"כנראה שאני הייתי צריך להיות זה שנותן את הקצב כאן. אבל אני חושב שזה מגניב, כל עוד מספיק אנשים מצטרפים". זו הייתה התגובה של אולף טופטה, אגדת החתירה הנורבגית, למראה חגיגות החתירה הוויקינגיות של האוהדים ושחקני הנבחרת במהלך המונדיאל האחרון. ביום שני, יום לאחר סיום המשחקים, נמצא טופטה מחוסר הכרה בחווה שלו. הוא הוטס לבית החולים, שם נקבע מותו בגיל 50.
טופטה הגיע לחתירה במקרה. הוא רק רצה לשפר את האחיזה והרכיבה שלו על אופנוע וחשב שחתירה תסייע לו. זה קרה ב-1993 כשטופטה היה רק בן 17. שנה לאחר מכן הוא כבר ייצג את נורבגיה באליפות העולם לנוער. ב-1996 הוא התחרה בחתירה בסירת רביעיות במשחקים האולימפיים באטלנטה. ב-1999 הוא זכה במדליית ארד באליפות העולם.
גלריה
הגיע לחתירה רק בגיל 17 - שלוש שנים לאחר מכן כבר התחרה באולימפיאדה. אולף טופטה
(צילום: AP Photo/Darko Bandic)
החל מ-2001, ובתוך שבע שנים, הוא השיג שתי מדליות זהב באולימפיאדה ומדליות זהב באליפויות העולם - הנורבגי הראשון שזוכה בזהב בענף החתירה. הוא זכה במדליית כסף באולימפיאדת סידני ובארד אולימפי בחתירה זוגית בריו 2016, והשתתף, בגיל 45, באולימפיאדת טוקיו בתחרות חתירה לרביעיות. בסך הכל השתתף טופטה בשבע אולימפיאדות.
"שמתי לעצמי מטרה כמעט מיד אחרי שהתחלתי לחתור", אמר טופטה בריאיון לפני אולימפיאדת טוקיו, "ואמרתי לעצמי שאני אעשה הכל כדי לעמוד במטרה שהצבתי. תמיד יש תירוצים: זו רוטינה משעממת, אשתי או החברים שלי רוצים ללכת לסרט, יורד גשם, אבל תמיד יש את הזיכרון של מה שהבטחתי לעצמי בתחילת הדרך".
"התעצבתי מאוד לשמוע על מותו של אולף טופטה", אמר יונס גר סטיורה, ראש ממשלת נורבגיה, "טופטה הביא הנאה עצומה עבור העם הנורבגי. הוא היה מגדולי גיבורי הספורט הנורבגי".
"לא נולדתי כדי לנוח"
הקריירה המפוארת של טופטה לא כללה רק מדליות, ניצחונות ותארים, אלא גם את היכולת לעבור מסוג מסוים של תחרות - חתירה בזוגות או רביעיות - להישגים יוצאי דופן בחתירה כבודד, ואז חזרה לתחרות בזוגות או רביעיות. מדובר במטענים פיזיים ומנטליים אחרים לחלוטין. מעבודה בצוות, כשאחד סומך ודוחף את השני, עם משענת כשאתה עייף או מותש, לחתירה סיזיפית בודדה, אתה עם עצמך, בלי אף אחד לחלוק איתו את המאמץ הפיזי והמנטאלי הכרוך בענף המפרך הזה. גם אורך הקריירה שלו, 25 שנה, שם את טופטה בהיכל התהילה של החתירה הבינלאומית.
התחרה על פני שלושה עשורים. טופטה באתונה 2004
(צילום: AP Photo/David Guttenfelder)
ב-2021 החליט איגוד החתירה העולמי להעניק לטופטה את מדליית תומאס קלר, העיטור הגבוה והיוקרתי ביותר, פרס שמוענק מדי שנה לחותרים בעלי קריירה בינלאומית יוצאת דופן. "יש לי שתי משפחות", אמר טופטה כשקיבל את המדליה בטקס בלוצרן ב-2022, "יש לי את המשפחה שלי ואת משפחת החתירה. מי שמרים משוט הוא חלק מהמשפחה שלי. חתירה היא הסיבה שהפכתי לאדם שאני היום".
אחרי הפרישה הוא פרש לעבוד בחווה ביחד עם אשתו, שאותה הכיר כבר בחטיבת הביניים. הוא השתתף בתחרויות סיבולת, הופיע וכיכב בתוכניות ריאליטי בטלוויזיה, התנדב בתחנת כיבוי האש המקומית והקים ליין מוצלח של אופנה על שמו. הוא השתתף באירועי צדקה רבים וביוני הוא הוליך אוהדים של הנבחרת הנורבגית בתנועות החתירה שהפכו לסמל העידוד של הנבחרת.
רק ביום שישי האחרון טופטה עדיין אימן צעירים נורבגים שהתכוננו לאליפות אירופה בחתירה שאמורה להתחיל בסוף החודש. "הוא היה איש משפחה נהדר, בן אדם נפלא וספורטאי ברמה הכי גבוהה", הספיד אותו פרנק אובה רייט, נשיא איגוד החתירה הנורבגי, "אנחנו עדיין מנסים לעכל את זה. זה שוק לכל קהילת החתירה בנורבגיה. אין מילים".
לא מדובר במילים ריקות. בקריירה של 25 שנים, שבע אולימפיאדות ומדליות באליפויות עולם ואירופה, הם מספיק זמן וגיליון עבודה כדי ליצור לעצמך אויבים. אבל טופטה באמת התייחס לכל העוסקים בחתירה כאל משפחה. מתחרה ראשי מולו הזמין אותו להיות שושבין בחתונתו, אחרים הגיעו לחווה שלו כדי לחטוב איתו עצים, ואילו מתחרה נוסף קרא לכלב שלו "אוסלו" בגלל טופטה.
"לא נולדתי כדי לנוח", אמר טופטה באחד הריאיונות שקיים, "כשאני לא עושה משהו אני משתעמם. עבורי, חתירה לא הייתה רגע או אוסף של רגעים, או מדליה באולימפיאדה. חתירה הייתה סגנון החיים שלי".
