המעבר של אוסקר גלוך לאיאקס עורר ויכוח: היו שאמרו שזה לא באמת שדרוג, שזלצבורג ואיאקס הן פחות או יותר באותה רמה, ושגלוך עשה חצי צעד קדימה, אם בכלל. אבל זו פרשנות שטחית, שמפספסת את גודל המעמד. ברגע שנחת באמסטרדם וקיבל את החולצה מספר 10 – הסמל המזוהה ביותר עם כמה מהכוכבים הגדולים בתולדות המועדון – הוא כבר לא יהיה עוד כישרון ישראלי באירופה. הוא הפך לפנים של פרויקט. מעבר כזה הוא לא "חצי צעד", אלא קפיצה לתוך סצנה אחרת לגמרי. לכן זו גם הזדמנות לעצור לרגע, לבחון איפה הצעד של גלוך ממוקם בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי – ולדרג את המעברים הגדולים של שחקנים ישראלים מאז עונת 1999/2000. לא רק על פי המחיר ששילמו עליהם, אלא בעיקר מבחינת היוקרה וההשפעה.
5. איל ברקוביץ' לסלטיק (1999)
הקוסם הסתבך
איל ברקוביץ' היה אחד הקשרים הטובים בפרמייר־ליג בשנות ה־90. את זה לא אני קבעתי. כבר בזמן אמת הוא נכנס לדירוגים נחשבים. לקראת 1999/2000 הוא עבר מווסטהאם לסלטיק תמורת 5.75 מיליון ליש"ט, הרכש היקר בהיסטוריה של הקבוצה הסקוטית. סלטיק הייתה אז בירידה וראתה את הגב של ריינג'רס, אבל עדיין נחשבה לאימפריה עם כוכבים כמו הנריק לארסון ומארק וידוקה – וברקוביץ' הגיע כשם המרכזי במטרה להחזיר את האליפות ולהגיע רחוק באירופה. הוא כבש צמד ב"אולד פירם", הדרבי של גלזגו, אבל סלטיק הפסידה 4:2. בהמשך פוטר ג'ון בארנס, האיש שהביא אותו, וברקו גם נקלע לעימות עם האוהדים. זה נגמר רע. הוא הגיע למנצ'סטר סיטי והצטיין, אבל זה היה הרבה לפני שהפכה לקבוצה עשירה. לפחות האחים גלאגר מעריצים אותו.
4. אוסקר גלוך לאיאקס (2025)
ציון 10
שמות כמו מנצ'סטר יונייטד, אתלטיקו מדריד וליברפול נזרקו בהקשר של אוסקר גלוך, אבל בסופו של דבר איאקס רכשה אותו מזלצבורג. שום דבר מיוחד, בסך הכל מועדון שזכה בארבע אליפויות אירופה וגידל את אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה (יוהאן קרויף, למרות שגם פרנקי דה יונג בסדר). גלוך כאמור גם קיבל את המספר 10, ממשיך דרכם של אגדות כמו יארי ליטמאנן, רפאל ואן דר וארט ודושאן טאדיץ'. נכון, המותג איאקס אולי בירידה, אבל כמעט בכל עונה הוא יכול לזנק בחזרה – גם בליגת האלופות. כפי שראינו בעונת 2018/19, אז שער אכזרי בדקה ה־95 של לוקאס מורה מנע ממנה עלייה לגמר. נכון, הוא עדיין לא הגיע לפרמייר־ליג, אבל עצם העובדה שאיאקס בונה עליו היא הישג של טופ 5.
3. דניאל פרץ לבאיירן מינכן (2023)
תסריט הזוי
מעבר ישיר מישראל לבונדסליגה הוא נדיר, מעבר ממכבי ת"א לבאיירן מינכן הוא תרחיש הזוי וקיצוני עד שקשה להאמין שזה בכלל קרה. דניאל פרץ זינק מקריית שלום לאחד המועדונים הגדולים בעולם. נכון, מלכתחילה הובהר שהוא יהיה השוער השני או השלישי בהיררכיה. עם זאת, ההזדמנות הגיעה והוא יוכל לספר לנכדיו שעמד בשער של באיירן מינכן בבונדסליגה ובליגת האלופות. החותמת שקיבל מבאיירן הכניסה אותו למועדון השוערים הטובים בעולם, למספר המאוד מצומצם שיכול לשחק בחמש הליגות הבכירות. עכשיו בהמבורג פרץ יצטרך להוכיח שהוא שייך לרמות האלה. הוא היה מבוקש גם במועדונים אחרים, למרות שבקושי שיחק. זה מוכיח כמה המותג של באיירן חזק, ופרץ הרוויח מהמעבר.
2. טל בן־חיים לצ'לסי (2007)
ההבטחה של מוריניו
אחרי שהפך בבולטון לאחד הבלמים הבולטים והמפתיעים בפרמייר־ליג, בן־חיים קיבל ב־2007 טלפון מלא אחר מאשר ז'וזה מוריניו, בימי השיא שלו בצ'לסי. כשאתה מקבל אישור מבונקריסט כמו מוריניו, כנראה שאתה באמת בלם־על. הפורטוגלי הביא את בן־חיים להתחרות בג'ון טרי וריקרדו קרבאליו, והוא אכן פתח בהרכב ב־13 משחקים. לרוע מזלו, התוצאות לא היו טובות. מוריניו פוטר והגיע אברם גרנט – שדווקא לא ספר אותו. הבלם יצא נגדו בחריפות ואמר ש"אם הייתי יודע שגרנט המאמן, לא הייתי מגיע. לא באתי להיות מחליף". ולמרות שהתקופה לא הייתה מוצלחת, נסו לדמיין בלם ישראלי ששווה הרכב בצ'לסי. עזבו צ'לסי, קבוצת תחתית בפרמייר־ליג. אין אפילו אחד, גם כבלם חמישי בסגל.
1. יוסי בניון לליברפול (2007)
הכי גבוה שאפשר
בניון שיחק גם בצ'לסי ובארסנל, כך שהיה יכול למלא לבד את רוב הרשימה הזאת. שנתיים מוצלחות בווסטהאם סידרו לו ב־2007 את החוזה היוקרתי בליברפול, הישראלי השלישי בקבוצה אחרי אבי כהן ורוני רוזנטל – שיחד איתו היו יכולים להשלים את פודיום שלושת המעברים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי. כמעט בכל רגע האיש שצמח בדימונה הוכיח שהוא ראוי לבמה הנוצצת: בניון רשם הישג מדהים כשהיה לשחקן הראשון בהיסטוריה שהבקיע שלושער בפרמייר־ליג, בגביע האנגלי ובליגת האלופות – ואנחנו לא מדברים רק על ישראלים, כן? הוא גם כבש מול ריאל מדריד בברנבאו, בישל בחצי גמר הצ'מפיונס מול צ'לסי, וב־2013 נבחר למקום ה־71 המכובד במשאל אוהדים על השחקנים האהובים בהיסטוריה של המועדון. נראה כמה זמן יעבור עד שנראה עוד ישראלי בליברפול.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.08.25
