לפני עשרה ימים זכתה מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגה שמוגדרת כמסוכנת לדמוקרטיה ולחוקה הגרמנית, וחלקים ממנה היו תחת מעקב של השב"כ המקומי, בניצחון סוחף בבחירות במדינת סקסוניה־אנהלט. הניצחון יכול להביא לכך שאלטרנטיבה תוכל להקים קואליציה ולשלוט במדינה, הפעם הראשונה שמפלגת ימין תחזיק בשלטון במדינה בגרמניה מאז קריסת הנאציזם.
המפלגה הצהירה בגלוי על התוכניות שלה בסעיפי החינוך, הבריאות, הרווחה, מדיניות האקלים והתרבות במדינה. יותר פטריוטיזם גרמני, פחות שעות ותקציבים על זיכרון ולימוד השואה – מה שמסכם די במדויק את הכיוון של המפלגה בכל התחומים.
המועמד מטעם הימין הקיצוני
(צילום: Getty Images/ Sean Gallup)
אבל מה יקרה לעולם הספורט במדינה?
היד על השאלטר
אלטרנטיבה לגרמניה מצהירה שהיא הולכת להשתמש בספורט כנשק כדי להחדיר את האידיאולוגיה שלה. מועדונים עם ערכים פרוגרסיביים בנושאי מגדר והגירה, יכולים לשכוח מתקציבים. למעשה, אלטרנטיבה מכריזה: מהרגע שנהיה בשלטון, הספורט במדינה יאבד לחלוטין את העצמאות שלו. ספורט תחת אלטרנטיבה יוותר מעט על התחרותיות שלו, לטובת זיהוי לאומי ועממי.
מדובר במדיניות שהולכת לבטל, תחילה במדינת סקסוניה־אנהלט, את כל הקונספט הנהדר של שילוב מהגרים ושימוש בספורט כדרך לאינטגרציה. הבוטות של ראשי המפלגה בנושא הזה היא בוטה באופן מיוחד. היא לא מתכננת לשחרר תקציבים עבור מועדונים וארגונים (מדובר רק בחובבנים, קבוצות מקצועניות לא תלויות בתקציבים של המדינה) שעוסקים בקידום ושילוב מהגרים.
מדובר בפוליטיזציה מוחלטת של הספורט. מי שרוצה תקציבים מהמדינה, מי שתלוי בהם לחלוטין כדי להתקיים, יהיה חייב ליישר קו עם המדיניות של המפלגה. זהו שינוי מוחלט בדנ"א של הספורט. מה שיצמח מתוך השינוי הזה עומד להפוך את הספורט במדינה מתחרותי השואף למצוינות למבוסס אידיאולוגיה.
לא מדובר בהשערות. כל התוכניות הללו קיימות וכתובות במצע הבחירות של המפלגה. הן מהוות נורת אזהרה למה שהולך לקרות לעולם הספורט החובבני במקרים שבו מפלגות הימין הקיצוני יזכו בבחירות וידן תהיה על השאלטר של התקציבים.
לפי המפלגה, כל גוף שיבקש תקציב מוסדי או תקציב פר פרויקט מכספי המדינה יהיה מחויב להישבע אמונים בצורה פטריוטית עבור הסדר הדמוקרטי הקיים, ולהכיר בזהות התרבותית של גרמניה. זאת אומרת שמועדונים שמזוהים, בעיני השלטון, כמועדונים קוסמופוליטיים או שייכים לשמאל הקיצוני, יכולים לשכוח מכסף. התירוץ של אלטרנטיבה לגרמניה לצעדים הללו הוא שיא הציניות: המפלגה טוענת כי היא רוצה להפסיק עם הגיוון והאפליה המתקנת בספורט בגלל שהיא רוצה "להפריד את הפוליטיקה מהספורט".
"מדובר בצעד מסוכן, וצעד שגרם לנו לתכנן את כל התקציב שלנו בצורה שונה לשנה הבאה כי הבנו שאנחנו חייבים שיהיה לנו כסף ברזרבות, כי יכול להיות שיחתכו לילדים שלנו את התקציב בצורה דרסטית", אמר ל"ידיעות אחרונות" מנהל של מועדון אמנויות לחימה בברלין, הכל בעילום שם כדי לא להיקלע לצרות עתידיות עם השלטון, "אנחנו מועדון שאחד הערכים העליונים שלו הוא מלחמה בגזענות ושיתוף של כל האוכלוסייה אצלנו. אני לא בטוח ששבועה לפטריוטיזם ולסדר הדמוקרטי הקיים, כפי שהוא מוגדר על ידי אלטרנטיבה לגרמניה, הוא משהו שאנחנו יכולים לקבל על עצמנו. אנחנו נהיה מוכנים לא לקבל כסף ואפילו להפסיק לפעול מאשר להישבע כך".
הגדרות מעורפלות
בעיה נוספת היא בניסוח. תקציבים ציבוריים התלויים בקונספטים כמו "הזהות הלאומית שלנו" או "העקרונות החברתיים והתרבותיים של הקהילה שלנו", הם ניסוחים בעלמא. הם לא ברורים בצורה מכוונת. הם מאפשרים לשלטון לפסוק בצורה שרירותית מי יקבל תקציבים ומי לא. יותר מכל, ההגדרות הלא ברורות הללו ייטלו מהמועדונים שתלויים בתקציבים הללו כל אפשרות לעצמאות אידיאולוגית־פוליטית־חברתית. הם יצטרכו להתיישר או לשתוק כדי לא לעבור את הגבולות, שגם ככה אינם ברורים בכלל. כמו כניסה לשדה מוקשים שכל הזמן יכול לזוז ממקום למקום.
מדובר בפוטיניזציה של הספורט. יצירת כאוס על ידי הזרמה של חוקים לא ברורים לספורט והצמדה שלהם לתקציבים. אם 43.8 אחוז מתושבי המדינה בחרו באלטרנטיבה, יש יחס דומה של תומכי המפלגה גם בספורט. על כל מועדון שיחזיק בטוהר האמונות והאידיאולוגיה שלו, יקום מועדון שיחליט שהוא מוכן להתקרנף כדי להמשיך לשרוד. בכל מועדון שיחליט לעמוד על שתי רגליים אחוריות, להתנגד למשטר ותנאיו אפילו במחיר של הפסקת קיום, יהיו שחקנים בוחרי אלטרנטיבה שיתנגדו לצעדים הללו. זו האווירה שאלטרנטיבה רוצה לייצר, זו הביצה שמפלגות כמוה פורחות בה.
אבל זה לא נגמר פה. מה יקרה לתקציבי שיעורי ההתעמלות של בתי ספר שאינם נשבעים אמונים למפלגה? מה יקרה למוסדות שנשענו על תקציבים מהמדינה כדי לסבסד חוגים בחינם לילדים עד גיל 18? או שיישבעו או שיושתת עליהם גזר דין מוות כלכלי.
אבל לא מדובר כאן רק במלחמה על נאמנות, על טוהר הדם, גזע, דת, מדיניות אנטי־הגירתית: אלטרנטיבה הבהירה שבדיוק כמו בכיתות הרגילות, היא מצפה שכיתות הספורט לא יכללו תלמידים עם צרכים מיוחדים. הקורבנות הראשונים של הנאציזם לא היו יהודים או צוענים, הם היו הגרמנים הלא מושלמים.
