אני אקדיש היום חלק נכבד להסברים ותגובות לתגובות שקיבלתי מקוראיי הנאמנים והאהובים על הטור הקודם. חלק מהם כתבו שהם המומים מזה שביקרתי בחריפות את הדרך שבה שיחקה הפועל ת"א נגד וילרבאן וטענתי שצריך לבוא שם שינוי, בעיקר כי במקביל החמאתי למכבי ת"א על ניצחונה מול ז'לגיריס. "איך, איך אתה מדבר ככה על הקבוצה שנמצאת המקום הראשון ביורוליג, ועוד אומר דברים טובים על קבוצה מהתחתית?", הם תהו. המהדרין אף טענו שאני "מקבל משכורת מדון שימון", ועוד רמיזות בסגנון דומה.
אז אני אתחיל בתשובה הקלה: מידת החיבה שאני רוכש להפועל ת"א זהה לזאת שאני רוכש למכבי ת"א. למעשה, תסריט חלומי בעיניי הוא ששתיהן יגיעו לגמר היורוליג, ושם באמת לא משנה לי מי תנצח, כשבמקביל הפועל ירושלים זוכה ביורוקאפ ומצטרפת גם היא למפעל.
ברור לי שבתל-אביב בטוחים שאין יצור כזה שיכול לרצות בטובתן של שתי קבוצות העיר בעת ובעונה אחת, אבל מה לעשות, אני גר בשוהם. לפרברים חוקים משלהם.
לגבי הטענה על ביקורת מצידי שלא התחשבה במיקומי הקבוצות ובהישגיהן. חשבתי שזה מובן מאליו, אבל מתברר שלא לכולם, אז אני אסביר.
ההתייחסות לכל קבוצה נעשית בהתאם לאיכות הסגל שלה ולרמת הכדורסל שהציגה עד כה ביורוליג. בשני המובנים, ברור שהפועל נמצאת השנה בליגה אחרת ממכבי. הפועל בשיאה יכולה לנצח כמעט כל קבוצה, וביום שבו הכל הולך לה - אולי את כולן. אין לה את הסגל הטוב במפעל, אבל יש לה כנראה אחד מארבעה-חמישה הכי טובים (זה דבר שקשה לדייק בו כי יש קבוצות עם סגלים נהדרים והישגים גרועים, דובאי למשל, שמעוררות תהייה האם זה באמת סגל כה טוב או שזו אשליה, אבל נעזוב כרגע את הפילוסופיה). ומעבר לכל, היא פתחה את העונה עם כדורסל מופלא, הרמוני, מתוחכם, קבוצתי, והציגה שלם שהיה גדול אף מסך חלקיו הרבים.
באופן טבעי הציפייה הייתה שהקבוצה רק תלך ותשתפר, מה שמתרחש בדרך כלל כשהעונה מתקדמת והשחקנים מכירים זה את זה טוב יותר, אבל בהפועל זה לא ממש קורה. אז נכון, היריבות למדו להכיר אותה ופיתחו תשובות לשיטה שלה. זה המחיר של להיות קבוצה גדולה ומפתיעה. כולם רוצים ללמוד מה בדיוק קורה שם.
אבל נדמה שהפועל אפילו הולכת אחורה. זה קורה בעיקר בגלל בעיית ואסיליה מיציץ', שהתחיל את העונה נהדר אבל התדרדר מאוד, אבל לא רק. הקבוצה גם לא מצאה כלי נשק התקפיים חדשים שבאמת עובדים, ובטווח הארוך אני מרגיש שזה עלול לסכן את מעמדה כקבוצת צמרת.
תארים מגיעים בדרך כלל לקבוצות הגנתיות. עם זאת, אני לא משוכנע שזו באמת הייתה כוונת המשורר. זה נראה יותר כאילו הפועל מנצחת דרך ההגנה כי היא כבר לא מצליחה לנצח דרך ההתקפה
ועדיין, הכל בפרופורציה. אתמול, ביום בינוני בהחלט, שהבליט את כל התסמונות החדשות והבעייתיות – מחציות ראשונות גרועות (אפילו מול אליצור נתניה זה קרה), ירידה עצומה ביכולת לייצר נקודות, מיציץ' בכושר מחריד (היה אגב טוב יותר בשבע הדקות הראשונות עם ים מדר לצידו, אבל מדר לא חזר למגרש עד הסיום) – הפועל הצליחה לנצח קבוצה שנמצאת אומנם בתחתית, אבל יש לה הרבה שחקנים טובים וכנראה זה לא המיקום הריאלי שלה. איך? עם הרכב "בולדוגי ההגנה" הישן והטוב: איש ווינרייט בעמדה 4, לצידו אלייז'ה בראיינט וקולין מלקולם כמחסלי גארדים, ודן אוטורו כמטרייה אווירית. בחלק מהדקות היה איתם מיציץ', שגם כשהוא גרוע בהתקפה זה עדיין גוף גדול בהגנה, ובדקות ההכרעה כריס ג'ונס בתפקיד יצרן הנקודות.
במסגרת המגבלות
מכבי היא סיפור שונה לגמרי. היא התחילה את העונה עם כדורסל איום ונורא, בעיקר בהגנה, ומאז חל אצלה שיפור גדול. זו עדיין קבוצה ששומרת גרוע בחלקים רבים של המשחק, אבל יש לה יותר ויותר דקות עם הגנה סבירה, ובהתקפה היא פיתחה שיטות שונות להשגת נקודות ויותר שחקנים נראים שם כמי שמרגישים נוח ברוטציה ונותנים תפוקה.
ועם כל זאת, תקרת הזכוכית של מכבי ברורה. ולכן הביקורת שמועברת עליה תואמת את הפוטנציאל ההתחלתי שיש לה. עם הסגל שלה, גם אם כל השחקנים יהיו ביום משוגע, וניהול המשחק של עודד קטש יהיה מרהיב, אין לה איך לנצח את הקבוצות הגדולות באמת. זה יכול לקרות כמובן פעם-פעמיים בעונה באופן לא צפוי, כי זו מהות הספורט, אבל כמעט תמיד לא. תכל'ס, זה מה שהיה מול אולימפיאקוס: יום באמת נפלא בהתקפה של המון שחקנים (איפה לונדברג זה כמו קטשופ או קולה: איזה גארד שתשים לידו, הוא ישדרג אותו, אפילו את ג'ף דאוטין), הגנה שבחלק נכבד מהדקות שיחקה חכם (וברבע השני פשוט נרמסה), ולמרות זאת הקבוצה לא הייתה בתמונה החל מהרבע השני - וסליחה שאני לא מתרגש מהמיני קאמבק שביצעה.
אין למכבי אף אחד שיכול לעצור את סשה וזנקוב בדיוק כמו שלא היה לה בשבוע שעבר אף אחד שיכול לעצור את מריו הזוניה. ולאורך 40 דקות אין לה כלים לעצור את העושר והגיוון בסגל לא של אולימפיאקוס ולא של ריאל. אלה הבדלים שניתן לגשר עליהם רק אם המאמן מנגד הוא באמת תת-רמה, ואין הרבה מקרים כאלה.
אז הפועל היא בהגדרתה קבוצת צמרת וההתייחסות אליה בהתאם. אפשר לטעון שהיא שינתה סגנון והחליטה לנצח יריבות דרך ההגנה, שאולי הבינו שם שלשחק בסקור נמוך זו הדרך להישגים, דבר שנכון אמפירית כי תארים מגיעים בדרך כלל לקבוצות הגנתיות. ועם זאת, אני לא משוכנע שזו באמת הייתה כוונת המשורר. זה נראה יותר כאילו הפועל מנצחת דרך ההגנה כי היא כבר לא מצליחה לנצח דרך ההתקפה, זה מדאיג, ולכן זה נכתב פה. מרצון שתצליח. לא מקטנוניות (וכן, אני יודע שגורמים שונים בשני המועדונים קוראים כל מילה שנכתבת, אז אם הועלנו במשהו, מה טוב).
מכבי, לעומתה, גם עכשיו כשהיא כאילו יותר עמוקה כי יותר שחקנים תורמים אצלה, היא מקסימום קבוצת מרכז טבלה, וריאלית כנראה בחלק התחתון של המרכז הזה. בואו, האם הסגל שלה יותר טוב משל אנדולו אפס? אני ממש לא בטוח. ולכן, את הביקורת עליה צריך להעביר לאור הנתון הזה. כי אחרת בשביל מה אנחנו פה? לכתוב כל הזמן שהפועל טובה כי היא בצמרת ומכבי גרועה כי היא בתחתית תוך התעלמות מהתהליכים שהן עוברות, זה רציני? בעיניי לא.
אז התנצלותי הכנה בפני מי שנפגע עד היום, אבל מעכשיו אין תירוצים. אני אגיד משפט של אבא: אוהב את שתיכן, אבל תלמדו לקבל ביקורת.
