כל הכבוד על הלחימה, דני. מבחינתי עשיתם את שלכם. אני לא מתקן תחזיות, אבל כן מעדכן על ההתפתחויות – ובעיקר על המשמעות שלהן. ראשית, כדי לזכות בתואר – אזורי או כללי – קבוצות צריכות להיות מהמצטיינות בליגה בשני צידי המגרש.
ואכן, או שמא כצפוי, ארבע מובילות האזורים מתחלקות בשישה מתוך שמונת דירוגי העל (התקפה והגנה), כששתי הקבוצות מהמקום השלישי בכל אזור משלימות את התמונה. לכן, הטענה שנשמעה בסיקור הסדרה בין סן אנטוניו לפורטלנד – שלפיה דני אבדיה קלע 35 נקודות מול “ההגנה הטובה בליגה” – פשוט לא מדויקת. פורטלנד מדורגת שלישית בלבד, מאחורי שתי מובילות האזורים.
בצד ההגנתי, אוקלהומה סיטי ראשונה, דטרויט שנייה, סן אנטוניו שלישית ובוסטון רביעית. כלומר, ארבע מובילות האזורים הן גם בעלות ההגנות החזקות ביותר. סן אנטוניו, עם ויקטור וומבניאמה – שכבר “הוכתר פה אחד” לשחקן ההגנה של העונה – נמצאת במקום השלישי. אבל צריך לזכור: פרסי עונה סדירה לא מבטיחים אליפות. ניקולה יוקיץ’ זכה באליפות בעונה שבה ג’ואל אמביד נבחר ל-MVP, ולרוב התארים האישיים הופכים לפרס ניחומים. הלילה זה כבר התחיל להיראות רלוונטי גם לתואר שחקן ההגנה.
בהתקפה, דנבר מובילה, בוסטון שנייה, ניו יורק שלישית וסן אנטוניו רביעית. אוקלהומה, דטרויט ודנבר מובילות בצד אחד של הכדור, אבל רק בוסטון (2 בהתקפה, 4 בהגנה) וסן אנטוניו (4 בהתקפה, 3 בהגנה) נמצאות בטופ בשני הצדדים. לכן הן גם המועמדות שלי להיפגש בגמר – לפחות עד הפציעה האחרונה.
בינתיים קיבלנו “הפתעות”: שלושה ניצחונות חוץ – אטלנטה השוותה ל-1:1 מול הניקס, אורלנדו עלתה ל-0:1 מול דטרויט, ומינסוטה השוותה ל-1:1 מול דנבר. גם בוסטון וסן אנטוניו הפסידו, כאילו מישהו דואג שלא נראה יותר מדי סוויפים – בכל זאת, זה לא טוב לביזנס. לזה אפשר להוסיף את הפליי-אין במערב: פורטלנד עלתה מהמקום השביעי על חשבון פיניקס, וגולדן סטייט הגיעה למשחק על המקום השמיני דרך הקליפרס – רק כדי להיות מודחת בהמשך.
מכאן לנקודה השנייה: “מזל של מתחילים”. הפציעה של וומבניאמה היא קודם כל חוסר מזל של סן אנטוניו, אבל במשחק סכום אפס – מישהו אחר מרוויח. פורטלנד כבר רשמה לעצמה יתרון משמעותי בסיכויי העלייה. מעבר לכך, הפציעה הגיעה גם על רקע ניסיונות חוזרים של וומבי לסחוט מגע בצבע. ג’רו הולידיי פשוט זז הצידה, רוב וויליאמס שמר מרחק – וזו בדיוק הנקודה: כשהשומרים לא משתפים פעולה עם המשחק הזה, הוא פחות עובד.
אפשר לטעון שמשכו לו את הכיסא, אבל גם כאן יש כלל פשוט: מי שמנסה לכפות מגע – לוקח סיכון. כמו שניסח זאת ויזיני מ”הנסיכה הקסומה”: You are trying to rob from me what I’ve rightfully stolen.
צריך גם לזכור: פורטלנד הובילה כשהוא נפצע, וסן אנטוניו דווקא נראתה טוב לפרקים בלעדיו. זה לא אומר שהוא לא חשוב – ברור שהיעדרו קיצר את הרוטציה ופגע בקבוצה – אבל זה כן מעלה שאלות מקצועיות. בסופו של דבר, בדקות הסיום סן אנטוניו פשוט נגמרה פיזית, והבלייזרס גנבו את הביתיות.
פציעות אי אפשר לחזות, ולכן גם אין סיבה לשנות תחזיות בדיעבד. אמרתי מראש: בפלייאוף של סדרות הטוב משבעה משחקים, מנצחת הקבוצה שנשארת לעמוד אחרונה. כשירות וזמינות חשובות לא פחות מכישרון. דני אבדיה והחברים שלו עברו עונה מלאה בפציעות, ובכל זאת הראו אחרי האולסטאר קצב של קבוצה עם יתרון ביתיות. אם לא השנה – אז בעתיד הקרוב, הם עוד יעשו קפיצה.
ולסיום, שאלה שמטרידה: קייד קנינגהאם פתח את הסדרה עם 39 נקודות מול אורלנדו, פחות מחודש אחרי קריסת ריאה, ושיחק 40 דקות. אז כן, דטרויט הסתדרה לא רע בלעדיו, אבל עד כמה באמת מדובר באותה “קריסת ריאה” שאנחנו חושבים עליה? האם האבחנה מדויקת כפי שהיא מוצגת?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
