אוהדי הפועל תל אביב מדוכאים מהתבוסה למכבי, 101:83, אבל בראייה רחבה על יעדי הקבוצה – ממש לא בטוח שהם צודקים.
בין הפועל למכבי מפריד נתון בסיסי אחד שמשליך על הכל: למכבי יש כרטיס מובטח ביורוליג, ואילו הפועל, נכון לעכשיו, צריכה להרוויח את מקומה במפעל מדי שנה. ולכן, בעוד שמכבי יכולה להרשות לעצמה להשקיע משאבים ולקחת סיכונים על מנת לזכות באליפות בליגה הישראלית, בהפועל חייבים לעשות ויתורים בזירה המקומית כדי להצליח בזירה הבינלאומית.
אם מסתכלים על בניית הקבוצה ליורוליג, להפועל היה קיץ מצוין. כבר בשנה שעברה זו הייתה קבוצה עם הרבה יותר יתרונות מחסרונות. הבעיה המרכזית הייתה מחסור בשחקנים בעמדה מספר 4. הסמול בול עם איש וויינרייט בעמדה הזאת אמנם הפתיע את היריבות בתחילת העונה, אך עם הזמן בלט המחסור ב-4 אמיתי. ג'ונתן מוטלי היה איטי, קסלר אדוארדס לא ברמה, ותקרת הזכוכית של הקבוצה הייתה קשורה בעיקר לבעיה הזאת.
הרכש האדום החשוב של הקיץ
ולכן, הרכש החשוב ביותר שעשתה הפועל הוא זאק לידיי: 4 אמיתי, כזה שלא צריך לשנות בשבילו את השיטה. לצד יכולותיו קרוב לסל, לידיי הוא קלעי שלשות מחונן. ולכן, הוא יכול להיכנס בדיוק לתפקיד של ויינרייט – 4 שעומד רחוק מהסל ומפנה את הצבע לדן אוטורו, אבל לעשות זאת טוב יותר. הפועל העמיסה על העמדה הזאת עוד כמה שחקנים מעניינים. ג'ייקוב טופין הוא סופר אתלט, גבוה ורץ נהדר למתפרצות. הוא אמנם נוטה להיפצע, אבל כשחקן מחליף הוא פוטנציאל מצוין.
לאחרונה הוחתם בקבוצה גם ברונו קאבוקלו. בקדנציה הקודמת הוא שיחק ברוב המקרים בעמדה מספר 5, והיה איום ונורא כי הוא מתקשה מאוד בהגנת הפיק-אנד-רול. אבל בעמדה 4, שם הוא צריך בעיקר לשמור אישית ולא לתת עזרות, הברזילאי שחקן לא רע בכלל, עם יכולות התקפיות מגוונות. גם הוא לא מתאים כשחקן חמישייה. אבל כמחליף? רכש טוב.
בנוסף לאלה, אמיר קופי החליף את קולין מלקולם. הוא מנוסה יותר, טוב בהרבה התקפית, ובעיקר מהיר יותר. הפועל שיחקה מאוד לאט בעונה שעברה, וקופי יכול לשנות את זה. יש לו גם יד לא רעה מבחוץ, ויחד עם לידיי, יכולת קליעת השלשות של הקבוצה השתפרה להפליא.
מיצ'יץ' יכול להוריד מעצמו
שינוי מהותי נוסף הוא בואו של תומאס סאטורנסקי על חשבון כריס ג'ונס. לכאורה, אפשר להגיד שהוא מבוגר יותר, איטי יותר, יצרן נקודות פחות טוב. אבל צריך להבין את המרקם האנושי של הפועל על מנת להבין מדוע זו החתמה טובה (על הנייר. מה יהיה בפועל אף פעם אי אפשר לדעת). בעיה קשה מאוד בקבוצה בשנה שעברה הייתה שוואסיליה מיצ'יץ' לקח על עצמו יותר מדי וסמך פחות מדי על חבריו. את ג'ונס הוא לא ספר.
סאטורנסקי זה סיפור אחר. מבוגר ממיצ'יץ', עם רקורד לא פחות מרשים, עם ניסיון באנ.בי.איי, וגם רכז אמיתי בניגוד לג'ונס. כשהוא יהיה במגרש, יש סיכוי טוב שמיצ'יץ' ישאיר לו את ניהול המשחק וקבלת ההחלטות ויתמקד בעמדה מספר 2, שהיא המתאימה לו. סאטורנסקי גם גבוה מאוד, מה שעשוי להועיל להגנה מול הרכבים מסוימים.
יוכל לסמוך על סאטורנסקי. ואסיליה מיציץ'
(צילום: טל שחר)
עדיין לא ברור מה ייתן יוג'ין ג'רמן לקבוצה, אבל טיילר אניס אמור לשוב מתישהו, אז יכול להיות שלהפועל יש מספיק רכזים. וגם אם לא, זו עמדה שפחות קשה למלא מאשר עמדה 4.
אבל להתמקדות ביורוליג יש מחיר, ואתמול הוא בא לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר: המעבר של ים מדר למכבי. עבור הצהובים, המשמעות המרכזית של הצעד הזה היא הפיכת הקבוצה למועמדת כמעט בטוחה לזכות באליפות המדינה. ביורוליג מדר הוא שחקן רוטציה נחמד. בזירה המקומית, כשהוא לצד רומן סורקין, זה יוצר קבוצה שכמעט לא ניתן לנצח אותה. להפועל לא היה שום דבר לעשות עם זה. היא לא יכלה לתת למדר את המעמד ואת כמות הדקות שמכבי יכולה לתת לו ביורוליג. זה קשור גם בשאיפות השונות שיש לה, אבל גם בשיטת המשחק שלה.
מעבר בטיימינג מושלם
מדר הוא שחקן שלוחץ כל הזמן בהגנה. אבל לחץ זה דבר שאי אפשר לעשות לבד. אתה חייב שלפחות עוד 2-3 שחקנים לידך ילחצו איתך. למה? כי כשלוחצים מוביל כדור הוא יכול לעשות אחד משני דברים: או למסור מסירה פשוטה הצידה לשחקן פנוי ולתת לו להוביל את הכדור, או לנצל את העובדה שהשומר שלו נצמד אליו כדי לעבור אותו במהירות. אולם המהירות הזאת מכניסה אותך למידה מסוימת של חוסר שליטה בגוף. אם מאחורי השומר מחכות לך שלל אפשרויות מסירה קלות, אין בעיה. יצרת יתרון להתקפה. אבל אם אתה נתקל בעזרה אגרסיבית ונתיבי המסירה שלך חסומים על ידי עוד שומרים שלוחצים על חבריך לקבוצה, אתה בבעיה.
בהפועל של העונה שעברה, חוץ ממדר אף אחד לא תקף את הכדור. היו שם שומרים מצוינים שקשה לעבור אותם, אבל לא כאלה שלוחצים (קופי דווקא נראה אחד שכן יעשה את זה). לכן, מדר היה בודד ויצר לפעמים דווקא חורים בהגנה ביורוליג, כי עברו אותו יותר מדי. מהבחינה הזאת, המעבר שלו למכבי נעשה בטיימינג מושלם.
מדר וגביע ה-MVP של המשחק
(צילום: ליאור שרון)
בשנה שעברה זאת הייתה קבוצה די רכה הגנתית והוא היה נתקל באותה בעיה. השנה יש לה פוטנציאל לשחק הגנה לוחצת ואגרסיבית לאורך דקות ארוכות ולהפוך את זה לנשק מרכזי. איפה לונדברג, קיטון וואלאס, בונזי קולסון, אושיי בריסט, ג'ון דיברתולומיאו וגם ג'ימי קלארק במידה מסוימת – כל אלה ישושו ללחוץ עם מדר, בהנחה שעודד קטש יאמץ את זה כשיטה בקביעות. תחשבו על ארבעה כאלה מסתערים על כל שחקן בדאבל-אפים, כשמאחור מחכה דניאל תייס לתת חיפוי. סיוט ליריבות. מדר מספק למכבי גם מהירות ומשחק מעבר, דברים שכה היו חסרים לה. בקיצור, שחקנים לא חיים בוואקום. הם צריכים סביבה שתתאים לסגנון שלהם. מכבי של השנה מתאימה בדיוק לסגנון שלו.
החוליה החסרה שהגיעה למכבי
ועם זאת, אם מסתכלים על הקבוצה ברמת היורוליג, מדר הוא ממש לא הרכש הכי חשוב שלה. אם להפועל היה קיץ טוב, זה של מכבי היה נפלא.
הבעיה הגדולה שלה בשנים האחרונות הייתה המחסור בגבוה הגנתי טוב ליד רומן סורקין. ולכן, תייס הוא לא רק השם הנוצץ ביותר שהגיע, אלא גם החוליה שהכי הייתה חסרה. לא בטוח שהוא השחקן הכי מתאים ליד סורקין, כי הוא לא מאוד פיזי ואתלטי (בהשוואה לאוטורו למשל), אבל הוא שמר באנ.בי.איי בהצלחה על סנטרים עצומים בגודלם, ולכן הוא מהווה שדרוג לעומת כל שחקן שסורקין שיחק לידו עד היום. תייס גם מגוון מאוד התקפית, בדיוק אותו יתרון שיש לסורקין, מה שיכול להוות אתגר הגנתי גדול עבור היריבות. מול שומרים נמוכים הם ילכו פנימה, את הגבוהים יוציאו החוצה, יתחלפו אוטומטית בעמדות, קשים מאוד לעצירה.
ואם כבר גבוהים: בשנה שעברה כתבתי שאני מת על אושיי בריסט כשהוא עוד קלע שתי נקודות במשחק. אז חביבי החדש במכבי הוא ארמנדו בייקוט. הוא חכם, קבוצתי, ריבאונדר התקפה מצוין, מוסר נהדר, נטול אגו, מבין את מגבלותיו, הופך אחרים לטובים יותר. מסוג השחקנים שכולם רוצים לידם. אני צופה שככל שהעונה תתקדם, מעמדו ישתפר וחלקו יגדל. זה יבוא כנראה על חשבונו של ג'יילן הורד, שגם אתמול היה חור הגנתי בפתיחת המשחק, כשחלק את עמדת הגבוהים עם סורקין. זה פשוט שילוב שלא עובד הגנתית, ועודד קטש צריך למצוא לזה פתרון.
ארמנדו בייקוט
(צילום: ספי מגריזו, מכבי ת"א)
הרכש השני הכי חשוב של מכבי הוא בונזי קולסון. גם בקדנציה הקודמת שלו בקבוצה הוא היה נכס, אבל סבל מכך שלא ניצלו את כל יכולותיו, כי שחקני המפתח היו וויד בולדווין ולורנזו בראון. בונזי עמד בפינה וזרק שלשות, אבל הוא יכול כל כך הרבה יותר. בשביל סמול פורוורד, הוא שחקן גב לסל נפלא, שיכול לרמוס רבים מהשומרים שיוצבו עליו. הוא גם נע מעולה בצבע ויכול לשחק בעמדה 3 ובעמדה 4, לפי סגנון המשחק הרצוי. קולסון חוזר במעמד שונה, כשחקן מוביל, וכדאי לקבוצה לבנות עליו יותר. הוא מסוג השחקנים הצנועים שלא מתעקש להתבלט, ולכן צריך למצב אותו כמנהיג במגרש.
מדר, כמו גם קיטון וואלאס, הם שחקני הרכש הבאים בחשיבותם מבחינת היורוליג. הדבר הכי טוב בוואלאס זה שהוא אינו לוני ווקר, שחי בעולם משלו בלי קשר למציאות סביבו. ווקר ידע לייצר נקודות, אבל רק לפעמים, ולחולל נזק בשני צידי המגרש, באופן די עקבי. וואלאס קבוצתי, שומר, רץ, עם כוח מתפרץ, קומבו גארד שמשחק בערך באותה רמה בשתי העמדות. פחות נוצץ מווקר, הרבה יותר מתאים. הקו האחורי של מכבי מזכיר מבחינת הפוטנציאל שלו את ימי ג'רמי פארגו ודורון פרקינס העליזים, אז השניים הקשו מאוד על הגארדים של היריבות להגיע לצבע. אלה אפשרויות הגנתיות שלא היו במועדון הזה כבר שנים.
אבל – העבודה של קטש תהיה קשה יותר משל איטודיס. הפועל יכולה לשחק באותן שיטות של השנה שעברה, אבל עם יותר כלים. במכבי, כל חמישייה תהיה במיטבה עם סגנון אחר. כשסורקין במגרש ליד תייס או ליף, צריך לשחק לאט ולנצל את היתרונות שהוא מביא. הרכב עם גבוה אחד שלצידו קולסון ובריסט, ואיתם שניים מתוך לונדברג, וואלאס, מדר, קלארק ודיברתולומיאו, מביא איכויות אחרות לגמרי ומצריך שיטה שונה לחלוטין – שתהיה גם חדשה לגמרי עבור הקבוצה.
אלה צרות של עשירים. הפער בין שתי קבוצות היורוליג שלנו היה גדול מאוד בשנה שעברה. אחרי הקיץ הזה, אי אפשר שלא לצפות למפגשים ביניהן בזירה האירופית. גם לראי שעל הקיר קשה לנבא מי תהיה הכי יפה בעיר.
