בעוד כריסטיאנו עבר לסעודיה כמעט בעל כורחו לקבוצה חזקה שנאבקת על האליפות, לאו מסי בחר בארצות הברית לקבוצה קטנה שסיימה לאחרונה במקום האחרון, אבל עם חלומות גדולים. בשנתיים האחרונות רונאלדו פיטר מאמנים ודאג להביא שחקני חיזוק, אך למרות כל זאת ארון הגביעים לא התמלא. אולי זה מזג האוויר, אולי הפרויקט שנבנה סביב שכירי חרב, אולי התסכול שהלך וגדל. כך או כך התארים לא הגיעו, גם אם החוזה שלו התחדש והפך לשמנמן במיוחד.
מסי לעומת זאת התמקד בעשייה. הוא הביא חברים ותיקים, התאחד שוב עם שותפיו מברצלונה האגדית ובעיקר נהנה מהמשחק. השבוע הוא הניף עם אינטר מיאמי את צלחת האליפות הראשונה בתולדות המועדון.
מסי לא כבש הפעם. וזה אולי בדיוק ההבדל העצום בין השניים. זה לא שלרונאלדו אין בישולים, אך מסי פועל ברמה אחרת לגמרי. הוא תמיד מחפש את חבריו. הוא רוצה שהקבוצה תנצח, לא הוא. הוא לא רודף אחרי מספרים אישיים אלא אחרי רגעים של כדורגל טהור שמקפיצים אותנו מהספה ומזכירים לנו למה התאהבנו במשחק הזה מלכתחילה.
מסי לקח קבוצה מהמקום האחרון והוביל אותה אל התואר. רונאלדו לקח קבוצה שהייתה שנייה וסיים איתה במקום שלישי. מסי לא מחפש להיות הכותרת, הוא מחפש לייצר כדורגל חי, נושם ומרגש, כזה שבו בכל פעם שהכדור ברגליו אתה יודע שמשהו יוצא דופן יכול לקרות. וגם קורה.
זכינו לראות אותו זוכה. עכשיו נשאר רק המונדיאל. הלוואי ואתבדה, אבל אני לא מאמין שתהיה לנו שם באמת הצגה אחרונה. גם אם זה היה התואר האחרון שלו, אנחנו יכולים לומר מילה אחת על כל התקופה המפוארת הזו ועל מה שהיא עשתה לנו אוהבי הכדורגל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
