לפני 15 חודשים הצטרף תום ראובני למועדון המצומצם של ספורטאים ישראלים שזכו בזהב אולימפי. רגע השיא שלו ושל המשלחת כולה התרחש באווירה עוינת במיוחד: עשרות דגלי פלסטין התנופפו באתר השייט במארסיי, ובאותו הזמן התנגנה ברקע "התקווה". הגולש, שהיה עד אז אלמוני יחסית, הפך באחת לשם מוכר כמעט בכל בית בישראל, והעניק למדינה גם מעין ניצחון תודעתי בתקופה שבה התחושה ש"כולם נגדנו" הייתה מוחשית לגמרי. אבל מהר מאוד, כשהאסקפיזם מהמלחמה התפוגג, התהילה התפזרה ברוח.
"בהתחלה הייתי סלב ועכשיו זה דועך לאט־לאט, בקושי מזהים אותי ברחוב", מספר ראובני בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "אני גם נראה קצת שונה, ירדתי במשקל, הפנים שלי יותר רזות, בכל מקרה זה לא חסר לי", מוסיף הגולש (25) מבני הרצליה, שביום שני הקרוב יתייצב למבחן האמיתי הראשון שלו מאז פריז – אליפות אירופה באיטליה.
די נעלמת מהרדאר.
"לא קיבלתי אף פנייה לקמפיין כלשהו ואם הייתי מקבל, אז כמובן שהייתי רוצה. כדי להגיע למעמד של אלוף אולימפי ולקבל קמפיינים, צריך לעבוד קשה מאוד. אם אתרכז בקמפיינים, זה יפגע לי בספורט, כך שכנראה אני עושה את מה שאני רוצה כמו שצריך, ובגלל זה אני אלוף אולימפי. אני בסדר עם החיים שלי כרגע. חסויות יש לי, לא מרגיש צורך לרדוף אחר הפרסום. אולי אחרי הקריירה אחליט אחרת ואבוא ואגיד לך שאני רוצה לנצל את זה יותר, אבל כרגע לא רוצה שום דבר שיכול לפגוע לי בקריירה".
אתה רואה כדורגלנים צעירים בליגת העל נהנים מתהילה ציבורית גדולה יותר מאלוף אולימפי. הזוי, לא?
"שמע, חוויתי את זה חצי שנה. אני לא רוצה להישמע שחצן, כי זה ממש לא המקום שאני בא ממנו, אבל זה ממש לא מה שאני מחפש בקריירה, אלא להיות הכי טוב ולייצג את המדינה בכבוד. בוא נגיד שאני שמח שכבר אין אור זרקורים סביבי. זה מלא הסחות דעת והמון דברים שלא ממש עוזרים לך להביא את המדליה. מה שעוזר זה אימונים, עבודה קשה ושקט. בשבת האחרונה יצאתי לגלוש במזג אוויר די סוער וגשום, בזמן שכולם היו בבית. אני לא מאלה שמחפשים את הסלפי, עושה את הכל בשבילי ובשביל המדינה".
4 צפייה בגלריה
" בוא נגיד שאני שמח שכבר אין אור זרקורים סביבי. זה מלא הסחות דעת והמון דברים שלא ממש עוזרים לך להביא את המדליה"
(צילום: שרון צור)
"מחפשים אותנו"
כאמור, ראובני התחרה במשחקים האולימפיים באחת הערים העוינות ביותר לישראלים באירופה, וצלח את האתגר בצורה מעוררת כבוד, אולם גם כעת, עם הפסקת הלחימה, הוא מספר על הקושי בלהיות ספורטאי כחול־לבן בעולם – בטח בפרופיל של אלוף אולימפי.
"נהיה די מפחיד", הוא מודה. "אתה מרגיש שמחפשים את הישראלים. יותר מזה, שלחו אליי הודעות איום ונאצה באינסטגרם גם במהלך אליפות העולם בדנמרק, כמו 'אל תגיע לתחרות' וכאלו. פרו־פלסטינים פגשו אותי ואמרו לי 'ניפגש מחר', Free Palestine וכאלו. הם רואים שמגיעה תחרות לאזור שהם גרים בו, ומוצאים איך להיתקל בנו. בדנמרק הייתי מאובטח. אחד המפגינים שם הציג לגולשים סרטון מזויף שטוען שאח שלי רוצח תינוקות בעזה. אני כמובן יודע בוודאות שזה לא הוא. יכול להיות שזה בכלל לא צה"ל, אבל זה מדאיג. אתה כבר לא יודע מה הם יכולים לעשות, מי יודע אם לא מתכננים אפילו פיגוע".
זה משפיע כשאתה מגיע לתחרות?
"יש חששות, אבל לא אתן להם לנצח אותי. אתה לא אומר שאתה ישראלי, מורידים את כל המדבקות מהמפרש ואת כל הסמלים. תחושה שאתה לא רוצה להיות בה. אתה רוצה לייצג את המדינה שלך בכבוד, להרים את דגל ישראל הכי גבוה, אבל ממליצים להימנע מזה משיקולי ביטחון. הגבול מאוד דק בין 'תמות' באינסטגרם לבין שזה באמת יקרה. יש לכולנו חשש מפגיעה פיזית".
"לצעירים סביבי יש מוטיבציה"
את אליפות העולם האחרונה, שנערכה בדנמרק, ראובני סיים במקום ה־41 בלבד, אבל מראש הוא סימן אותה כתחרות שתחזיר אותו לעניינים אחרי שלקח הפוגה קצרה. עכשיו הוא מקווה לחזור לקצב, כשהמטרה העיקרית שלו היא להשיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים בלוס־אנג'לס.
אתה חושב שתוכל להיות הישראלי הראשון שיזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות ברציפות?
"זה מאוד אפשרי. אם עשיתי את זה פעם אחת, אין סיבה שלא אוכל לעשות את זה שוב. בוא נגיד שזה מה שמשאיר את האש בתוכי דלוקה. זה נותן דחף להיות הישראלי הראשון שעושה את זה. כרגע אני בין ארבעת האלופים האולימפיים היחידים. גם אם לא הייתה לי מדליית זהב, עדיין הייתי רוצה לחוות שוב אולימפיאדה. החלום הוא עוד זהב. גם לא בטוח שאעצור אחר כך".
הפכת למדליסט האולימפי הישראלי המפתיע ביותר אי פעם. מסכים?
"זה לא רק שהבאתי מדליה, זה זהב. זה הפך את זה לעוד יותר יפה ועוד יותר מתוק. לגמרי מסכים שאף אחד לא ציפה ממני. זה גם מה שהצית בי את האש, להיכנס למעגל הספורטאים הגדולים במדינה. ברור שזה מייצר עוד רעב לנסות להיות עוד יותר טוב ולהביא עוד מדליות. לא רק באולימפיאדה, גם באליפויות עולם ואליפויות אירופה. אין שום סיבה שלא אוכל לעשות את זה שוב".
ארטיום דולגופיאט סיפר כי מהרגע שבו זכה במדליית זהב אולימפית הוא קיבל מעמד אחר באולם ההתעמלות, וגם חובה גדולה יותר להישגיות. מרגיש את זה?
"יש את הכבוד ואני מרגיש את זה. חבר'ה צעירים שפתאום לידי מקבלים מוטיבציה לעקוף אותי כי אני אלוף אולימפי. האווירה שונה. מרגיש שנותנים לי הרבה יותר כבוד. מצד שני מגיע גם הלחץ, שבכל תחרות אנשים מסתכלים, ובכל תחרות אני צריך להוכיח את עצמי. ברור שאם יש תוצאות פחות טובות שואלים 'מה קורה?' אבל אותי זה פחות מעניין".
לאליפות העולם הגעת בלי הכנה וסיימת במקום מאכזב.
"ממש לא מפריעה לי ביקורת. ידענו שאני לא מגיע מאה אחוז מוכן, ובכל זאת רציתי להיות שם, כי אני מאמין בלהתחרות ובנוכחות. אני בסדר עם זה שאנשים מסתכלים ושואלים איך אלוף אולימפי מסיים 41. רק אני יודע את התהליך של הקמפיין, את המטרות הבאות. אתה לומד מהכישלונות. נראה שאני חוזר לעצמי לקראת אליפות אירופה, ומתרגש לראות מה יהיה".
נעלמת ליותר מדי זמן. איפה היית?
"קודם כל עשיתי הפסקה של חצי שנה. כשחזרתי, לקח יותר זמן להתניע ממה שחשבתי. ואז הייתה אליפות עולם ביולי, שלא הגעתי אליה בכושר מספיק טוב, וראו את זה בתוצאות. אחרי אליפות עולם כל כך גרועה, הרגשתי שאני צריך לתת תחרות אחת טובה לפחות השנה, אז אני מגיע לאליפות אירופה בכושר די טוב".
קבלת פנים לתום ראובני שזכה במדליית זהב באולימפיאדת פריז
(צילום: יריב כץ)
מה עשית בזמן הזה?
"טסתי להוואי - שונה מהגלישה האולימפית, יותר גלים. פתאום אתה לא בלחץ, באיזי. זה היה הכי כיף. לקחתי את הזמן ללמוד את התואר החדש הזה של אלוף אולימפי ולהתרגל אליו. זה לא היה פשוט. זה מאפס למאה. זו הייתה תקופה מאוד כיפית בחיים שלי ומקווה לחוות אותה גם אחרי לוס אנג'לס".
חווית משבר אחרי האופוריה? קושי לחזור לאימונים ולתחרויות?
"לא. לקחתי החלטה לחזור מאוחר, משבר לא היה שם. לא עלתה לי שום מחשבה לפרוש. ידעתי שאני לוקח את השנה הזו בקלילות. יש לי עכשיו את הקבלות, אז אף אחד לא יכול לבוא אליי בטענות".
ואתה עם מאמן אלוף אולימפי, גל פרידמן, שבמקרה שלו לא הצליח לשמור על הזהב מאתונה 2004 בגלל החלפת דגמים.
"זה משהו שמאוד עוזר. אני מאוד מעריך את גל. בשנה האחרונה הצטרף אלינו עוזר מאמן חדש, סתיו ביימל, ואני ממש מרוצה ממנו. אחד הדברים שהניסיון מלמד הוא שחשוב לא להתניע מוקדם מדי. בסוף זה קמפיין ארוך. הקודם היה שלוש שנים והוא כבר הרגיש די ארוך. בפריז הגעתי לשיא ברגע הנכון, וצריך לעשות את זה גם עכשיו. זה לא אומר שאני מזניח תחרויות. אני מוכן לאליפות אירופה הזו, המטרה היא פודיום".
אהבה ים תיכונית
אחת התמונות המרגשות על הגבעה הסמוכה למרינה במארסיי הייתה השמחה של בת זוגו הבריטית, הגולשת בדימוס ססקיה סילס, יחד עם בני משפחתו. סילס, שאחיה סאם הוא אחד היריבים של ראובני, עברה להתגורר איתו בארץ לפני שנתיים. כעת הוא חושף שהם בדרך למיסוד הקשר.
"טסתי להוואי - שונה מהגלישה האולימפית, יותר גלים. פתאום אתה לא בלחץ, באיזי. זה היה הכי כיף. לקחתי את הזמן ללמוד את התואר החדש הזה של אלוף אולימפי ולהתרגל אליו. זה לא היה פשוט. זה מאפס למאה. זו הייתה תקופה מאוד כיפית בחיים שלי ומקווה לחוות אותה גם אחרי לוס אנג'לס"
"אני גר בשכונת אור ים שבאור עקיבא. אנחנו מתאמנים בשדות ים, אז לוקח חמש דקות להגיע לאימונים. התחלנו תהליך של מקצה זוגות מעורבים, והיא קיבלה עכשיו ויזת עבודה. מתחילה לעבוד בישראל ונמצאת בתהליך לקבלת תעודת זהות".
נו, אז הצעת הנישואים בקרוב?
"כן, מתישהו זה יקרה. בקרוב אציע".
ומה עם אחיה סאם?
"אתה לא מאמין, אחרי התחרות בפריז הוא הלך לאפטר־פארטי, ומישהי מהבר נפלה לו על הצוואר והוא סדק אותו. לאליפות אירופה הוא יגיע".
פורסם לראשונה: 01:30, 20.11.25
