בניו יורק עדיין מזועזעים ממסע ההרג בלב מנהטן, שגבה הלילה (בין שני לשלישי) את חייהם של ארבעה בני אדם ופצע חמישה, אחד מהם קשה. הרוצח, שיין טמורה, מיהר לשים קץ לחייו, כשעל גופו מכתב שמספק הצצה למסע האפל שהוביל אותו אל גורד השחקים, כשהוא חמוש ברובה סער מסוג 4-M – שם פתח באש אל עבר הלובי בו שהו באותה שעה כ-30 איש.
על פי חקירת המשטרה, טמורה, ששיחק פוטבול בנעוריו, נסע בימים האחרונים ברחבי ארה"ב, לפני שהגיע לגורד השחקים בניו יורק, שם נמצאים משרדי ה-NFL. והמניע לטבח - הזעם שהיה לטמורה על ליגת הפוטבול.
פינוי המגדל במנהטן
(צילום: רויטרס)
גורם שבקיא בחקירה אמר הבוקר כי טמורה טען במכתב שהשאיר בכיסו כי הוא סובל מ-CTE – פגיעה ניוונית במוח שקשורה לפציעות ראש של שחקני פוטבול - ואף הזכיר את טרי לונג – שסבל מ-CTE ושם קץ לחייו אחרי ששתה ליטרים של נוזל קירור לרכב. "הפוטבול של טרי לונג הביא לי CTE וגרם לי לשתות ליטרים של נוזל קירור. אי אפשר לצאת נגד ה-NFL, הם ימחצו אותך".
"בבקשה, חקרו את המוח שלי", ביקש והתנצל: "אני מצטער, אני מצטער על הכול".
מפקדת משטרת ניו יורק, ג'סיקה טיש, מסרה שלטמורה אכן יש "היסטוריה מתועדת של בעיות נפשיות". לאחרונה הוא נסע מלאס וגאס לניו יורק, ושוטרים מצאו ברכבו תחמושת נוספת, אקדח רוולבר, תרמיל גב ותרופות".
תוקפנות, דיכאון, פרנויה ונטייה לאובדנות
מסע ההרג המזעזע מחזיר למעשה לסדר היום את ההשלכות הבלתי נתפסות של CTE - Chronic Traumatic Encephalopathy. מדובר במחלה ניוונית של המוח הנגרמת כתוצאה מ"חשיפה ממושכת לפגיעות ראש", במיוחד פגיעות קלות החוזרות על עצמן לאורך זמן - גם אם אינן גורמות לזעזוע מוח מיידי. היא גורמת לנזקים עצביים, והידרדרות תפקודית הכוללת שינויים התנהגותיים ונפשיים, כאשר התסמינים מתפתחים לרוב שנים רבות לאחר סיום החשיפה לפגיעות, והם כוללים: פגיעה בזיכרון, בלבול, שינויים במצב הרוח, תוקפנות, דיכאון, פרנויה ואף נטייה לאובדנות. האבחנה הסופית של המחלה כיום מתבצעת רק לאחר המוות, בבדיקת רקמות מוח.
בעבר נקשרה המחלה בעיקר עם מתאגרפים, אולם בזכות משפחות שתרמו את גופות יקיריהם למדע, התגלה לאחרונה ההיקף המבהיל של שחקני עבר שסבלו מ-CTE - 92 אחוזים מתוך 376 מקרים שנבחנו. הגילויים הובילו לשינוי משמעותי בחשיבה של ראשי הענף בנוגע להגנה על השחקנים, מבחינת ציוד ושינוי חוקים.
הקישור הראשון בין מחלת ניוון המוח לבין פוטבול קרה בעקבות נתיחה לאחר המוות שנערכה במייק ובסטר - כוכב גדול בשנים 1974 עד 1990 שהידרדר לחיי רחוב. כשמת בגיל 50 התגלה בניתוח לאחר מותו שבמוחו יש תסמיני מחלה שאופיינים לאלצהיימר. המנתח, בנט אומאלו, פרסם את ממצאיו ב-2005 וסומן על-ידי ליגת הפוטבול (NFL) כאויב הציבור מספר אחד. מדובר בליגה האהובה באמריקה, ויותר מזה – היא מגלגלת מיליארדי דולרים. אבל שנה לאחר מכן אומאלו איבחן את המחלה בניתוח של שחקן הפוטבול טרי לונג, שכאמור, התאבד בגיל 45, בבליעת נוזל קירור של רדיאטור.
מאז היו עוד עשרות מקרים שבהם שחקני פוטבול לשעבר לא היו מסוגלים לשאת עוד את חייהם, נטלו כלי נשק ועשו סוף לסיפור. באפריל 2021, בדרום קרוליינה, שחקן פוטבול לשעבר, פיליפ אדאמס, רצח שישה אנשים, לפני שגם הוא שם קץ לחייו. אדאמס נולד ברוק היל, מקום שמכנה את עצמו "עיר הפוטבול של ארה"ב. הוא שיחק במכללת דרום קרוליינה, היו ממנו ציפיות גדולות והוא הצליח למלא רק חלק קטן מהן במהלך שש השנים שבהן נדד מקבוצה לקבוצה. לאחר שלא מצא את עצמו בליגה הוא חזר לעיר הולדתו לפני שש שנים, התבודד, חיפש את הכיוון, את עצמו ואת עתידו, ואיבד את הצפון.
"עשרים השנים שבהם שיחק פוטבול ללא ספק תרמו לעובדה שאיבחנו אותו עם שלב 2 של CTE", אמרה ד"ר אן מקי, ראש מרכז ה-CTE באוניברסיטת בוסטון, שבדקה את מוחו של אדאמס. "אני לא חושבת שזו הייתה התפרצות, אלא הידרדרות הדרגתית. הוא איבד את הזיכרון, הפך לאימפולסיבי, פיתח פראנויה. קשה מאוד לאבחן את זה, אבל זו לא התפרצות"
באוקטובר 2016 נבחרה הת'ר אנדרסון במקום העשירי בדראפט פוטבול הנשים באוסטרליה והחלה לשחק במדי אדלייד. אבל שש שנים לאחר מכן היא התאבדה. היא הייתה בת 28, סטודנטית לפסיכולוגיה וחובשת צבאית, ומשפחתה תרמה את מוחה לגוף הנקרא "בנק המוח של הספורט האוסטרלי", החוקר את ההשפעות ארוכות הטווח של פגיעות ראש של ספורטאים. אנדרסון הפכה לספורטאית הראשונה שה-CTE התגלה במוחה לאחר נתיחה.
6 צפייה בגלריה
האשה הראשונה שאובחנה לאחר מותה עם CTE. אנדרסון
(צילום: Will Russell/AFL Media/Getty Images)
ד"ר כריס נובינסקי, אחד ממייסדי "בנק המוח" שחקר את המקרה, הבהיר: "התגלית הראשונה של CTE אצל ספורטאית צריכה להיות צלצול השכמה עבור ספורט הנשים. אפשר למנוע את המחלה ע"י מניעת פגיעות חוזרות ונשנות לראש, ולשם כך צריך להתחיל בדיון עם בכירים בענפי ספורט הנשים, כדי להציל את הדורות הבאים".
עניין דורי - כמו עישון
נכון להיום, אין טיפול למחלה – ולכן החשיבות היא במניעה, זיהוי מוקדם של פגיעות ראש, ומנוחה סבירה לפני חזרה למגרש. כיצד ניתן להגן על השחקנים? לפי ה־NFL וחברות מסחריות – באמצעות ציוד מגן חדש, כמו "כובע גארדיאן", שנועד לספוג ולפזר את עוצמת המכה. אולם אין ציוד שמונע באמת פגיעות ראש, והשימוש בציוד לא נאכף ובכל מקרה אינו חובה. יותר מכך, שחקנים כבר הצהירו בעבר בגלוי כי לא יחבשו את הכובע, כאשר רק שישה מדי שבוע, בממוצע, חובשים אותו. גם המחקרים חלוקים לגבי היעילות שלו – יש כאלה הטוענים כי הוא מפחית ב-50 אחוז את כמות זעזועי המוח באימונים, אך שלושה מחקרים מצאו אותו כלא יעיל.
אז מה עושים? אין ממש פתרון, בטח כשמדובר בענף פופולרי כמו פוטבול אמריקאי, שלא יעלה על הדעת של מישהו לבטל אותו. הנוירופתולוג מייקל באקלנד, אחד מהחוקרים שהשתתפו בכתיבת המאמר על נתיחתה של אנדרסון, נתן את התחזית שלו לפלונטר: "זו לא רק בעיה רפואית, זו גם בעיה חברתית. איך משנים את החברה? לדעתי, בטווח הארוך זה יהיה כמו עישון, שההפסקה שלו (במקומות ציבוריים) הייתה עניין דורי".
