אוקאן גולדין בן ה־19 כבר רגיל לכך שהשם שלו גורם לאנשים להתעכב לרגע. בכל זאת, כמה אנשים בישראל מכירים את האזור בדרום ארגנטינה שעל שמו הוא קרוי? לאביו, איתן, יש שורשים דרום־אמריקאיים, והוא החליט שהמשמעות של שם המקום, "לוחם" – במובן המנטלי ולא הפיזי – תתאים לבנו. והוא לא טעה.
"אני מאוד אוהב אותו", מספר גולדין בראיון רגע לפני שהוא פותח מחר את אליפות אירופה הראשונה שלו לבוגרים. "אין עוד אנשים עם שם כמו שלי, בדקתי. אני יודע שזה שם מוזר, אבל אני עונה תמיד שזה מדרום־אמריקה ושיש לו משמעות. כשהייתי הכי קטן בנבחרות היו קוראים לי תינוק־אן, שזה היה מצחיק".
אז גולדין כבר לא תינוק, והשבוע הוא יקפוץ למים של הגדולים באליפות היבשתית שנערכת בפריז. הוא כבר התחרה בדצמבר בזירה הזו בבריכות קצרות, אבל מבין שהפעם זה הדבר האמיתי. "אני יכול לשחות מאוד מהר, והאליפות הזאת תהיה אבן דרך מאוד חשובה לקראת המשחקים האולימפיים בלוס-אנג'לס 2028 ובכלל לקריירה שלי כספורטאי", הוא מצהיר.
למה אתה הכי מחכה?
"לראות איך זה בקיץ, כשכולם מגיעים בשיא ההכנה. היינו במחנה בתנאי גובה באיטליה, שלושה שבועות, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי. אני מחכה לראות שמות גדולים כמו ליאון מרשאן או אדם פיטי. כילד הייתי צופה בהם בטלוויזיה ועכשיו אני יכול לשחות לידם וללמוד מהם. יהיה מגניב, אבל אצטרך לשמור על קור רוח".
עניין של סגנון
הקריירה של גולדין החלה בגיל שש, בחוג שחייה במכבי נהריה, שהתגלגל עם השנים לקריירה מקצוענית. באליפות הוא ישחה ב־100 וב־200 מטר גב – בהם סיים שישי וחמישי בהתאמה באליפות העולם לנוער בשנה שעברה. את סגנון הגב שגילה רק בגיל 12, אחרי שנים כשחיין חתירה ופרפר.
גולדין בפעולה
(צילום: עוז מועלם )
"המאמנת שם אמרה לי ששני הסגנונות לא מספיקים כדי להיות באליפות ישראל בקטגוריית הצעירים", הוא נזכר. "ניסיתי בהמלצתה לשחות 200 מטר גב, ואותו שחיתי יותר טוב מהמשחים האחרים שלי. היא ראתה שיש כישרון ועם הזמן זה התגלגל לכך שאשחה יותר גב מכל השאר".
גולדין הוא בן יחיד להוריו, איתן ודנקה, שכל אחד מהם מגיע מענף ספורט אחר – אבל עם קשר ישיר למים. אביו מתחרה בטריאתלון ואימו התחרתה בקפיצה למים בסלובקיה. השניים הכירו בזמן לימודיהם בטכניון והשתקעו בנהריה.
"זה היה עניין של זמן מבחינתם עד שאגיע לענף. החלק האהוב על אבא בטריאתלון הוא שחייה", הוא מספר. "בהתחלה לא אהבתי ללכת לחוג, אבל הם לא דחפו יותר מדי, ידעו שלא צריך להלחיץ אותי. כן היו נוקשים איתי לאכול כמו שצריך ולישון מוקדם. היום אני אסיר תודה על זה".
אימוני בוקר עם הזריחה?
"דווקא לא. רק כשעברתי לאקדמיה בגיל 16 זה התחיל. עד שלא הראיתי ביצועים שאני יותר משחיין ממוצע לא עבדתי קשה. זאת הייתה החלטה חכמה לקחת את הכל באיזי, ככה נהניתי מהשחייה ולא 'טחנו' אותי".
איך היה השינוי עם המעבר לאקדמיה?
"זה היה בסוף כיתה י"א, אחרי ששנתיים דחיתי את המעבר לשם. הייתי צריך להתרגל לנפח שבועי אחר. בסוף, זה עשה לי טוב. זאת גישה נכונה, לדעתי. בישראל נהוג לשחות פעם אחת, וגם בערב לשחות מהר, לא להתעייף לפני, ואני לא מסכים עם זה. כשאתה מגיע לאליפות עולם או אירופה אתה חייב לשחות מהר כבר בבוקר".
"תקופה ארוכה בצפון שלא ישנתי בכלל". גולדין
(צילום: עוז מועלם )
ציינת שדחית את המעבר. הלכת עליו בגלל המצב הביטחוני בצפון?
"גם. המעטפת במכון וינגייט טובה יותר, והבנתי שבלעדיה יהיה לי קשה מאוד להשתפר. לפני המעבר הרגשתי את מה שלא מרגישים במרכז: הרבה אזעקות, לחץ, להספיק לממ"ד. עכשיו אני חושב על ההורים שלי כל הזמן, כי הם שם. היו לנו רסיסים בגינה מהטילים. בשנה הראשונה למלחמה, ממש אחרי 7 באוקטובר, לא התאמנתי במים. הייתי עושה אימוני כושר בבית".
הבריכה נסגרה?
"פתחו וסגרו, פתחו וסגרו. כל פעם פיקוד העורף שינה הנחיה. חצי השנה הראשונה גרמה לי להבין שאני צריך לעזוב, היה חשש לקריירה. ראיתי איך החברים באגודה נפגעו ממה שקורה, לא הצליחו לשפר תוצאות.
"לדעתי, מה שקרה בצפון מאוד הוקטן ביחס למרכז. הייתה תקופה ארוכה שלא ישנתי בכלל, עשו לנו התשה מנטלית: אזעקה באחת, אחריה בארבע ואז בשבע. זה מטלטל. בסוף, אי־אפשר להתאמן בזום. זה מצער שהרבה ספורטאים בגילים הצעירים מהאזור הפסיקו להתאמן בגלל המלחמה".
החלום האמריקאי
גולדין יעזוב בקרוב את ישראל לטובת אוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, שם לצד השחייה ילמד כלכלה ומינהל עסקים. בינתיים הוא כבר מתחיל לעשות בראש את ההמרה ממטרים ליארדים. "זה ספורט שונה, תרבות שונה", הוא אומר. "זה גם צעד הכרחי. אני מגיע בראש רגוע, יודע שאני יכול להתפתח שם גם כספורטאי וגם כאדם. קיבלתי מתנה".
מי עשה את השידוך?
"דייב מארש, היועץ של האיגוד. הוא אימן שם עד לפני כמה חודשים. בספטמבר ביקרתי בחמש אוניברסיטאות, שלושה ימים בכל מקום. בסוף, ברקלי קרץ לי הכי הרבה. הם מצטיינים בלקחת שחיינים טובים ולעשות אותם יותר טובים".
ולוס-אנג'לס תהיה קרובה אליך מאוד פיזית. כמה אתה קרוב מבחינת הקריטריון?
"באזור ה־1.3 שניות. הקריטריון נפתח בשנה הבאה, ומאוד קשה לעומת פריז. אני מאמין שיש לי את זה בתוכי. נראה איך אתקרב אליו עוד באליפות אירופה".
