מעטות השחקניות הישראליות שהצליחו לבסס לעצמן מעמד של כוכבות בליגת המכללות בארה"ב. ירדן גרזון, שפתחה שלשום את עונת ה־NCAA, הפעם במדי מרילנד, כבר שם. היא קלעית אדירה, מנהיגה שקטה ולפחות על פי כל התחזיות באתרים הבכירים בארה"ב, היא גם אמורה להפוך לישראלית השנייה ב־WNBA בקיץ הקרוב.
בבליצ'ר ריפורט מעריכים שגרזון תיבחר עשירית על ידי אינדיאנה פיבר, קבוצתה של הסופרסטארית קייטלין קלארק. ב־ESPN חוזים לה אפילו מקום שמיני. כך או כך, היא אמורה להיבחר גבוה יותר משי דורון, שעשתה היסטוריה עם הבחירה ה־16 על־ידי ניו יורק ליברטי ב־2007.
5 צפייה בגלריה
"אני מתמקדת בכאן ועכשיו". גרזון במדי מרילנד
(צילום: Lance King / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
"זה מאוד מחמיא לדעת שמסתכלים עליי ורואים בי פוטנציאל ל־WNBA", מספרת גרזון בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet, "אבל אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי. אני מתמקדת בכאן ועכשיו - במטרות שלי ושל הקבוצה - ולעבוד בשבילן".
אחרי שלוש עונות מוצלחות במדי מכללת אינדיאנה, הפורוורדית הישראלית בת ה־21 הצטרפה הקיץ רשמית למרילנד, אחת המכללות המובילות בליגת הנשים. היא הלכה בעקבות דורון, שזכתה באליפות עם מרילנד ב־2006.
גרזון, שבהופעת הבכורה שלה אצל "הטראפינס" קלעה 3 נקודות בניצחון 26:80 על לויולה, אף נבחרה לאחת הקפטניות של הקבוצה ומדברת כמו מישהי שיודעת בדיוק מה היא רוצה. "הציפיות הן תמיד לנצח כמה שיותר ולהגיע הכי רחוק שאפשר בטורנירים - גם בקונפרנס ה־BIG TEN וגם ב־NCAA. אני מצפה להוביל את הקבוצה ומתרגשת לשחק בשביל מרילנד", היא אומרת בביטחון.
5 צפייה בגלריה
המעבר שלה למרילנד, אחרי תקופה מוצלחת באינדיאנה, נראה כמו התאמה מושלמת
(צילום: באדיבות מכללת מרילנד)
המעבר שלה למרילנד, אחרי תקופה מוצלחת באינדיאנה, נראה כמו התאמה מושלמת. "היום לעבור מכללה נהיה הרבה יותר קל ולא חייבים לשבת בחוץ עונה שלמה", היא מסבירה. "החלטתי שמרילנד זה המקום הנכון עבורי בגלל הצוות המקצועי, ובראשו המאמנת ברנדה פריז. זאת העונה ה־24 שלה כמאמנת ראשית בקבוצה, ותחתיה עברו עשרות שחקניות מקצועניות שעשו קריירות מרשימות".
"שי דורון עזרה לי"
גרזון (1.90 מ') כבר מזמן נחשבת לאחת הקלעיות הטובות ביותר בליגת המכללות. העונה האחרונה שלה באינדיאנה הייתה המרשימה ביותר שלה עד כה, עם ממוצעים של 14.5 נקודות, 5 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים ו־1.3 חטיפות למשחק.
ב־ESPN כתבו עליה: "הישראלית מביאה שילוב נדיר של גודל, קליעה וראיית משחק שמזכירים את השחקניות האירופאיות הבכירות ב־WNBA". גרזון הייתה אף אשתקד מועמדת בעשירייה הסופית לפרס "שריל מילר", המוענק לפורוורדית הטובה ביותר במכללות, ואף שברה שיא היסטורי באינדיאנה כשקלעה את מספר השלשות הגבוה ביותר בתולדות המכללה. גרזון עקפה את קריס מקגרייד, שהחזיקה בשיא מאז 1994 - כשקלעה אז את השלשה ה־207 בקריירה. עד סיום העונה הגיעה ל־222 שלשות ב־42.6% – טוב יותר ממקגרייד (34.2%).
זה הוביל את ראשי המכללה להוציא חולצות מודפסות עם הכינוי שכבר דבק בה: ירדן SHALOSH (על שם השלשה) – והמכירות נסקו לשמיים.
כאשר מלכת השלשות אשתקד של קונפרנס ה־BIG TEN החליטה להירשם לפורטל ההעברות בקיץ האחרון, כחודש לאחר שקלעה 18 נקודות נגד אותה מרילנד, מאמנת הטראפינס ברנדה פריז לא היססה לרדוף אחר הכוכבת של יריבתה, שתוך שבוע הצטרפה באופן רשמי אל קבוצתה.
"שי עזרה לי לקבל את ההחלטה ולהרגיש שזה המקום הנכון עבורי", היא מספרת. "שי היא אגדה במרילנד. יש תמונה גדולה שלה בכניסה לחדר ההלבשה עם הגביע מ־2006, והפרישו את הגופייה שלה. אוהדי הכדורסל במרילנד עדיין מדברים עליה, ומקווים שנצליח לשחזר את ההישג שלה"
"היא ווינרית מוכחת, ועשתה את זה בכל רמה", סיפרה פריז. "אף אחד לא באמת ידע מי זו כשהגיעה לארה"ב, ואז פתאום היא פשוט עשתה לעצמה שם גדול והעלתה את הרמה של אינדיאנה".
לפני המעבר שוחחה גרזון עם דורון. "שי עזרה לי לקבל את ההחלטה ולהרגיש שזה המקום הנכון עבורי", היא מספרת. "שי היא אגדה במרילנד. יש תמונה גדולה שלה בכניסה לחדר ההלבשה עם הגביע מ־2006, והפרישו את הגופייה שלה. אוהדי הכדורסל במרילנד עדיין מדברים עליה, ומקווים שנצליח לשחזר את ההישג שלה".
גרזון נגעה בלבבות רבים בשנתיים האחרונות כשעלתה למגרש עם מגן זיעה שעליו הכיתוב "למען החטופים". "כישראלית בארה"ב אני תמיד מנסה לשים את החטופים בקדמת הבמה ולהשתמש בפלטפורמה שלי כדי לתת להם את החשיפה הכי גדולה שאני יכולה", היא אומרת.
ומה לגבי האנטישמיות הגואה ברחבי העולם מאז 7 באוקטובר?
"הרגשתי קצת אנטישמיות מאז, אבל למזלי לא נתקלתי באירוע חריג. אני מוקפת בקהילות יהודיות וגאה לייצג את הקהילה בכל מקום שאני נמצאת בו".
"רציתי בכלל לשחק כדורעף"
ירדן היא אחותה הקטנה של ליאור (23), ששבה הקיץ לאליצור רמלה אחרי חמש שנים מעבר לים. שתי האחיות הגיעו לעולם הכדורסל בדרכים שונות. ליאור חיקתה את האב איתן, שהיה גם הוא שחקן מקצועני. ירדן, כמה שזה יישמע מוזר, בדיוק ההפך.
"אני בכלל לא רציתי לשמוע על זה, אבל היינו בשבתות משחקים ככה סתם כדורגל וכדורסל", הוא משחזרת. "רצו שנעשה ספורט, לא חשוב איזה ספורט, העיקר שנוציא אנרגיה. אני בכלל רציתי לשחק כדורעף, רק שאז אחותי התאומה יובל הלכה לשיעור ניסיון בחוג כדורסל ושיכנעה אותי להגיע איתה, לארח לה חברה. היא עזבה, אני נשארתי".
ירדן גם דיברה על הקשר ההדוק עם אחותה: "היא עברה בין שלוש מכללות, וילאנובה, אוקלהומה סטייט וקולורדו, אז היא יודעת איך לעשות את זה נכון. אני מאוד קרובה למשפחה שלי, מדברת איתם בכל יום, כולנו מתייעצים על החלטות גדולות ביחד, זה תמיד טוב בשבילי להיות לצד מישהו שאני סומכת עליו ב־100 אחוז, ושיש זוג עיניים נוספות לראות את מה שאני חווה ולעזור לי. היא עזרה לי מאוד להבין צדדים אחרים של דברים, להבין מה חשוב יותר ומה פחות ומה אפשר לברר ולגלות עם הזמן. היא חשבה שזה מקום טוב עבורי וזה גרם לי להיות יותר בטוחה בבחירה הזו".
המרחק מהמשפחה, לדבריה, הוא הקושי הגדול ביותר. "אני מאוד קרובה למשפחה שלי ומתגעגעת מאוד. אני חושבת שעם הזמן קצת מתרגלים לזה. בהתחלה זה הרבה יותר קשה, כי גם לא מכירים הרבה אנשים, אבל כשמצליחים ליצור סביבה תומכת וקרובה - זה מאוד עוזר להתמודד עם המרחק".
פורסם לראשונה: 01:30, 06.11.25
