נבחרת ישראל הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן - להבקיע ארבעה שערים מול איטליה ועדיין להפסיד. 5:4. זה לא רק כואב, זה אבסורד. מול מולדובה חגגנו 0:4 מוחץ, מול איטליה הובלנו פעמיים והצגנו כדורגל מבריק לפרקים, אבל בסופו של דבר חזרנו לנקודת המוצא: נבחרת שיודעת לספק רגעים גדולים, אבל לא יודעת לסיים משחקים.
רן בן שמעון קיבל שבחים על הטקטיקה, על ההפתעה שגרם לאזורי ועל כך ש"הנבחרת התקדמה". אבל מספיק עם המחמאות על כמעט. כבר שלושה עשורים שכל מאמן שמגיע יודע לנפק סיסמאות על "גאווה" ו"תהליך", בזמן שבמציאות אנחנו שוברים שיאים - של אכזבות. להבקיע ארבעה שערים מול נבחרת בסדר גודל של איטליה זו גאווה, נכון. אבל לספוג חמישה זו הוכחה שעדיין לא הפכנו לנבחרת אירופית אמיתית.
השחקנים - מנור סולומון, אוסקר גלוך, רוי רביבו ואחרים - הראו כישרון, אך גם חוסר בשלות. זה לא מספיק להיות נוצץ במחצית הראשונה ולקרוס בדקות הסיום. נבחרת אמיתית נמדדת ביכולת לסגור משחק, להחזיק מעמד תחת לחץ, ולדעת להפוך רגע היסטורי לנקודת מפנה ולא לעוד כמעט.
בסיום כולם דיברו על גאווה, על קהל נפלא ועל "התקדמות". אבל מי שמסתפק בלהוביל פעמיים ולצאת בלי כלום - דן את עצמו להישאר לנצח בשולי הכדורגל האירופי. הגיע הזמן שנפסיק להתנחם במחמאות מאיטליה ונדרוש תוצאות אמיתיות. כי על כמעט - לא בונים היסטוריה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
