כשהשתחררתי מהצבא וחיפשתי קצת את עצמי, שמעתי על התנדבות לחבר׳ה עם צרכים מיוחדים ליד הבית. קראתי לחבר הכי טוב שלי יניב להצטרף אליי. הגענו לבניין בפתח תקווה, עלינו במדרגות, דפקנו בדלת והיא נפתחה. אדווה ישבה על הספה, שקועה בעולמה, משחקת בשקית ענקית ומוציאה קולות קצת מוזרים. איל התקרב עם חיוך מתגלגל וצחוק שמילא את החדר. "היי! אני מאיה, מנהלת המועדונית. ברוכים הבאים! אלו החבר'ה שלנו, הם עם אוטיזם. אני צריכה שתהיו כאן ותעזרו לי עם החברים המיוחדים". התאהבנו.
עם הזמן, באחד מימי ההתנדבות, חיפשנו לגוון קצת את הפעילות. אז תלינו רצועות TRX, ומהרגע הזה הכול השתנה. כך נולד "איתן – כל אחד יכול", ארגון חברתי שמעצים כיום למעלה מ-1,000 אנשים עם צרכים מיוחדים דרך הספורט. אבל בשנים האחרונות משהו מטריד אותי מאוד, מדוע אנשים עם מוגבלות נשארים מחוץ למגרש?
מתי בפעם האחרונה ראיתם אדם עם מוגבלות משתתף בפעילות ספורט משולבת? בחדר כושר? בחוג של הילד? עבור רובנו התשובה תהיה "לעיתים רחוקות, אם בכלל". ומתי שזה קורה, זה בדר"כ בצורה של "התנדבות", "טובה" או מה שביניהם. ספורט הוא שפה אוניברסלית שמחברת בין אנשים מכל רקע ותרבות. הוא מאפשר לנו להתמודד עם אתגרים, לשתף פעולה ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר. ובכל זאת, למרות הערכים האוניברסליים שלו, אנשים עם מוגבלות כמעט ולא נוכחים במגרש האמיתי.
על פי נתונים מהחברה למתנ"סים מסקר שנערך בשנת 2018, 90% מההורים לילדים ללא מוגבלות לא מוכנים שילדיהם ישתתפו בחוג לצד ילד עם מוגבלות. הנתון הזה מצביע על מציאות כואבת, שבה מקומות שאמורים להיות הלב של הקהילה, כמו חדרי כושר וחוגים, אינם מותאמים או מקבלים בברכה אנשים עם מוגבלות. מדריכים, גם כשהם רוצים לשלב, לא תמיד יודעים איך. קיימות חוסר מודעות ותפיסות שגויות שמונעות מאנשים עם מוגבלות להשתלב. בנוסף, קיים חשש הדדי: אנשים עם מוגבלות חוששים להרגיש דחויים, ואנשים ללא מוגבלות לא תמיד יודעים איך להתנהג.
כדי לשנות את המציאות הזו, אני מאמין שהמפתח הוא הנוער. ספורט הוא לא רק משחק, אלא הדרך החזקה ביותר ליצירת חיבורים אמיתיים בין אנשים. כשאנחנו מתאמנים או משחקים יחד, ההגדרות נעלמות. אין יותר "מוגבלות" או "תיוגים" - יש שותפים למסע. הנוער הוא המנוע לצמיחה ולשינוי חברתי. אם נוביל אותם וניתן להם דוגמה אישית, הם ייקחו את זה רחוק יותר.
העתיד שלנו תלוי בהשקעה בחינוך הדור הצעיר לערכים של הכלה ושוויון. הנוער הוא מנוע הצמיחה! אם ניצור מרחבים מאפשרים, נגישים, מכילים, ממקום טבעי אמיתי ובגובה העיניים - נוכל להשפיע לטובה לא רק על אנשים עם מוגבלות, אלא גם על אלה ללא מוגבלות. זהו שינוי שיכול להעניק תחושת שייכות וביטחון עצמי לכל אחד מאיתנו, ולשלוח מסר ברור שהחברה שלנו חזקה יותר כשהיא פועלת יחד!
ביום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, עלינו להכיר בכך שהזכות לספורט אינה רק עניין של בריאות או פנאי, אלא זכות יסוד להשתתפות חברתית מלאה. המציאות הכואבת שבה מרבית מההורים לילדים ללא מוגבלות מעדיפים להימנע משילוב, כפי שעולה מהנתונים, היא קריאת השכמה. יום זה הוא ההזדמנות שלנו להפוך את השיח: במקום להתמקד במגבלות, עלינו להאיר את הזרקור על הכוח והיכולות של כל מתאמן ואת הערך העצום שהם מביאים למגרש ולחברה כולה. בינתיים העשייה מתאפשרת, בין השאר, הודות לתמיכתה המשמעותית של קרן עזריאלי במסגרת השקעתה בעמותות הפועלות בתחום הספורט למען קידום חברתי (SSI), שעושות עבודה מדהימה בנושא השילוב והספורט החברתי. זה הזמן לקדם מדיניות ציבורית שמחייבת הכשרה למדריכים, הנגשה של מתקנים וקידום תוכניות נוער שיכשירו את הדור הבא של מנהיגים חברתיים, שרואים בכל אדם שותף מלא למשחק.
ספורט אינו רק זכות, הוא מחויבות לערכים שלנו כחברה. כמו שאומרים אצלנו ב"איתן", בתכל'ס - כל אחד.ת יכול.ה!
הכותב הוא מנכ״ל משותף וממייסדי "איתן כל אחד יכול"
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
