"אני, קוראים לי בת הים. התחלתי לשחות בגיל שלוש עם אבא, משפחה של דייגים. כילדה הייתי עוזרת לו ומרימה את סל הדגים. הסתכלתי מה הוא עושה ולמדתי. אנחנו 22 אחים ואחיות, משתי אמהות, ואני היחידה שיצאתי לים".
תכירו: חמאמה ג'רבאן, או איך שאוהבים לקרוא לה בכפר: בת הים של ג'סר א־זרקא. רק חמש דקות מקיסריה, כשמאחוריה הבתים המוזנחים ביישוב מהעניים בארץ ולפניה חוף דייגים בתולי, יושבת חמאמה בבקתה קטנה ומספרת את הסיפור שלה. יש בו מאבק, ספורט, נחישות ופמיניזם מהסוג שפחות מגיע לכותרות. כזה שמגיע מהשטח, מהחיים עצמם, כמו שאוהב להגיד השכן מקיסריה.
4 צפייה בגלריה
חממה ג'ורבאן
חממה ג'ורבאן
"מכל המסע הזה למדתי שהעולם לא שווה כלום, רק צריך לחיות בשלום". ג'רבאן
(צילום: עוז מועלם)
היא בת 42, ותמיד נמשכה לספורט. משחייה וצלילה עד כדורגל, מגלישה עד ריצות שדה. מעבר לזמן האיכות עם אבא ג'מיל בים ("הכל למדתי מהים – קואורדינציה, יציבה נכונה, שחייה למרחקים, לא לוותר לעצמך"), הסיפור שלה מתחיל מענף אחר: "אני הראשונה בג'סר ששיחקה כדורגל. משחקים פה בחוף, ואני מתחרה איתם. מאז שאני ילדה הרגלתי אותם שאני מובילה גם במגרש. לא רק גולים, גם בתרבות. לא רק בחורים משחקים כדורגל או יוצאים לדיג. תתרכזו במשחק, לא בדיבורים".
חמאמה ממשיכה: "שמעו שיש בחורה בג'סר שמשחקת כדורגל בבית ספר, ושלחו אותי למבחנים במגרש בר"ג. אחר כך לקחו אותי לסגל הנבחרת. הייתי הערבייה הראשונה בנבחרת ישראל, אבל זה לא נמשך הרבה. שיחקתי כמעט בכל הקבוצות בארץ: מכבי נצרת, נתניה, חדרה. אחרי זה עברתי לנבחרת פלסטין. היה להם טורניר בינלאומי וביקשו שאצטרף. נסעתי לדובאי, בחריין, מרוקו, מצרים, ירדן.
"מכל המסע הזה למדתי שהעולם לא שווה כלום, רק צריך לחיות בשלום. הסתובבתי בכל הצדדים. נגד כולם שיחקתי – לבנון, איראן, עיראק, אוזבקיסטן, גרמניה, יפן. שמה למדתי שצריך לחיות בשקט, בלי פוליטיקה. עם כל הבלגן שכולנו עושים, בסוף כולם אותו דבר, לא שווה כל המלחמות".
4 צפייה בגלריה
חממה ג'ורבאן
חממה ג'ורבאן
"מי שרוצה להביא גלשן, אהלן וסהלן". ג'רבאן
(צילום: עוז מועלם)
איזו כדורגלנית היית? "אחת שלא מפחדת לשחק חזק. אני יכולה לשחק בכל תפקיד אבל בנבחרת שיחקתי בלמית. אוהבת לשחק פיזי. היו קוראים לי 'הבולדוזר הפלסטינית'. אחד מדובאי נתן לי את הכינוי הזה".
כשמדברים על הכדורגלן הכי מפורסם שיצא מג'סר, טאלב טואטחה, היא לא מסווה את הנימה הביקורתית: "טאלב גדל פה, בן ג'סר, אבל הבעיה היא שהוא לא נתן בחזרה לסביבה שלו. ההורים שלו מקסימים, אבל הוא לא גר פה כמעט. לא דיבר על ג'סר בגאווה כמו שצריך, לא ייצג את הכפר. אם היה מדבר על המקום בו נולד, הוא היה מלך פה".
מחוץ לג'סר, חמאמה הרבה פחות מוכרת מטואטחה, אבל מרגישה בכפר כמו מלכה. היא גם מנסה להחזיר לסביבה שלה, כדבריה. גם אם לא כולם משתגעים על הפעלתנות שלה, היא לא נותנת לזה להפריע לה לנפץ תבניות וסטריאוטיפים.

"שיגעת את הנשים"

היוזמה האחרונה שלה היא קבוצת ריצה משותפת לנשים מג'סר א־זרקא ובנימינה, אותה היא מקדמת ומפעילה יחד עם מיכל גולדן, יזמית נמרצת בפני עצמה. "פתחתי גם קבוצות של כושר גופני לנשים וקבוצת מאמאנט של כדורשת. רציתי לפתח את ספורט הנשים בג'סר. כל הזמן הן נתקעות בעבודה, בבתים, במטבח. התחלתי בזה כדי שייצאו מהכלא שלהן".
4 צפייה בגלריה
חממה ג'ורבאן
חממה ג'ורבאן
תמיד נמשכה לספורט. משחייה וצלילה עד כדורגל, מגלישה עד ריצות שדה.
(צילום: עוז מועלם)
ויש היענות? "בטח. יש אצלי בת 15 ועד גיל 65. החיבור עם בנימינה עובד יפה, נשים משני היישובים עושות ריצה ביחד, מכירות. המטרה זה הגיבוש, חשוב שכולן יתפתחו עם הראש שלהן. אני עושה תחרות עם הגברים. תפסיקו לשים את האישה בגטו, תנו לה לצאת, לנשום. תתחילו אתם ללכת למטבח, תכינו בעצמכם אוכל, תחליפו חיתולים לילדים. לא כל הזמן יושבים בבתי קפה עם הנרגילות, מדברים על זאתי ועל ההיא שעברה, זאתי יפה, זאת לא. מספיק! כל השרירים בראש שלכם תפוסים. זהו, תתפתחו".
ואיך התגובות? "נשים באות, הצלחתי לפתוח להן הראש. גברים אומרים לי: 'מה עשית לנשים שלנו? שיגעת אותן'. מבחינתי זה חלק מתרבות, שיממשו את עצמן ויהיו יותר שלמות, ואחר כך גם רגועות בחינוך של הילדים. איך להתנהג בבית ספר, בכבישים, איך לא לפחד כשאתם רואים משטרה, יש לזה הרבה סיבות וחשיבות".

"מי שלא שוחה, טובע"

כשהיא לא רצה, בועטת או מטריפה את הפטריארכיה, חמאמה בים. היא ואחיה אחמד פתחו מועדון גלישה שנושא את השם המחייב "סרפינג פור פיס", וכדי לקלוט את האנרגיה במקום, צריך פשוט לשבת איתה 10 דקות מול המים עם כוס קפה. לרגעים אתה תוהה אם נקלעת לסצנה של "מציצים" בגרסה הערבית, או שעוד רגע יופיע אנתוני קווין בתפקיד זורבה היווני וידפוק ריקוד בין גלשני הסאפ. השילוב בין בקתות אבן ועץ, לסירות דייגים שמפוזרות באקראיות פלוס תרנגולות וכלבים משועממים שמחפשים שאריות, עושה חשק להשאיר את הבלגן מאחור, ולגלוש עד שיהיה קצת שלום.
4 צפייה בגלריה
חממה ג'ורבאן
חממה ג'ורבאן
"אני מחנכת ילדים דרך ספורט ימי - לא רק איך לעלות על הגל ולגלוש"
(צילום: עוז מועלם)
חמאמה עובדת בכיוון: "אני מחנכת ילדים דרך ספורט ימי - לא רק איך לעלות על הגל ולגלוש. לשים להם בראש שגם בחיים צריך לגלוש נכון. שישי־שבת מפוצץ פה ילדים. זה נותן להם ביטחון ושליטה. מי שעולה על הגלשן ומסתדר עם הגל הכי מסוכן, זה ביטחון בצורת תרבות, לא ביטחון גזעני של אבו־עלי ואלימות".
מתי התגבשו אצלך התובנות האלה? "לפני 35 שנה כבר התחלתי עם המסר הזה. זה חלק מהחינוך. יש שריר של חדר כושר, והשריר שלי זה בראש. אלוהים נתן לי לא רק כישרונות ספורטיביים אלא גם אהבה מכל האנשים והילדים, עושים לי כבוד".
ומה זה אומר "סרפינג פור פיס"? "המטרה היא שלום, לא כסף. שיבואו כולם. יהודים, ערבים, תיירים. מי שרוצה לתרום, שיתרום, מי שרוצה להביא גלשן, אהלן וסהלן. אנשים שמעו ג'סר, ישר היו אומרים פשע. אני, חמאמה, הפכתי את המשמעות. יש פה אנשים יותר טובים ממני. עורכי דין, מורים, באמת אנשים טובים, אנשים דרוויש".
לפני שאנחנו נפרדים חמאמה זורקת עוד מבט לים, מציעה לי לתת טבילה וזורקת: "מי שלא שוחה בים של ג'סר, טובע. הוא טובע בסטיגמות. תשחה פה, וגם אם תיסחף, אנשים יצילו אותך".

פורסם לראשונה: 11:48, 25.01.22