי ג'יילן וויליאמס חזר די מזמן, אבל הרוטציה לא הייתה שלמה. וכשהיא הושלמה, עם החזרה של הארטנשטיין, היא הייתה עמוק מדי בשלב שכל המוסיף גורע.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
