ה"משלחת" — מילה מוזרה, הם לא מייצגים אותנו באולימפיאדה — של "כאן 11" עשתה כמה פאולים של כרטיס אדום לאורך שידורי המונדיאל. אבל אסור לגעת בנרטיב: הם נהדרים, הם נפלאים, הכל מושלם. השליטה בנרטיב מרשימה. כמו ההתעקשות לחזור שוב ושוב על כך שזה "המונדיאל הגדול אי פעם". לכאורה בגלל מספר המשתתפות והמשחקים, אבל בפועל גם כדי לקבע בתודעה שזה המונדיאל הכי טוב שהיה. לא נולדנו אתמול. אתם לא מפסיקים לנסות למכור לנו מוצר שכבר קנינו. זה מזכיר את שידורי הפרמייר־ליג, שבהם כמעט אי־אפשר להעביר משחק בלי לשמוע שזו "הליגה הטובה בעולם". אין צורך בתזכורת כל עשר דקות.
לשדרי התאגיד מותר לדבר על עצמם, וגם לעשות כתבה בחדשות על השדר שימי ששון (דמיינו את הזעם אם בערוץ הספורט היו עושים כתבה על מיכאל וינסנדט) גם להתלהב מכך שהם לחצו יד ללאו מסי או נשמו ליד רונאלדו הברזילאי. איך אומרים בערוץ 14? להם מותר הכל. קשה להאמין שערוץ הספורט היה זוכה לאותן מחמאות על הדברים האלה. ערוץ הספורט הפיק אולימפיאדות בצורה מעוררת הערכה, וזה מבצע לא פחות מסובך לתפעול: לך תסביר עכשיו לצופה על גמר הגלישה או על הטכניקה של רז הרשקו. זה לא קל כמו לשדר את כריסטיאנו רונאלדו.
אחרי שנגמר שלב הבתים והרבה אוהדים הלכו הביתה, מותר לשאול: באמת היה צורך במשלחת כל כך גדולה? למה צריך לדבר כל כך הרבה פעמים עם אוהדים מחוץ למגרש? לכל משחק היה כתב שטח, כאילו מדובר בדיווח מהחזית. מה אכפת לי מהגיגיו של שיכור שאוהד את קולומביה בשלוש לפנות בוקר? גם בתשע בערב זה לא מעניין במיוחד.
הערך המוסף לא תמיד היה שם. חלק מהמשחקים בכלל שודרו מהאולפן, כך שמתבקש לשאול מה היה סדר העדיפויות. הבנו, אתם בשטח. אתם כאן. גם שם הערוץ, גם משחק המילים. עכשיו אפשר להתמקד קצת יותר במה שהצופים באמת מקבלים מזה.
יש געגוע אינסופי ל"אולפן ליגת האלופות של פע"ם, עם מודי בר און ז"ל. אף אחד לא באמת זוכר כתבות צבע מרגשות שמסתכמות בצילומים מתוך מתחמי אוהדים. האולפן ההוא היה רחוק אלפי קילומטרים מהאירוע, אבל מה שהיה חשוב לצופים באמת היו הניתוחים והפרשנויות. תודה לאל שהטכנולוגיה לא הייתה מפותחת מספיק ב־1999, אחרת מה שהיינו זוכרים זה את אוהדי מנצ'סטר יונייטד מתלהבים ברחוב ולא את ה"ש־ע־ר!" של רמי ויץ.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
האולפן של "כאן 11", בראשות טל ברמן, נהדר. הכל מאוד ברור כשמדברים נטו על כדורגל. רוב השדרנים והפרשנים טובים: דור הופמן מעולה למרות תקרית לחיצת היד עם מסי, וגם שרון דוידוביץ', גילי ורמוט ודקל קינן מצוינים. והעובדה שאפשר לצפות במונדיאל בכל מקום ובחינם היא החשובה ביותר. יחד עם זאת, חובה לשאול: מדוע יש ערוץ שמקבל רק ביקורות, וערוץ שמקבל רק מחמאות?
